הגשה וסאונד אקלקטיים

להקת גאיה, הרכב פולק-פופ-אתני מקומי, ממובילי מוזיקת העולם הישראלית, מציינת בימים אלה עשור להקמתה, עם "חופשי", אלבום אולפן חדש, רביעי בסך הכל, וסיבוב הופעות חדש. ההרכב שידע גלגולים לא מעט, בעיקר בעמדת הזמרת המובילה שלו (דין דין אביב, זוהר עטר, חגית זוארץ), מתייצב עתה כשישייה, עם עדי פרומוביץ` כעזר כנגד (בשירה ובקלידים) לגילי ליבר, מייסד, מנהיג, היוצר העקרי, נגן הגיטרות וסולן, לצד הוותיקים רונן ציוני (תופים והקשה), ספי הירש (כלי פריטה), דורון דנגור (קלידים ותיכנות) ובוז`ו (באס).
 
דווקא בהרכב זה ובתכנית המופע שהוא מציע, שמחציתו ולבו עשרה קטעים מ"חופשי" החדש, נדמה ש"גאיה" - הגרסה הרוחנית הקלילה והעולצת של מוזיקת עולם אתנית - איבדה את המוצקות המוזיקלית הרעיונית שלה לטובת הגשה וסאונד אקלקטיים, יותר מפוזרים, יותר מגוונים, בהשפעות, במקורות ומכיוונים שונים. לא שוויתרה על אמירות ומסרים אנושיים, קיומיים, מעודדים, תומכים ובעיקר חיוביים ואופטימיים, אך בה-בעת, דומה שחיבורה המוצהר לאדמה (גאיה אלת האדמה), כבר אינו חד-משמעי ובלתי נפרד, וגם ההרכב "נפרם" ליציאות נפרדות וסגנוניות שאינן "שייכות". אפשר שזה תהליך התבגרות והתפכחות.
 
ההופעה נפתחת בשיר הנושא מהאלבום החדש (מלים: איילת ציוני, לחן: עמי רייס). סולו אמיץ ומרשים של ליבר, א-קאפלה כמעט, הצהרה וגם מוטו: "היקום הוא עולמי, חופשי אני חופשי, לבחור, לחפש, לקום וליפול, לבחור כל בוקר, מה יילד יום". גם הסיום, בעצם ההדרן הראשון, דומה. ליבר לבד עם גיטרה, שר על ילדותו היחפה בקריית ביאליק (מלים: חנה גולדברג), בהשראה שלום חנוכית בולטת, ואולי גם בתקווה שיתפתח להמנון הופעות נוסח "אגדת דשא". שניהם, לא בדיוק הדימוי המקובל של "גאיה". גם לא "רחל" ו"לך", ממש באמצע. הראשון הוא רוק`נרול של ליבר, שמתבונן בטבע (חנה גולדברג) בעיניים עירוניות ובבקיאות בכל הפוזות הבימתיות הנגזרות מהסוגה. השני הוא סולו של פרומוביץ`, רק היא, הקלידים ובלדת רוק נוקבת ויוצאת דופן בכנות נשית מתריסה ובעוצמה פמיניסטית, על זה שאת צריכה לחלום בגדול, כי מגיע לך הכל. כרטיס ביקור ראשון כיוצרת של המצטרפת הטרייה. מצד אחד, מתיישרת עם הגישה החפלאית הבסיסית של ההרכב, מצד שני מרמזת על דעתנות ומקוריות שיילקחו בחשבון.
 
אגב, פרומוביץ`, בחשיפה ראשונה, מתגלה כממשיכה ראויה לדין דין אביב המיתולוגית. מיניאטורית כמוה, תיאטרלית מאוד, פלרטטנית מבטיחה ומשקיענית. "מי הלוחש" בביצועה, הסנונית הראשונה מ"חופשי" הוא שיר עידוד ותמיכה (חנה גולדברג), שעשוי להתפתח להימנון איצטדיונים ומתחבר נפלא ל"אל תדאג", ממשיכו במופע, נציג יחיד מ"נולדנו להמשיך חיים", האלבום הקודם. פוטנציאל של שירה בציבור יש גם לדואט גילי-עדי ב"כמו שנינו", שיר אוהבים נאיבי אך סוחף.
 
חטיבת הקצב והשמחה של "גאיה" אינה מקופחת. בין המצטרפים החדשים -  "כמה היא יפה", שיר חיזור וחנופה שמזמין כפיים ורגליים, ו"הטוב שבטוב", שיר הלל לטבע בצבעי רגאיי-פולק. גם לא קבוצת השירים האתניים, נושאי השמות האקזוטיים-מזרחיים-ערביים. "עספורי", ניגון דבקה גלילי בחליל של גילי, ו"אנדלו", אינסטרומנטלי גלילי אף הוא, שבקצבו נמסכים אלמנטים אפריקאיים, מצטרפים ל"בראקה" (הערבי) ול"יה מולנה" (המרוקאי) מ"רוקדים ושרים", נציגי האלבום השני, וביחד עם "ג`מע במדבר" הם כבר שירי התמכרות והפעלה  לשימוש תנועות נוער. גם "ילדים זו שמחה", בביצוע קאנוני לגמרי, הוא חלק מחטיבת השמח והכפיים, שעליה נימנים הוותיקים "הילולה" ו"שיר לאהבה" (יחד).
 
לא יודע מי קהל היעד של גאיה באלבומה החדש "חופשי". המופע החדש שלה מכוון לשומרי אמונים משכבר, חסידי מאוואל ולובשי שארוואל, אך גם למצטרפים ולמאמינים חדשים, אם ימצאו עניין בחיבור בין רוחְניות אתנית לבין ענייניות רוק`נרולית. זה יכול להיות מעניין. בכל מיקרה, "גאיה" מוכנה לקיץ.
 
גאיה – "חופשי" בהופעה. קמלוט הרצליה, 27 במרץ 2008