סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: הפנים היפות של אקו"ם
 

 
 
על הזוכים הראויים בפרסי אקו"ם השנה, על בחירת השירים לקדם אירוויזיון ועוד בעניינו של אריק איינשטיין


צדק נעשה
 
אי אפשר שלא להתרגש ולהתלהב מרשימת הזוכים בפרסי אקו"ם לשנה זו, שפורסמה השבוע. צוות השופטים המכובד, שמנה את המוזיקאים, הזמרים והיוצרים קורין אלאל, ארקדי דוכין, דודו טסה, יהודה קיסר ו-ורד קלפטר, הפליא - לטעמי ואני מניח גם לטעמם של אחרים - בבחירה עניינית ומדויקת של מצטייני השנה החולפת וגם בכיבודם של ותיקים.
 
ייחודם של פרסי אקו"ם, שיחולקו השנה בפעם החמישים, הוא -  מעבר למשקלם ולערכם הכספי - היותם משפחתיים, ניתנים על ידי מוזיקאים למוזיקאים עמיתים. בכך, בשיקולים ובקריטריונים המנחים את השופטים-הממונים, הם שונים מפרסי הפופולריות (חסרי הכסף...) המוענקים על ידי תחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה וכלי תקשורת אחרים. בהיעדר פרס גראמי מקומי, פרסי אקו"ם (שפעם נתכנו "נוצת הזהב") הם הקרובים ביותר במציאות הישראלית לפרסי תעשייה.
 
אקו"ם אינו איגוד מקצועי. האגודה לשמירת זכויותיהם של יוצרים, מחברים ומו"לים, היא עסק כלכלי. והסכומים שהיא מפרישה מדי שנה כפרסים לחבריו (בסביבות 300 אלף ש`) הם טיפה בים במחזורו השנתי, וגם אחת מדרכיו היח"צניות להתמודד עם טענות-קבע נגדו, מבית ומחוץ, על חלוקה חסרת-שקיפות, בלתי צודקת ולא מאוזנת של כספי התמלוגים הנגבים עבור החברים.
 
ובכל זאת, ההתכנסות השנתית של קולגות לבחינת ההישגים וההצטיינות של עמיתים, מספקת בכלל, והשנה במיוחד, את הרגעים היפים של אקו"ם. כי מי יודע ויכול להעריך את פעילותם ויצירתם מאשר הם עצמם? מי, למרות היריבות והתחרותיות המקצועיות, האמיתיות או המדומות, אוהב אותם יותר מאשר הם עצמם? ומי, אם לא הם, מודעים יותר למצבם ולצרכיהם של יוצרים-חברים?
 
מצד אחד, עומדים ההישגים השוטפים - הישגי השנה על שם מרדכי זעירא, שיחולקו השנה לעמית צח ובעז שרעבי (מלחיני האלבום "לנשום"), לשלומי שבן (כותב השירים לאלבום "עיר") ולעמי רייס (מעבד האלבום המדובר "אוטוביוגרפיה" של כנסיית השכל) – 10,000 ש` בכל קטגוריה; שיר השנה על שם משה וילנסקי נופל בצדק בחיק `SO FAR` ו`הבנות נחמה` (15,000 ש`); ותגלית השנה על שם עוזי חיטמן לזמר והיוצר קובי אפללו (גם הוא 10,000 ש`).
 
מצד שני, ההישגים המצטברים והפרסים למפעל חיים על שם נעמי שמר (למלחין יצחק קלפטר) ועל שם אהוד מנור (לפזמונאית חמוטל בן זאב) – 30,000 ש` לכל אחד. ובעיקר, הפרס יוצא הדופן, שמוענק השנה לראשונה (ובאופן חריג?) - אם בסימן יובל לאגודה, אם בסימן שישים למדינה - לזמרת והיוצרת אהובה עוזרי על "תרומתה המיוחדת לזמר העברי" - ארבע מלים שהן קטנות מלתאר את המעמד של עוזרי בקרב עמיתיה (15,000 ש`).
 
צדק צריך להיעשות ולא רק להיראות, ולא איכפת לי אם בחבר השופטים ישבו גרושתו של קלפטר ושני מוזיקאים "מזרחיים" (שלישית נולדה בכלל בתוניס). גם לא איכפת לי אם זה גמילות חסדים, חברים למען חברים, אמנים למען עמיתים, או מה שתרצו. אני מלא גאווה בשיפוט, בבחירה ובשיקול הדעת. ומשוכנע שגם הזוכים בפרסים לעידוד היצירה על שם אמיתי נאמן, למלחין אסף אבידר ולפזמונאי אורי שביט (12,000 ש` לכל אחד), יוכיחו את עצמם ואת הבחירה בהם.
 
חמישה שירים ושני לילות שידורים
 
השבוע נתבשרנו - אם זו בשורה - בשמות חמשת השירים שיתמודדו על ייצוג ישראל באירוויזיון בפיו של בעז מעודה. רחוק מלהיות ביג דיל, ובכל זאת השותפים במיזם - רשות השידור ו"קשת", זכיין הערוץ השני, עשו מזה עניין גדול ומתוקשר כהלכה. סמכו עליהם, וכוונותיהם בהקשר זה לא הוסתרו, שהם יצליחו להכניס גם את הקדם-אירוויזיון לחגיגות השישים למדינה, אפילו שהוא יתרחש בעוד חודש (25-26 בפברואר) ולא בעוד שלושה חודשים, מועד ראוי ל"איזרוח" האירוויזיון עצמו.
 
הניסיון והכוונות להפוך אירוע שולי וזניח ל"אישו" מרכזי ולאומי מקוממים. ההתפארות בבסיס נתונים של 450 שירים, ש-80 אחוז מהם, שנשלחו על ידי הציבור, כעובדה שמעידה על מידת השתתפות הציבור, היענותו והחשיבות שהוא מייחס לאירוע, מגחיכה את ההוגים אותה.
 
כמי שישב בעבר ב"כמה" ועדות לבחירת שירים דומות (לפסטיבל הזמר ולאירוויזיון), אין מה להתגאות במספרים אלה: מרבית החומרים שמגיעים מהציבור הם גחמות בלבד, סקיצות בלתי ראויות ורעיונות שאינם ראויים למאכל אדם. ועובדה היא שממסלול זה, "של הציבור", נבחר "`רק" שיר אחד (מבין 360 שירים?), וגם הוא של יוצר מוכר למחצה, שעשה כבר צעדים ראשונים בכתיבה, בהלחנה ובהקלטה. גם השוואת היחסים בין הכמות המוצעת (מצד הציבור ומצד יוצרים מקצועיים שאליהם נעשתה פניה מראש) מעידה שאין במה להתגאות. סביר שהשירים המוזמנים יהיו טובים יותר, ולכן לא צריך לייפות את המציאות ולזרות חול בעינינו.    
 
גם ה"מריחה" של מופע הקדם על פני 24 שעות ושני לילות - מגוחכת. הזמן שיוקדש לבחירת השיר -  עד כה הסתפקנו בשעתיים-שלוש, כאורך המשדר החי -  הוא מעל ומעבר מהדרוש לאירוע ולסוגה. שני ערבי שידור, עם תוכניות עמוסות לעייפה בכוכבי קדם ואירוויזיון, הם כל כך הרבה רעש והמולה, על כל-כך מעט חשיבות ותוצאה. אלא אם זו עוד מזימה צינית  ודרך בטוחה למקסם הכנסות ורווחים מפרסומות (בשני משדרים!) ומאס.אם.אסים (לאורך 24 שעות!).
 
ואולי, עוד לפני שנתהה מה חלקה רשות השידור הציבורית ברווחים שייכנסו לקופת הזכיינית הפרטית "קשת" מהמרתון המתוכנן לקדם של מעודה, יזדרזו "קשת" ו"טדי הפקות" ויודיעו שהם תורמים את חלקם בהכנסות מההצבעה הסלולרית לצדקה או למטרה חברתית נעלה.
 
משמות השירים ומזהות היוצרים בלבד, בלתי אפשרי לנחש מה יהיה השיר שייבחר, אבל אפשר להמר שהתחרות תינטש בין השלושה של אלי מזרחי (הנרי), דנה אינטרנשיונל (ושי כרם) ו...עובדיה חממה. ולנוכח ההודעות הסתומות והבלתי-מפורשות על ביצוע אחד השירים כדואט, לא נתפלא אם השותפה הזאת תהיה האינטרנשיונלית. כי אם היא ברשימה, כנראה שמשהו מתבשל מאחורי הקלעים.
 
אגב, הממשיכים לפסול את בעז מעודה ולהטיל ספק בלגיטימיות מועמדותו, ראוי שיירדו מאילן ההישגיות והקוממיות הממלכתית, ויפנימו כי בשיטות ההתמודדות וההצבעה הנוכחיות באירוויזיון (עם חלוקה לשני חצאי גמרים כשרק לחמש מדינות מובטח מראש מקום בגמר) האירוויזיון הפך סופית ל"בראבו" משודרג, תחרות של כשרונות צעירים. קשה לראות, חוץ אולי ממעצמת פופ תחרותית וספורטיבית במידה מופרעת כמו שוודיה, אמנים בוגרים, מנוסים ומובילים מעזים לסכן מעמד ומוניטין בהתמודדות בשלב מוקדם. האפשרות הבטוחה היחידה שלהם להשתתף היא רק בייצוג מדינה זוכה, כמחווה וכמעשה כבוד לאמן פופולרי.
 
ועוד בעניין אריק איינשטיין
 
בעקבות הפרסום שניתן לחלק מהרעיונות והיוזמות לחגיגות שישים שנה למדינה, ואפרופו היוזמה-עצומה להענקת פרס ישראל לזמר אריק איינשטיין, חשבתי שאולי כדאי שהמדינה תעשה ניסיון מצידה, היסטורי, להוציא את הזמר מהבית, להופעה חגיגית (יחידה בשלב זה) אחרי יותר מ-25 שנים של התנזרות מאורות הבמה.
 
ואם לא לבד, כדי לא להעמיס על הסרבן, אז עם חברים לטעמו, במופע פופ ישראלי קלאסי, של אז והיום, שבו יכולים להשתתף גם פרסונות כמו אסתר עופרים, יהודית רביץ, יוני רכטר (כמעבד ומתזמר מקובל על כולם) ואפילו יצחק קלפטר, שם טוב לוי, עילי בוטנר, פטר רוט ומוזיקאים אחרים שהלכו לצידו. על שלום חנוך אני פוחד לחשוב, כדי לא להחריד דובים משנתם.
 
לא שזה תנאי לקבלת פרס ישראל, אבל נראה אותו קודם על במה, אחר כך נקדם את מועמדותו לפרס בשנה הבאה.


24/01/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הופעת אריק איינשטיין
אורי ארבל , גבעתיים (12/02/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע