סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן קומזיץ בשונצינו
 

 
 
מופע המחווה לעלי מוהר בתמונע נראה כמו חזרה לקראת היכל התרבות, אם מישהו ירים את הכפפה


סקיצה  

שנה חלפה (כבר?!) מאז הלך מאיתנו - ללא עת ובבהילות לא אופיינית לכתיבתו הנינוחה - הפזמונאי והמשורר עלי מוהר. ככותב טורים תל-אביבי מבריק ואהוב, אך מוצדק וטבעי שמופע מחווה, אזכרה, התרפקות וגעגוע לאיש וליצירתו, ייערך בעיר שאותה חי בהשתאות ואת תמונותיה אייר בהשתוקקות. אם לא ב"בלומפילד", איצטדיון הבית של הפועל תל-אביב, קבוצתו האהודה, לפחות ב"היכל התרבות", מקדש התרבות של בירת התרבות. בטח לא בתיאטרון תמונע, אולי המקום האחרון להתייחדות עם זכרו ועם מילותיו.
 
לא שיש לי משהו נגד תמונע. נהפוך הוא. המוסך-לשעבר בשונצינו הוא בית חם לתרבות ישראלית צעירה, מאתגרת ואלטרנטיבית. ברם, אם הסתלקותו של מוהר היא אובדן של התרבות הישראלית כולה ושל התל-אביבית בפרט, מן הראוי היה לבחור במקום יותר גדול, חגיגי ומרכזי לציין את השנה הראשונה בלעדיו. לא בחצר האחורית של העיר הגדולה. פשוט לא מכובד, ולא בעבור מוהר, משפחתו (איילת מוהר שערכה) והעמיתים שהגו (בועז כהן המנהל האמנותי) ונרתמו להוקיר ולהצדיע, אלא בעבור פרנסי התרבות של המדינה ושל העיר (תרתי משמע). חבל ואף מחפיר שמישהו גדול יותר לא הרים את הכפפה, לא החזיר את החוב.
 
אני נדרש לסוגיית האולם המארח כיוון שהוא, במגבלותיו - ממפרטו הטכני, דרך במתו הגסה והאפרורית ועד למספר הצופים המאושרים - הכתיב את תדמיתה המאובקת של המחווה. ועם כל הכבוד וההערכה להתגייסות, לרצון הטוב, לכוונות המצוינות ולאהבה הגדולה של המשתתפים והנוכחים, "כל עוד" היה רק הסקיצה, הדמו, החזרה "המלוכלכת" של הדבר האמיתי שאולי עוד יגיע. אם לא השנה, אולי בשנים הבאות, כמו שיאה, ראוי ומגיע ליוצר בשיעור קומתו של עלי מוהר.
 
שירים בעירומם
 
המופע, שהתקיים פעמיים בצהרי שישי ובליל שבת, הקיף 19 שירים מהמוכרים יותר של מוהר, כשביניהם סיפר המנחה, עידן אלתרמן, אנקדוטות מפגישותיו עם המשורר וקרא קטעים מטוריו "בשער" ו"מהנעשה בעירנו" וממכתבים שכתב. אלתרמן, אם כבר, לא עשה זאת כמקצוען בקיא ורהוט, אלא יותר כאחד מהחבר`ה בפגישת מחזור מחויכת ולא רשמית. מצד אחד הוא היה נטול מאניירה וחף מפומפוזיות, אך מנגד גישתו החברמנית הייתה חובבנית מדי וניכר במעידותיו שלא הכיר את הטקסטים על בוריים ולא טרח לשנן אותם בטרם קריאה. למוהר, שהקפיד מאוד בכבודה של העברית, במיוחד זו שכתב, הגיעה יתר רצינות וקפדנות מצד המנחה וגם מצד הזמרים האורחים.
 
את התחושה שמדובר היה בהצצה לאולפן-ביתי-מקסימום-חדר-חזרות, הגביר האופי האינסטרומנטלי הצנוע והמאופק של ההצדעה. כל אחד מתריסר הזמרים המשתתפים לוּוָה על ידי נגן אחד (שניים בשני שירים) בפסנתר או בגיטרה. שירים בעירומם, עם דגש מתבקש על השירה והמלים, אולם כמעט ללא יכולת ו/או ניסיון לאתגר את הביצועים הרשמיים. אם כי, היו כמה רגעים שריגשו בחריגותם, כמו הביצועים של נועם רותם (ודוד פרץ בגיטרה) ל"אחכה" ול..."רחוב סומסום", "שוב ושוב" ו"שיר מהסוף" של "זמרת הבית" רוני אלטר (בליווי הפסנתר של דניאל רן; בהופעת הצהריים חבר אליה שלומי שבן, שמטעמי "התחזקות" נעדר ממופע הערב), "יורם" ששר שרון מולדאבי (עם אסף לוי בגיטרה) ו"רְאֵה" ו"שוב היא כאן" של מרינה מקסימיליאן בלומין (בליווי פסנתר של אורן סלע). כמה צעירה, כך כוכבת. ברב-גוניות ובפרשנות. בצדק שובצה להיות אחרונה.
 
כן השתתפו, כמאמר כתבי הספורט: דנה בקר ואלי שאולי ("שטח ההפקר"), אוהד חיטמן ("שיעור מולדת" ו"שכשנבוא"), יהלי סובול ("אמרו לו"), אלון אולארצ`יק ועומר קליין ("עדן"), גידי גוב ועדי רנרט ("העיקר זה הרומנטיקה" ו"נגיעה אחת רכה"), אלינור אהרון עם האחים און ואוהד בן אבי ("דואט") ועידן אלתרמן גם הוא עם אוהד בן אבי ("אם יוולד לי ילד", "זה כל מה שיש" ושיר הנושא "כל עוד"). בן אבי, אגב, התבלט לא רק במספר גיחותיו לבמה (חמש פעמים לפחות) אלא ביכשרונו המוזיקלי הרב כזמר, כפסנתרן וכנגן קלרנית.
 
ההצדעה המחתרתית - שלוּוְתה בהמיה חרישית אך לקתה באינטראקטיביות - הסתיימה, כמתבקש, עם "שיר נבואה קוסמי עליז", בביצוע ספונטני של כל המשתתפים. גם מעמד זה לא שינה את ההרגשה שמוהר האלגנטי והאינטליגנטי ראוי ליותר מהקומזיץ המוזיקלי ברחוב שונצינו, שלא חרג ממפגש משפחתי-חברי. לא עירוני ובטח לא לאומי. להתראות במופע האמיתי, שבוודאי יועלה ביום מן הימים עם תזמורת (לא בהכרח סימפונית) או הרכב נגנים מכובד אחר (יספיקו רביעיית כלי מיתר, פסנתר ורית`ם סקשן; פאגוט, אבוב וקלרנית רק יוסיפו), על במה גדולה יותר (פסטיבל ישראל?).
 
"כל עוד". מופע מחווה לעלי מוהר. תיאטרון תמונע תל-אביב. 30 בנובמבר 2007.


למועדי מופעים >

02/12/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. חרדה מפני מאמרים ארכאיים וביקורת מטופשת
מבקר קבוע באושיות התרבות התל אביבית , תל אביב (03/12/2007)
1. הייתי ואני לא מסכים
עופר , תל-אביב (02/12/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע