סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מתוך תעצומות הנפש
 

 
 
נעם רותם כותב שירה, אין ספק. שירים של קסם ואובדן, צילומי רנטגן של סיטואציות אישיות לא קלות. העיבוד הבימתי לאלבומו "עזרה בדרך" מציב לצופים אתגר נפשי לא קל ועם זאת, יש בו גם הרבה אופטימיות


פרשנות מחודשת למושג ההנאה
 
כמו "עזרה בדרך", אלבומו החדש, החושפני והמרגש אך הבלתי צפוי, כך גם המופע החדש של נעם רותם, אינו מופע רגיל וצפוי, ולבטח לא עניין של מה בכך, רוטיני, של הופעה שבאה בעקבות תקליט. כי הדיסק, אסופה של תריסר שירים שנכתבו בתקופה מאוד מיוחדת, קריטית ואינטנסיבית בחייו של רותם, הוא יותר מסמך רפואי-אנושי, בולֶטין גדוש בתיאורי מצב יבשים וכואבים, בסיטואציות אישיות לא קלות, באבחנות קיומיות-נפשיות ובתעצומות נפש בלתי-מצויות. שירים-תמונות שהן צילומי רנטגן, לא להיטים שהם תצלומי פופ-פראצ`י.
 
ההחלטה להעלות את השירים האלה על במה, שהיא מקום מדליק ומסגרת להתרחשות מדביקה ועולצת, דורשת אומץ, העזה, נחישות וחוסן נפשי בלתי מצוי. לא פשוט להסתכן ולהיחשף בכאבך הפרטי ובחייך האישיים, כשסיפור העשייה של האלבום פרוש בכתבות מגזיניות בכל כלי תקשורת. שהרי מדובר באתגר נפשי, במבצע בלתי אפשרי שכרוך בחילול קודש כמעט. גם אם חלקם נטחן ברדיו, אלה שירים שזקוקים לאוזן קשובה. אי אפשר לשיר אותם ואיתם (כי הם קשים בתכניהם וגם מפני שהם שלו, של הזמר, בלעדית), ו"אסור" למחוא כפיים לאורכם או לרקוד לצליליהם. ואיך אפשר עם: "צלצול הטלפון הקפיץ אותי כמו אזעקה/ סיפרו לי שאתה גוסס במחלקה/ ולא הספקתי לבקר אותך... שבועות אחר כך וכמעט נשכח כל העניין/ עד שסרטן פגע באשתי, עשה אותי קטן...", מילות "אין לזה סוף".
 
גם מושג ההנאה במופע הנוכחי של רותם זוכה למשמעות ולפרשנות חדשה, לטלטלה ולבחינה מחודשת. מה שלא נגיד, "עזרה בדרך" הוא עניין פרטי מאוד. ותחושת ההזדהות עמו אינה דבר מובן מאליו כמו שהיכולת למצוא את עצמך בו מוגבלת. קל יותר לעשות זאת בשירים (הבודדים) שאינם שלו. כמו "מבול" שהוא שואל בחוכמה מרונה קינן ("אין דבר שלם יותר מכאב שמתנגן בשיר אחר..."), "חרב דמוקלס" שהוא מתרגם מלו ריד ("ולרפא אותך צריך, אז הם הורגים כדי להציל..."), "אסף אמדורסקי" השיר הוותיק (1999) והיחיד במופע מהרפרטואר של "קרח תשע", להקתו בעבר, כאנרגיה רוקנ`רולית מתפרצת שמוקדשת לסופר קורט וונגוט, ואם תרצו גם ה"להיט" "עולה ויורד", בלוז שנכתב בהשראת ג`וני קש ("אם יש לך את הכל, אפשר רק לאבד...").
 
משורר מתאר את חייו של כל אדם
 
ובכל זאת הבלתי אפשרי מתרחש גם בהיתוך של האחרים. ורותם מצליח לחשוף אופטימיות חסרת תקנה במצבים הכי פסימיים ובסיטואציות קדורניות עד דיכאון וייאוש. וגם להדביק בה. לרגע הוא לא מעורר רחמים, הוא לא נותן ליפול בפח האמירה "יה, תראו איזה מסכן!". להיפך, הוא נעדר פאתוס ודרמה, הוא אירוני ולאקוני, כמעט יבש ואפילו מנוכר, במקומות שמותר. זה לא הוא, נעם רותם האדם, ששר. זה משורר שמתאר את חייו של כל-אדם, עם כמה שהמקרה הפרטי של אחד נעם רותם, הוא עצוב ומר.
 
דמותו הצנומה (אפילו אנורקסית) והסגפנית, הולמת את המבע הנזירי, התמציתי והמזוקק של המופע. אם האלבום נשמע "עשיר", קשה להאמין שרק שניים מלווים את רותם והגיטרות שלו - אסף תלמודי הנמרץ והמצוין בפסנתר קלידים, אקורדיון ומפוחית, ואדם שפלן הצנוע והיעיל בבאס ובגיטרה. ללמדכם על סוד הזיקוק ועירומה של ההגשה. כמעט באופן בו נכתבו השירים. ובמתכוון, כדי לא לייפות אותם. לתת למלים לחלחל, לתודעה להתרשם, שהדעת לא תתפתה ולא תוסח בעיבודים "יפים", "עשירים" ולגמרי  "מיותרים".
 
רותם כותב שירה, אין ספק. שירים של קסם ואובדן. שירים קצרים, תמציתיים, לא מתארכים ולא נמרחים. 17 בפחות משעה (!). ביניהם כל שירי האלבום, פחות או יותר בסדר בו הם מופיעים בדיסק, לבד משני חריגים: שיר הנושא, שהוא פוטנציאל להמנון הופעות כבר עתה, מוגש לקראת הסוף, ו"לפני תהום" שמוקדש לזכרה של היח"צנית מירי בן יוסף, מנהלתו האישית עד מותה, כהדרן.
 
אם כי כדי להיות "משורר" ממש, עליו להקפיד יותר בכבודה של העברית, הכתובה והנהגית. ונשמח לשוב ולבדוק אותו בעתיד, כמו לנצל עתה את ההזדמנות לחזור ל"חום אנושי", אלבומו הקודם, שמיוצג במופע בשלושה (שיר הנושא, "המסע הפנטסטי" ו"גיבור גיטרה") שמבשרים את "עזרה בדרך", ומגלים שיכולתו לכתוב שירים עמוקים, נכונים ומהחיים ולא שירי אהבה ריקים ומטופשים, הייתה כבר שם. וזה, בעיקר, מה שגורם לצאת מהמופע של נעם רותם מעודדים ומחוזקים, ובעיקר תאבי חיים.
 
 
נעם רותם. עזרה בדרך בהופעה. מרכז עינב, תל אביב. 9 באוגוסט 2007.

למועדי מופעים >

12/08/2007   :תאריך יצירה

כתבות נוספות
קסם, אובדן ואיפוק

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע