סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן איזבו בהופעה - אתנו-פסיכדליה
 

 
 

אין מה לדבר - "איזבו" היא להקת הופעות פנטסטית, אבל למה להכריח את הקהל לצפות בה במופע ישיבה?



מרקחת אוריינטלית ליצנית
 
נפתח בשורה האחרונה: "איזבו" היא להקת הופעות פנטסטית, נותנת תמורה להצהרה.
 
לאלבומם השני, שיצא לפני מספר חודשים, קוראים "super light". חבל על המאמץ בתרגום לעברית; ל"סופר אור" או "סופר קל" לא תהיה אף פעם את במשמעות הפופית הקציפתית שיש ל"סופר לייט". שם אלבום הבכורה של הלהקה, שראה אור בראשית 2004, הוא "the fun makers", וגם אותו בעיה לתרגם: "מחוללי כיף" יהיה מדויק אבל מסורבל. המשמעות של "מכייפים" היא אולי עממית מדי, אבל מתאימה בול. "איזבו" עושה כיף. בינתיים מקיימים את ההבטחה.
 
"איזבו", למי שצריך הבהרות, היא רביעייה ישראלית שעושה רוק באנגלית. רוק? הגדרה מצמצמת על הסאונד של ההרכב. יש בו כמעט מכל דבר שאתם מכירים. פופ מצוין, רוק דיסטורטי, דיסקו עדכני, מקצבי ריקוד סוחפים, גוונים שחורים, מוזיקת עולם, צלילים מזרח-תיכוניים, ממזריות ישראלית, סולן כריזמטי, נגינה מעולה, ממש מכל טוב. ובכל זאת, הצליל והגישה שלהם הם כל כך ייחודיים ומקוריים, שאי אפשר לטעות בהם. אנרגיות מדליקות, עוצמה מלהיבה וגם קלילות משעשעת ומשובבת. פאן מייקרס.
 
הדמות המרכזית ב"איזבו", וללא ספק הכוכב שלה, הוא רן שם טוב. מפיק מוזיקלי עתיר מוניטין, זמר, יוצר, נגן גיטרה ופרפורמר יוצא דופן. הוא נראה מדליק (עיצוב שיער משונה, עגיל ענק באוזן שמאל, פאות לחיים מגודלות, ג`ינס פעמון; חולצת הפולו שלבש הפעם הייתה שמרנית יחסית, ניגוד לצבעוניות הפסיכדלית שבה הוא נוהג להתקשט). יש לו קול גבוה, שאותו הוא לוקח למחוזות מטורפים על גבול העיוות והצעקה, ואין לו טיפת מבטא. נגינת הגיטרה שלו היא וירטואוזית, לשון המעטה. צרובה, מחוספסת, חריפה, ובה בעת מאוד מכוונת, מדויקת ולהטוטנית.
 
כמעט וכבר אין כוכבי רוק כאלה, שהם גם נגנים מבריקים, גם זמרים מצוינים וגם פרפורמרים משובחים. תרומה מכרעת יש לשירים, שהם יצירות פופ מושלמות, כתובות בפשטות, במתיקות ובכמות גדושה של הומור וליצנות. לו שר כאלה בעברית ("אם אתמול היה כיף/ היום אני כזה טיפש/ אבל יש לי יום מועדף/ מחר, מחר", "מחר", הסינגל  האחרון מ"סופר לייט", או "אני מלך הדיסקו/ האגן שלי יכול לשיר" בשיר הפותח, "סלואו דיסקו") היה מואשם בריקנות, בשטחיות ובפשטנות. עם שירים כאלה, של ריקוד, כיף, שובבות והנאות חיים, אפשר בקלות להשתטות, לעשות צחוק מעצמך, אבל אפשר לשיר אותם - כפי שמיטיב לעשות שם טוב - בתנופה ובהתלהבות, וגם ברצינות מעושה, מהולה בקריצה.
 
המאפיין הז`אנרי הבולט בצליל של "איזבו" הוא פסיכדלי. הוא מחובר במיומנות עם כל סגנון, אפילו אתני-אוריינטלי. הייתם מאמינים? יש דבר כזה אתני-פסיכדלי. "ציידי השווארמה" למשל, שמייצג את הישראלית השופעת של "סופר לייט", או "נשיקות" ו"גיבור" (hero) שממשיכים אותו בהופעה, וגם "דמעות בצל" (שלושתם מהתקליט הראשון) ואתניות ים-תיכונית, סהרורית ומפולפלת, חוגגת בהם. גם פופ פשוט כמו "המשך לחלום" (dream on), אף הוא מדיסק הבכורה, הופך - במוזיקליות המרתקת של שם טוב - למרקחת אוריינטלית מסויטת, גותית מהורהרת. איזה יופי.
 
הפסיכדליה מושגת במהלכים המפותלים והמפתיעים ברגיסטרים הגבוהים שבנגינת הגיטרה של שם טוב, ובשירה הצבעונית שלו. אך נתמכת גם בנגינת הקלידים האלקטרונית המיומנת של שירי הדר, בת זוגו, עזר שכנגד וההיפך הגמור ממנו. ככל ששם טוב נתון, מעורב ומוקדש לנגינה ולביצוע, כך נראית הדר אדישה ומנותקת. קטע פסיכי לגמרי. אמנם הוא לא פוגע במוזיקליות של ההרכב, אבל הוא כן מכרסם, לטעמי, באמינות הייצוגיות שלו. הדר, אנטי-תיזה לסאונד, יושבת, גם משלבת רגל על רגל, מבטה המשועמם-לכאורה משוטט בחלל האולם, ונראית תלושה מהמתרחש.
 
זה גובל בהתאכזרות נפשית להכריח קהל לצפות ב"איזבו" בישיבה, כמו ב"זאפה". ואולי בגלל זה הגיעו רק כמאה צופים ל"זאפה". גם שם טוב לא ידע איך לאכול את הסיטואציה. הוא עובד, מנגן ומזיע כמו מטורף, והקהל שמולו נטוע על מושבו, מקסימום מודה בתשואות וצורח בהתלהבות. בנימה של צער ותסכול, ואולי גם באירוניה, הוא הקדיש את "האם אנחנו טובים" ל"סגנון הישיבה" שבהופעה. בתפר שבין "עיוור" הווירטואוזי ל"מבוכה" המידבק, אשכרה מוזיקה להד-בנגרס, הצטרפה גם הדר למחאה, ובתחינה כמעט נואשת, ביקשה שנקום ונתזז. לו נתנה דוגמה אישית ונגינה מתחרעת על הקלידים, רצוי בעמידה, אולי הייתה מקימה את הצופים על רגליהם, כמו שצריך היה.
 
אבל לא נורא. כמו שלא היה נורא היעדרם של שיר הנושא מ"סופר לייט", ובעיקר "only only", לטעמי השיר העליז ביותר בו). גם כך היה נהדר. 80 דקות נפלאות, עם 14 שירים, שבעה מכל אלבום, כשהשירים החדשים מרוכזים פחות או יותר בחלק הראשון, וה"ישנים", מ"פאן מייקרס", מסיימים. כן, היה גם סולו מרשים של המתופף, ניר מנצור, וטקס הזוי ומשעשע של הפרחת בועות סבון על ידי נגן הבס יונתן לוי, ב""play with me. "איזבו" כמו שאמרנו בהתחלה, היא להקת הופעות פנטסטית. נותנת תמורה מלאה להצהרה.    
 
איזבו, מופע ישיבה. זאפה תל אביב, 12 בספטמבר 2008

למועדי מופעים >

15/09/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע