סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן קברטי, קטן וחם
 

 
 
אחרי האלבום השנוי במחלוקת "נקודת מבט", המופע החדש של ארקדי דוכין הוא הפתעה לטובה


פורמט ג`אזי לפירוק השירים

לא אהבתי את "נקודת מבט", אלבומו האחרון של ארקדי דוכין, זה שהקליט במיוחד למכירה ברשת "ארומה". לא אהבתי מפני שהצטייר בעיניי כטריק זול וגם נשמע לי כזה. נסמך לחלוטין על הארומה המיוחדת של ארקדי, שרק צריך לפתוח את פיו וכל שיר שייצא משם יישמע כאילו היה דוכיני מאז ומעולם. וגם מפני שחשדתי בכשרות המניעים להפקתו, שנדמו לי יותר כלכליים מאשר אמנותיים.
 
דווקא משום כך, המופע החדש, הקרוי על שם אלבום זה - שבו חידש-הקליט, בדרכו שלו, כמניין נכסי פופ ישראלי בני זמנים שונים -  היה הפתעה לטובה. אמנם מתוך יותר מעשרים שירים שהוא מבצע, רק ארבעה מ"נקודת מבט" ("איפה את אהובה", "יצאנו אט", "דמיון חופשי" ו"שלח לי מלאך"), אך המשקל והדגש ניתנים דווקא לכותרת המשנה "מופע חורף אינטימי". ודוכין, בראש טריו בתבנית ג`אזית מובהקת - הוא בפסנתר כנף, צור בן זאב בקונטרבס וז`אן פול זימבריס בתופים (ותיפוף באמצעות מברשות ולא מקלות, לריכוך ולעיגול באלמנט הקצבי-הרוקנ`רולי) - מגיש מופע שובה לב, אוזן ועין. קברטי, קטן וחם (עם עיצוב במה ותאורה הולמים) ומהנה ביותר.
 
קודם כל, כמובן, בזכות רפרטואר עמוק ורחב, עשיר ומגוון, שנשען על יותר מעשרה אלבומים (שלושה עם "החברים של נטשה" והשאר שלו, כסולן או בשיתופי פעולה שונים), ומאפשר לו לדלות מהם את המיטב, בבחירה אישית, מאוזנת ומושכלת, שקורעת אשנב ומבט לעולמו של דוכין כיוצר, כאדם וכאזרח, על בדידותו, השראותיו, שאיפותיו ואהבותיו. בנוסף לארבעה שכבר נזכרו, גם "בלדה על האיש שהחליף את הירח" ו"חדר משלי" (מ"ארקדי דוכין", הסולו הראשון אחרי פיזור הלהקה, 1995), "אהבה ראשונה" (מ"כוכב האהבה", 1998), "אוהבת לא אוהבת" ו"היא לא דומה" (מ"להרגיש", 2001), "חלומות למבוגרים" (מהאלבום בשם זה, 2006), וגם "יציאות" כמו "בית קפה לדינוזאורים" (מ"אחלהזאורים", 1993), "שיר לירי", "צמרמורת" ו"טמבל" מ"רוצה ויהיה" (1989), למעשה הסולו הראשון שלו, בעקבות שיריו של ולדימיר ויסוצקי. ואי אפשר כמובן בלי שירים אישיים מ"החברים" ("איש בלי נצח", "יש בך", "מלנכולי" ו"נאמר כבר הכל") וגם להיטים שלהטו בביצוע אחרים – "בגללך" (אריק איינשטיין) ו"מי אוהב אותך יותר ממני" (שלומי שבת).
 
גישתו של דוכין  נינוחה ומפויסת, אינטליגנטית ודעתנית, ומשתמשת בפורמט הג`אזי לפירוק השירים -  הבתים, השורות ולפעמים גם המלים -  ולהרכבתם מחדש, כמו היו שירים חדשים, שפרשנותם לפעמים אפילו מתעתעת בשומע. זה לא מפריע לדוכין להתחנן ולהתרפס, להיות מאופק ומוקפד, ללאוט ולצעוק, להשתובב וליצוק גם דרמה, כמיטב היכולת והכריזמה הבימתית המוכרות שלו.
 
יתרה מזאת, שיבושי העברית, שהיו מנת חלקו תדיר ובשפע, הצטמצמו גם אם לא נעלמו עדיין. כשהוא שר בעקבות יהורם גאון, אריק איינשטיין ו"משינה", הוא מדויק להפליא - גם בשגיאות (למשל - "וְנמרים" ו"נראָה" ב"שלח לי מלאך" והדוגמאות עוד רבות) . וכשאלו שיריו שלו, הוא לא סגור על זה -  ולצד "וּבְיום אחד" התקין (ב` רפה כחוק) ב"האיש והירח" ישיר באותו השיר "וְכּולם" , שבו הכ` דגושה בטעות ושוב  - זו דוגמה אחת מני רבות . ובכל זאת ניכרת מגמת שיפור והקפדה ניכרת ובעיקר נראה שזה מציק וחשוב לו. 
 

כמה פעמים אפשר להתקמבק?

את הדיון במוזיקאים האורחים שיש לו במופע דחיתי לסוף, כיוון שלטעמי הם מיותרים. דוכין לא צריך אותם. לא את יצחק קלפטר (צ`רצ`יל) ולא את "החברים של נטשה".  המופע שלו מספיק שלם, ארוך, מוצק, הגיוני ומבוסס בלעדיהם. קלפטר, שמתארח לדואט "דמיון חופשי", ומבצע בנפרד-כמעט שתי קלאסיקות שלו ("שיר אהבה בדואי" ו"צליל מכוון") עוד איכשהו נארג באינטימיות של "נקודת מבט", למרות שקולו כבר לא איתו.
 
"החברים של נטשה"? אני מבין את הרעיון השיווקי, אבל כמה פעמים אפשר להתקמבק, אפילו אם זה רק לשמונה שירים? מה שכן, ארקדי יוצא גדול מהאירוח הזה. שפת גופו והתנהגותו הבימתית אומרות: "אני לא מתכחש ל"נטשה", הלהקה הייתה פרק חשוב בחיי. יש לי חברים שם. אבל זה לא אני יותר. אני בפאזה אחרת, במקום אחר, התקדמתי". זה כאילו הוא מפרגן להם, במיוחד למיכה שטרית, את ההופעה, את מרכז הבמה, את הביטוי, הדיבור והניווט, ואפילו את בחירת השירים והסולו`אים. הוא אמנם מנגן איתם, אבל בצד, מאחורי הפסנתר, הוא המארח שלהם. לא חלק מהם, גם לא מנסה להיות, מסתפק בליווי בנגינה ובשירה, ומצטרף רק כשנדרש. גם לא נהרג. "אנחנו ביחד כדי לחיות לנצח... ולא לברוח" (מ"עוד נגיעה") זה ברמת החברות, לא האמנות. גישה בוגרת ונכונה עבורו, ראויה להערכה, אפילו אם הקהל יוצא מגדרו, ב-45-40  דקות של ההעלאה באוב.
 
סיום הסשן ה"נטשאי" עם "עכשיו אני ("כי ההוא הלך"), הוא רק סמלי, וסמלי עוד יותר "נאמר כבר הכל", ההדרן הנועל, של דוכין לבדו: "נאמר כבר הכל/ אין לי מה להוסיף לזה/ פשוט לא יכול... כי הזמן הולך ותם/ לא משם ולא נרדם/ לא חולם ולא הוזה/ רק שר...". וזה מה שהוא צריך לעשות.
 
ארקדי דוכין. נקודת מבט - מופע חורף אינטימי. אולם נגה, יפו. 17 בינואר 2008


למועדי מופעים >

20/01/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע