סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בין יעל נעים לאסף אבידן
 

 
 
שתיים מהסנסציות הישראליות הגדולות ביותר של העת האחרונה, הופיעו בסוף השבוע החולף בתל אביב


בדרך לכבוש את העולם
 
שתיים מהסנסציות הישראליות הגדולות ביותר של העת האחרונה, הופיעו בסוף השבוע החולף בתל אביב: יעל נעים ואסף אבידן. ולמרבה ההפתעה, יש בין השניים הרבה יותר משותף ומאחד מאשר שונה ומפריד. ומעבר לקורת הרוח הרגעית מספקים השניים הבטחה ותקווה לעתיד מזהיר.
 
היא בת 29, הוא מתקרב ל-28. שניהם מקליטים בשפות זרות: הוא רק באנגלית, היא באנגלית ובצרפתית, בנוסף לעברית. לשניהם תקליט שני שהוא בעצם בכורה ופריצה: אבידן והמוג`וס עם "דה רקונינג" (RECKONING) אחרי אי.פי של שישה שירים ("עכשיו כשאת עוזבת"), נעים עם "יעל נעים ודייויד דונאטיין" (דונאטיין - נגן כלי הקשה ושותף בהפקת האלבום - באותיות קטנות יותר). ההבדלים מהותיים אך לא משמעותיים: היא חיה ומקליטה בצרפת, הוא עושה זאת (עדיין!) כאן; לה כבר יש להיט בינלאומי ענק ("NEW SOUL") והכרה מצד ה"בילבורד" האמריקני (מקום שביעי במצעד המכירות), לו יש ברזומה הופעת חימום למוריסי (בשבוע שעבר, בתל אביב) והכרה מצד ה"רולינג סטון" האמריקני (שבחר בו כתגלית בינלאומית); נעים מזוהה, זמנית לגמרי, עם מוזיקת עולם, למרות שהיא עושה פופ רך ומלודי עם זיקה ג`אזית, ואבידן משייט בביטחה במשולש שצלעותיו פולק, בלוז ורוק גולמי. אך שניהם, מיותר לציין, עושים מוזיקה איכותית, שחורגת מעבר לז`אנרים המוצהרים.
 
לאבידן והמוג`וס (הרכב ליווי בו חברים שלושה נגנים: רועי פלד בגיטרה, רן ניר בבאס ויוני שלג בתופים; וגם סיוע מהצ`לנית הדס קליינמן, שמחוללת נפלאות בצליליה הזורמים והחמים) שני פורמטי הופעה: חשמלי ואקוסטי. הרושם הוא שההבדל הוא "קוסמטי". רמת האנרגיות של המופע האקוסטי, בו חזיתי (מצוין! כיף גדול לשמוע מבלי להתעמת עם מערכות הגברה ואיזונים), משאירה מעט מקום לדימיון. שני המאפיינים הבולטים בהופעתו של אבידן הוא שירתו יוצאת הדופן, הגבוהה, הצרודה והמתרסקת, והז`אנר המוזיקלי, האמריקני כל-כך, שבלתי אפשרי לעשותו בעברית.
 
אבידן, תמיר קומה, גרום משהו, עם תספורת מוהיקן שאיבדה את קווי המיתאר שלה, הוא תופעה. הוא "מדבר" בשני קולות, כמו היו בגופו שני אנשים. מצד אחד, קול דיבור "נורמלי" לגמרי, כשהוא מדבר (עברית!) בין השירים ובתוכם (!) וקול "היסטרי" של זמר רוק-נשמה שרוט ומתעוות (ג`ניס ג`ופלין, בוב דילן,  ג`ו קוקר, רוברט פלנט, טום ווייטס הם רק חלק ממושאי השוואה והשראה). בתחילה זה נשמע-נראה כאילו הוא מתחפש למישהו אחר, אולם ההתמסרות הגופנית שלו לשירה משכנעת שזה אמיתי לגמרי, שכנראה זה לא יכול להיות אחרת.
 
ההופעה של אסף אבידן היא מסע במכונת הזמן אל שנות החמישים והשישים. אל אבות המזון של הרוק האמריקני, אל הקאנטרי והפולק הדרומיים, אל הבלוז השחור, המתבכיין ומלא הערגה, ואל הרוקאבילי
ששילב בין הלבן לשחור לגרוב פנטסטי, מלא כוונה. הכריזמה הבימתית שלו מהפנטת וממגנטת. לא רק לצלילים הבלתי-אפשריים לכאורה שבוקעים מגרונו או לשירתו הווירטואוזית, אלא גם לנינוחות החביבה, החייכנית, מלאת החום, המזג טוב ומצב הרוח המרומם. פשוט כיף. אפשר להבין מה מלהיב את האמריקנים. השירים המקוריים של אבידן (חלק לא מבוטל מהם דן בשברון לב ובכאבי אהבה) נשמעים כמו היו סטנדרטים בלוזיים ותיקים, אמריקאים יותר משאמריקאים יכולים להיות.
 
אין ספק שהופעה שלו היא ההצגה הכי טובה בסצינת הרוק הישראלית העכשווית, כמו שיעידו מעריציו הנאמנים. זו רק שאלה של זמן עד שיכבוש את העולם.
 
קול נעים ידידותי וחם
 
גם ליעל נעים הרכב ליווי של שלושה נגנים. דונאטיין, כאמור, בכלי הקשה ובתופים, לאורן דויד בבאס וחאווייר טריבולה בקלידים (מוזיקאי משובח שמחולל כשפים וקסמים בנגינתו). אלא שאצלה, מה שרואים זה מה ששומעים, ולהיפך. זמרת "פשוטה", וקול נעים, ידידותי וחם, גם כשהוא נוסק לגבהים מרשימים בניקיונם וביציבותם. את ההשוואות שלה אפשר לחפש (וגם למצוא) אצל שארדיי, קיית בוש, טניטה טיקאראם ורבות אחרות. גם במסורת השירה החולמנית והנאיבית משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, אך בעיקר אצל זמרות ג`אז גדולות.
 
הארומה הקולית שלה, וכישוריה בהטעמה, בפיסוק, ב"משחק" עם המלה, כמו נועדו להתמודד עם קלאסיקות וסטנדרטים, ונעים - מודעת או שלא - נוטה לכך ברבים מהשירים שלה. בסיוע מוזיקלי הולם מצד נגניה המעולים. "טוקסיק" ("רעיל") הוא דוגמה מצויינת לשיר הופעה מצויין, שבו היא מרחיבה את גבולותיה, להראות שיא יודעת להיות גם "לא נחמדה". והוא לא היחיד (WHY DO WE FALL IN LOVE , למשל).
 
כשמה, נעים נעימה למראה. אישיות צנועה, לבבית, אפילו מתוקה, עם התנהלות בימתית חביבה וחופשית, ונטייה ישראלית מוכחת -  להפעיל את הקהל. הולמת את השירים האישיים שלה, על אהבה במשבר, הגעגועים, הווידויים והעידוד העצמי שמפרנסים את השירים. המעברים שלה בין השפות בתוך השירים נונשלנטיים וקלילים. באחד מהם ("המשחק הזה נגמר", דומני) השילוב בין צרפתית לאנגלית הוא לב השיר, שנשמע כמו שיר ערש. אגב, לטעמי הלהיט "נשמה חדשה" הוא שיר ילדים מתוק, ולא רק בזכות  ה"לה לה לה" שבו.
 
בהחלט אפשר להבין מה מוצאים בה צרפתים ואירופיים אחרים. מזלה. קשה להאמין שזירת הפופ המקומית היתה נותנת לה הזדמנות.
 
יעל נעים בהופעה. אמפי וואהל תל אביב. 2 באוגוסט 2008
 
אסף אבידן והמוג`וס. תיאטרון תמונע תל אביב. 1 באוגוסט 2008


03/08/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע