סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן דנה לפידות בהופעה
 

 
 

הנכונות של דנה לפידות להתרסק על הבמה בכל ביצוע מתבזבזת על שירים לא מספיק טובים




להתרסק על הבמה
 
כבר שנים, הרבה לפני "מוניות" ובטח לפני "משוגעת", ששמה של דנה לפידות מסתובב בתעשיית המוזיקה, כזמרת עם פוטנציאל עצום שמשום מה לא קורה איתו כלום. המחסום הזה, תודה לאל מבחינתה, כבר נפרץ. השירים ששוגרו לרדיו (מאז מאי), האלבום שראה אור בעקבותיהם (באוגוסט) ויחסי הציבור העקשניים, מימשו סוף-סוף את חלומה של הצעירה הנחרצת מבאר שבע, להיות עובדה קיימת בפופ הישראלי.
 
לו נחשפה מוקדם יותר, יכולה הייתה לפידות להוביל סצינה של  נשמה, בלוז, ריתם אנד בלוז ואר אנ בי, שהיום עמוסה בשמות ובקולות עזי מבע וביצוע. מריטה ושרית חדד (!), דרך מירי מסיקה ועד סיון (ממשפחת "תאקט"), נינט, שירי מימון ואפילו קרן פלס (האחרונה, גם בדמיון ויזואלי לכאורה, באפלוליות דיוקנותיהם בעטיפות אלבומיהן האחרונים). רוצה להגיד: היא כבר לא ייחודית, וזמרות שנבנות על קול גדול,עוצמת ביצוע ומבט חודר בספוג של המיקרופון מבלי למצמץ, לא חסרות לנו.
 
כרגע, הנוכחות הבימתית של לפידות, היא המאפיין הבולט שלה. מן הסתם שואב השראה ושואף להידמות לזמרות כוכבות נוצצות מהדרג של מריה קארי וסלין דיון. מבצעות שהקול הוא הכל עבורן, ואין להן בעיה - וגם לא מחסום פיזי או נפשי - להתרסק על הבמה. והיא עושה זאת נהדר בהצדעה ל"חתיכה מלבי" (PIECE OF MY HEART) של ג`ניס ג`ופלין. באמת ביצוע חזק ביותר ומרשים בכל קנה מידה.
 
אלא שהז`אנר הזה הוא קצת בעוכריה. מצד אחד הוא מכתיב בלדות אהבה, על רגשות, משברים, בדידות, נטישות ופחדים, שאם אין בהם פיסות אמת וחיים, הם נשמעים סטנדרטיים ושטוחים בשפה העברית. מצד שני הוא מבליט את הבעיה המרכזית של דנה לפידות, היעדרם של שירים טובים, או נכון יותר - מיעוטם של שירים כאלה. ההחלטה-עצה להתבסס על יצירה עצמית, וגיוס אמה, חנה, לכתוב במשותף, הייתה בוודאי מפנה משמעותי וזרז במימוש הפוטנציאל שלה, אולם היא עקב אכילס של לפידות.
 
בשורה התחתונה, השירים שלה לא מספיק מעניינים. עם כל הכוונות הטובות וההפקה המוזיקלית המשובחת )באלבום) של משה דעבול, השירים במהותם נוסחתיים מדי בנושאים ובמילוליות שלהם (כמו "בובת קברט", להיטה הנוכחי והלא-מפתיע: "...רצית שם בפנים/ בובת קברט מרקדת על חוטים/ לשחק בכללים שניסחת מראש/ או ללבוש פרצופים למקרה שתדרוש", או השירים שמסתתרים מאחורי שמות כמו "תחנות החיים" ו"מלים קטנות"). פראזות שכלתניות, פסבדו-מתוחכמות על נושאים משומשים.
 
טכנית, הם מורכבים מהצירופים המילוליים הנכונים ("איך זה שאתה תופר כנפיים/ במקום שבו כבר משהו נפרם...", "הפוכים", או "פנסים נשפכים, רחובות הפוכים/ עכשיו מוחק ימים...", "חצות"), אך הם נעדרי מקוריות מפעימה ולחלוחיות מרגשת. הסיפור שבהם דל, והדימויים מוכרים ונדושים. שמיים, גשם, טיפות ודמעות חונקות, שקט אילם, שעון מתקתק, שגרה של עצבות, רוחות של קיץ, חורף וסתיו, "חופים שטופים, בדידות וים". שירים כלל נשיים, לכאורה אישיים, אולם נעדרי אמפטיה, הזדהות והשתתפות. כשגם  הלחנים של מרביתם לא מספיק מעניינים וידידותיים. נשמעים דומים, קרובים ומתאמצים מדי, לא מספיק מגוונים ומובדלים. לפעמים אתה תוהה: זה לא אותו שיר כל הזמן? ולחילופין: על מה בעצם היא שרה?
 
חמשת השירים הראשונים במופע ההשקה החגיגי של לפידות, שציין את צאת אלבום הבכורה שלה, בעצם סיפקו וסיכמו את כל התמונה וההיצע. ביניהם שלושת להיטיה עד כה (שבלחניהם שותפים תמיר דורי וברי כהן). שאר השבעה (ובסך הכל, כל התריסר שבאלבום) - אם לא נתייחס להופעות האורח והדואטים של דנה עם דקלה דורי (מנומקת) ועפר בשן (מופרך), ולגרסת הכיסוי של ג`ופלין - לא חידשו או הוסיפו דבר, למרות שהקהל הבאר שבעי שגדש את "זאפה", הרעיש עולמות, ציטט בהתלהבות את המלים והשורות וקם לרקוד ולהריע בכל הזדמנות.
 
כרגע, ועד שלפידות תרחיב את הרפרטואר הראוי שלה, הכל נשען על יכולתה הקולית. הקול מצוין, השירה מלודרמטית (ב"בובת קברט" היא אפילו מזכירה את ריטה), טעונה וטוטלית, עושה דרמה מכל שיר, קורעת את הגרון ואת הנשמה, כאילו כל שיר הוא חתיכת חיים, בשר מבשרה (אגב, לא בכולם היא צועקת ונשרפת. ב"כולך" וב"מלים קטנות" היא שרה בשקט יחסי, וב"רוחות של קיץ" היא אף נשברת ובוכה, אם כי אייחס זאת למעמד ולהתרגשות מול המשפחה). אפשר להאמין לה שהיא מתכוונת לכך, באמת ובתמים, אבל כאמור לעיל, אין ברוב השירים משהו - מלים ולחן - להיאחז בהם, ללכת איתם, להתרגש מהם. וצריך הרבה יותר מאשר לדעת לשיר טוב. דנה לפידות מרשימה מאוד בפרפורמנס שלה, בהתמסרות שלה, אבל דומה שהיא עושה זאת על ריק ולריק.
 
ועם זאת, ראוי להמשיך לעקוב אחריה, כי להשקעה הנפשית והפיזית שלה מגיע שירים טובים יותר.
 
דנה לפידות בהופעה. זאפה תל אביב, 26 באוקטובר 2008

למועדי מופעים >

28/10/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. חוצפההההה
רנית ד , נתיבות (22/12/2008)
2. "לכתב המוכשר"
רנית דוידי , נתיבות (22/12/2008)
1. ביקורת של מישהו שלא קלט
אריאל , י-ם (01/11/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע