סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: במות חדשות לשירה
 

 
 
כמה הערות נוכח הפריחה הנוכחית של היצע אירועי השירה בתל-אביב ומחוצה לה


מעטפת אוהבת
 
מבלי שנרגיש התפתחה לה בשנים האחרונות תעשיית הנצחה תרבותית-אמנותית משגשגת למדי. לא מעט מוסדות וגופים, ציבוריים כפרטיים, אם בתרבות ואם בתקשורת, מקדישים יותר ויותר מסגרות ותוכניות, שעות ופינות, שתכליתן מפגש של אמנים ויוצרים עם קהל, לדיון ביצירה המתהווה ובמורשת הכתובה של השירה הישראלית, ובסלילת דרכים להופכה ליותר מובנת, נגישה ופופולרית.
 
ולא צריך להיות בקיאים וחסידים של שירה ישראלית חדשנית, עכשווית ומודרנית, כדי להבין וליהנות מן המתכונות המושקעות, שמשלבות בין היצירה הכתובה, בין אם היא חדשה או ותיקה, לבין אמנים-מבצעים - לא רק הכותבים עצמם, אלא שחקנים, זמרים, נגנים ואחרים. כאילו אומרים ששירה, בין גבוהה ואיכותית, בין שמישה ופופולרית, זקוקה להגשה אחרת, נכונה ואוהבת, ורצוי שתהיה עטופה בתשומת לב הפקתית סבירה. כי הפקה חכמה - וגם קצת יחסי ציבור ושיווק לא יזיקו - עשויה לחולל פלאים במעמדם של יוצרים ולהפיח חיים ביצירתם הכתובה.
 
ההקדמה אולי פלצנית משהו, כיון שהחתום מעלה אינו מומחה גדול לשירה (וספק רב, גם אם מומחה קטן, או מומחה בכלל, הוא התואר הנכון), אבל גם בלי להבין אי אפשר להתעלם משפע המפגשים, הסדרות והמופעים מסוג זה שמוצעים היום לשוחרי תרבות, במגוון רמות-גימור ומחירי כניסה, ולא רק בתל-אביב.
 
הצצה אקראית בלוח הכרוניקות השוטף תבהיר את גודל ההיצע והמבחר. נפתח בתל-אביב: מפגשי סופרים ומשוררים בבית אריאלה; חוג קוראי שירה במרכז תרבות מנדל; יסמין אבן מארחת משוררים במרכז עינב; "בימת מופעי ספרות" בצוותא (ולפניה -  הסדרה המצליחה והמנוחה "שירי משוררים בצוותא" עם אורה זיטנר); ואפילו, מועדון לבונטין 7, אתר רוק בפעילותו הלילית, מקדיש אחרי צהריים ל"שירה פלוס", לגמרי במקרה, היום. והתופעה קיימת גם מחוץ לתל-אביב, ב"מקום לשירה עכשווית בלב העיר" או בבית אבי חי בירושלים, ב"מרתף 10" בחיפה ובמדיטק חולון עם הסדרה "תן למלים לגעת בך". המשותף, כאמור, הוא התמודדות עם שירה כתובה, רצוי מולחנת אך לאו דווקא, בהגשה אחרת, רצוי מקושטת בשמות מוכרים של מנחים, מוזיקאים, שחקנים, זמרים ונגנים.   
 
מצד אחד, מצד השירה פרופר וההארד-קור, המוסד הוותיק ביותר בשטח הוא "הליקון, העמותה לקידום השירה בישראל", שהוקמה  ב-1990, על ידי המשורר והעורך הראשי אמיר אור.  בתחום ערבי השירה - הליקון מקיימת פעמיים בחודש הרצאות על שירה  מהארץ ומהעולם. מוסד וותיק נוסף הפועל בתחום הוא מתחם בית ביאליק שבו נערכים אירועי שירה וספרות. בימים אלה יצא לפגרת פעילות עד ליולי הקרוב בגלל שיפוצים בבית ביאליק ובבניין העירייה הישן. 
 
מצד שני, מהצד הפופולרי של השירה (והפזמונאות!), ניצבת הפעילות של גלי צה"ל -  מאז ימי פסטיבל הזמר לשירי משוררים בראשית השבעים ועד להצדעות והמחוות למשוררים מרכזיים וחשובים בתרבות הישראלית (יהודה עמיחי, חיים גורי, נתן יונתן) -  בסדרה של מופעים מוקלטים חד-פעמיים (חלקם הלא מבוטל בהפקתו של אליעזר דר, לצו, שבתחילת החודש פרש לגימלאות וזכה לאירוע חגיגי משלו ב"צוותא" תל-אביב) שמפרים, מזינים ובעיקר מרחיבים ומנציחים את היצירה הישראלית בת-זמננו.
 
בקודקודו השלישי של משולש הפעילות המבורכת, נמצא התיאטרון הקאמרי של תל-אביב, שמפיק בתדירות גבוהה וראויה לציון (אחת לחודש-חודשיים) מחוות לכותבים מרכזיים בספר השירים הישראלי, שלפעילותם זיקה והשקה לתיאטרון. חיבור שמבטיח מראש יכולת המחשה ואפשרות ביצוע אודיו-ויזואלי-בימתי. ואכן, סדרה צעירה יחסית זו, קצרה הצלחה שהפתיעה אפילו את הוגיה, ממש למן הרגע הראשון. 
  
התמהיל הנכון

הרעיון בקאמרי, עם המעבר שלו ב-2003 לביתו החדש במרכז אמנויות הבמה במתחם גולדה שבשדרות שאול המלך, היה להעשיר את הפעילויות המוצעות למנוייו ולבאיו, וגם למלא בתוכן את החללים החדשים והבלתי מוכרים במבנה החדש. ההצדעה הראשונה, למשורר נתן אלתרמן, נועדה להתקיים בקפה-תיאטרון החדש של הקאמרי. ההיענות והביקוש המפתיעים אילצו את התיאטרון להעתיק את האירוע לאולם קאמרי 2.
 
המעבר משם לאולם הגדול, של הקאמרי 1, כבר במחווה השני שהוקדש לאברהם שלונסקי, היה מתבקש ובלתי נמנע. גם מספר ההעלאות של כל מופע גדל בהתמדה. בהתאם לביקוש הגואה, מאירוע אחד לשניים (בשישי בצהריים), ואף לשלושה - החל מההצדעה לדן אלמגור מראשית חודש זה, כשלשתי ההופעות המתוכננות נוספה הופעה  נוספת על חשבון הצגת רפרטואר שוטפת (שמחמת כבודה, לא נחשוף את שמה). המחווה הבא, למשורר חיים נחמן ביאליק, בסוף חודש זה, מיועד מראש לשלוש הצגות, ומן הסתם גם לבאים אחריו (המשורר נתן זך יהיה הבא בתור).
 
שתי התפתחויות מקבילות נוספות ראויות לאזכור. אחת, החל מ-2005, החלה הטלוויזיה החינוכית לצלם את ההפקות, לשידור ולהנצחה. מה שהביא, מצד אחד, להגדלת העניין, ומצד שני, גם להפקה מחודשת, רחבת יריעה יותר, של מקצת מן המחוות, שלא צולמו בעבר (כמו לח.נ. ביאליק או לאברהם שלונסקי, באפריל האחרון). אגב, בין אלה שלא צולמו על ידי החינוכית נמצאים גם המחוות לרחל, לאברהם חלפי ולאלכסנדר ארגוב).
 
ההתפתחות השנייה, הייתה במחירי הכניסה. ההתחלה הייתה בחינם -  מתוך אי-ידיעה אם קהל יגיע בכלל - אולם ההמשך כבר תומחר. הכניסה למחווה לשלונסקי, לפני עשרה  חודשים, עלתה 80 ש`. חודש אחר-כך, במחווה לחיים גורי, עלה הכרטיס ל-120 ש`. ואחרי תרצה אתר ומשה וילנסקי (ביחד עם ארגוב וגרי ברתיני, מלחיני התיאטרון היחידים שזכו בכבוד) הועלה ל-180 ש` (אלמגור), כמחיר כרטיס כניסה לא מסובסד להצגה רפרטוארית שוטפת. גידול של 125 אחוזים בפחות משנה.
 
לדברי אבי גז, מחזיק תיק קפה-תיאטרון בקאמרי, עורך ומפיק סדרת המחוות וגם חתן פרס ראש עיריית תל-אביב-יפו על שם השחקן אברהם בן יוסף, על פעילותו הייחודית בתחום זה, התעריף מוצדק לנוכח ההשקעה הגדולה בהפקת כל אחד מהמחוות  - 18-17  אמנים שונים (שחקנים, זמרים ובדרנים), תזמורת של ארבעה-חמישה נגנים, עיבודים מוזיקליים במיוחד (מניב קאופמן ואורן אלדור ועד גיל שוחט), תפאורה ייעודית, עריכת וידאו משלימה, ציוד הגברה וכיו"ב, שלא לדבר על הנחייה מקצועית-חיצונית. שלוש הופעות של הפקה אחת, במחירי כניסה כאלה, מאפשרות לתיאטרון "לנשום" ולכסות את ההוצאות. אגב, ולצורכי המחשה בלבד, תעריפי הכניסה למסגרות שנסקרו בפתח הרשימה נעים מחינם ועד 80 ש` בלבד.
 
בין "המוצדעים" עד כה, נמצאים המשוררים יהודה עמיחי, נתן יונתן, נתן אתלרמן, אלכסנדר פן, לאה גולדברג, רחל, תרצה אתר ודליה רביקוביץ, הפזמונאים חיים חפר, נעמי שמר ואהוד מנור, וגם המחזאים נסים אלוני וחנוך לוין. מרביתם, למרבה הצער, כבר אינם איתנו. ומשום כך, בהצדעה לדן אלמגור, בהשתתפותו הפעילה, היזומה והמתוכננת של חתן השמחה, שחגג 50 שנות יצירה, היה ערך מוסף משמח ומרגש, לחזות במבצעים המקוריים של שיריו - כמו יענקלה בן סירא, ישראל גוריון, לוליק לוי רותי נבון ו"דיים" רבקה רז. מרביתם ככולם במלוא אונם וכוחם הזמרתי והבימתי. במחווה הקרוב לביאליק, יהיה קשה לאתר מבצעים מקוריים, אבל מובטחת השתתפותם של שחקני ההצגה "היה או לא היה", בני דמותם שם חנה רובינא (הלנה ירלובה), אברהם שלונסקי (אמיר קריאף) וח.נ. בכבוד ובעצמו (יוסי גרבר).
 
וזה, כנראה, סוד ההצלחה הקאמרית: התמהיל הנכון של שחקנים פעילים, צעירים ו-ותיקים, זמרים מוכרים (אהובה עוזרי, חמי רודנר, רוחמה רז, יזהר כהן, דורית ראובני, דוד ד`אור או חנן יובל) ו"כוכבים נולדים" (עדי כהן, בעז מעודה, מרינה מקסימיליאן בלומין, חן אהרוני ומרים טוקאן), וגם אייקוני עבר (שלמה בר-שביט, חנה מרון, גדעון שמר, זהרירה חריפאי, אילי גורליצקי ויונה עטרי, אילנה רובינא, האחים והאחיות) ותקוות לעתיד. כולם על במה אחת, במפגש עם יצירה שהבטיחה את מקומה בדברי הימים של השירה הישראלית. לחיי היוצרים והכותבים שבדרך. גם להנצחה.



14/02/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. המאה השלושים- הצגה משירת דוד אבידן.יפיפיה
רחל , רמת גן (16/02/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע