סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: לקראת אירוויזיון 2009
 

 
 
יש להודות לאחינעם ניני ומירה עוואד על הנכונות לייצג אותנו באירוויזיון והכי חשוב: לבחור שיר טוב


1. בתגובה מיידית, הבחירה באחינעם ניני ומירה עוואד (ומעתה והלאה נעה ומירה, או בקיצור נ"מ) לייצוג ישראל באירוויזיון (מוסקבה, 16 במאי), היא נהדרת. נכונה אמנותית כי שתיהן זמרות מצוינות, פרפורמריות מעולות, אמניות מנוסות, נראות נהדר, דוברות רהוטות וייצוגיות להפליא. בתגובה מאוחרת, של אחרי עיכול, הרהור ומחשבה, הבחירה בנ"מ מציבה לא מעט בעיות.
 
2. תרשו לי תחילה, לנטרל את הפצצה: תשומת הלב שמוענקת לאירוויזיון (גם על ידי כותב שורות אלה) והדיון בזהות נציגי ישראל לתחרות הם לגיטימיים אך מוגזמים. כולה תחרות פזמונים טלוויזיונית, שיש לה אמנם  ה מ ו ן  רייטינג, אבל אין לה שום משמעות או בשורה אמנותית. אולי חלוצה מסוגה, אבל סתם עוד תכנית ריאליטי מתומצתת ומזוקקת, גם אם ראוותנית ומנופחת. אפילו לזוכים שלה לא יוצא שום דבר ממנה, לבד מכאב ראש והנג אובר, שלא לדבר על המקום השני ומטה ממנו. אז בואו נרגיע.
 
3.
במיוחד את השיח הלאומני-פוליטי שמתפרע פה מאז הודעת רשות השידור. אנשים איבדו את הצפון (את המצפן והמצפון איבדו כבר הרבה קודם) בשם לאומיות מטופשת, שאין לה כלום עם האירוויזיון, במיוחד לא בעשור ויותר האחרון, מאז תוקן שמשתתפי התחרות רשאים לשיר באיזו שפה שיבחרו (ורובם ככולם עושים זאת באנגלית) בשאיפה להגיע למכנה המשותף הבסיסי ביותר, שמדכא-מחסל-מונע מקוריות יצירתית אתנית או לאומית. תעשו לי טובה.
 
4. ובתחרות כמו בתחרות מנסים לשלוח מועמדים ונציגים במחשבה שיש להם סיכויים לנצח או להשיג משהו. לא אנשים ש"מגיע" להם, בגלל פעילות כזו או אחרת, בטח לא בשל גילוי עמדות פוליטיות פנימיות "כשרות" יותר מאחרות. גם ספק רב בעיניי, אם הצעקנים הגדולים שמנסים לשלול מנ"מ את זכותן, בשל עמדותיהן ה"שמאלניות" (שאנחנו נקרא להן "אנושיות"), בכלל צופים באירוויזיון, מסוגלים לפזם את השירים "של" ישראל בשנים האחרונות או לנקוב בשמות הזמרים שייצגו אותה בשנות ה-2000. סתם מנצלים את ההזדמנות כקרדום לחפור בה זמן אוויר מיותר וכותרת מתלהמת.
 
5. לידיעת הצעקנים: לשירים עם אמירות פוליטיות בוטות ומוצהרות ולא חכמות ומובלעות, אין מה לחפש באירוויזיון. "שמח" של "פינג פונג" נוצל ב-2000 לאמירה פוליטית "שמאלנית" והתרסק במקום הלפני האחרון, ו"פוש דה באטן" של "טיפקס", שייצג ב-2007 חשש אנושי סביר, ולא רק ישראלי, מפני פונדמנטליזם ערטילאי, דורג אי שם בתחתית השלב הראשון ולא העפיל לגמר. ודווקא "דיווה" של דנה אינטרנשיונל, שיר "נקי" לחלוטין ממסר, זכה בבכורה ב-1998. ולהזכירכם, גם אז קמה צעקה קודם התחרות נגד זכותה של דנה לייצג אותנו. ואיזה תור לחיבוקים ולנשיקות חיכה לה בארץ לאחר הזכייה.
 
6. רוצה להגיד: האמן והדעות שלו, טובים בשביל התקשורת, אבל לא באמת חשובים. חשוב השיר, אם הוא טוב, וחשוב הביצוע, עם הנוכחות והגימיק (אם יש) של הזמר המבצע. אבל החשש של הצעקנים מובן, כי האירוויזיון הוא במה בינלאומית שבה נפגשים לאורך יותר משבוע נציגים מ-40 ויותר מדינות אירופיות ואלפי עתונאים וכלי תקשורת מכל העולם, והם חוששים שדברי תבונה וטעם יזלגו, חלילה, מפי נציג ישראלי "רשמי" עאלק, אל התקשורת הזרה ויקפדו, רחמנא ליצלן, את קומתנו הלאומית (שמזדקפת רק בעיתות מלחמה). מעניין מדוע אותם צקצקנים לא מקפידים בציציות, בעמדות ודעות של נציגים אחרים, בנבחרות הלאומיות הספורטיביות למשל. האם בגלל ההנחה שספורטאים לא יכולים להזיק, ואילו אמנים הם דעתנים ש"פגיעתם" עלולה להיות קשה? ואולי פוחדים - לא יכול להיות - ששתי יפות מראה ונפש יזכו באירוויזיון עבור ישראל ואיזה כתם נוראי זה יטיל על המדינה?
 
7. העניין הוא שאת הנימה הפוליטית מכניסים לבחירה דווקא פרנסי רשות השידור. חשוב להם למנכ"ל וליו"ר להידחף ולהתייצב בחזית, כאילו האירוויזיון הוא המשימה החשובה ביותר של השידור הממלכתי וכאילו הם מגיני הדיון הציבורי, במקום להסתפק בהודעה לקונית שמבוססת על שיקוליה האמנותיים של הוועדה המקצועית שבחרה את נ"מ. משה גביש ומוטי שקלאר, מזדהים כאבירי הדמוקרטיה אך מתבלים את הבחירה בפוליטיקה כשמצדיקים אותה בתקופה הזאת, הקשה (?) של ישראל בעולם. והרי זה הסבר בדיעבד, כי ההסכמה של נ"מ - שהיא חלק בלתי נפרד מהבחירה בהן - ניתנה הרבה לפני שצה"ל יצא לכתישה בעזה. טוב, בכך הם מכשירים את התירוצים לכשלון אם יבוא. אנטישמיות, כמובן.
 
8. וכשמדברים על ייצוג ישראל "בתקופה הזו", באופן אוטומטי נכנסת פוליטיקה. ולא שיש לניני (שהיא דוברת אסרטיבית יותר) ולעוואד (הצנועה הרבה יותר) מה להתבייש בדעותיהן ועמדותיהן. נהפוך הוא. אלא שהשימוש במלים "מסר של שלום" מפחיד אותנו. אין זאת כי יש כמה סוגי שלום שחלקם לא יישא חן בעיני הצעקנים והמתפלמסים. והעובדה ששני מחנות פוליטיים קיצוניים מהימין ומהשמאל הם המתנצחים העיקריים - רק מעידה שהבחירה בנועה ובמירה מדויקת וקולעת.
 
9. אבל הן צריכות להיות חכמות (ובעיקר להיות שוות. בשום פנים לא ניני מארחת את עוואד), ולא לרתום את העגלה לפני הסוסים. אי אפשר מסר לפני השיר. צריך שיר קודם. שיר טוב. אם יהיה בו מסר, חכם ונבון וטוב, פעמיים כי טוב. ובל נשכח כי צריכים שלושה (לפחות) כאלה, לקדם-אירוויזיון הפרטי של השתיים. בסיס הנתונים ממנו ייבחר השיר המייצג. אם הבחירה תיעשה על ידי ועדה, אפשר להירגע. אם היא תינתן לציבור, יש מקום לדאגה. כי הרעשנים יכולים לסמס נגד האינטרס. אדרבא. הזדמנות לבדוק את כוחם ומשקלם באוכלוסיה.
 
10. ואפשר, רגע לפני שהולכים הלאה, לחשוב מהו "הייצוג הישראלי" הזה? אמת, האירוויזיון הוא תחרות בין מדינות, אך יותר בין רשויות שידור שלהן, ולא בכל מדינה היא ממלכתית כבישראל. נכון שהמשתתפים עושים זאת תחת דגל ישראל וגם מוטסים, מאובטחים (אלא מה)  ומולנים (מלשון לינה) על חשבון המדינה, אבל בזה זה נגמר. כל שאר החובות ובעיקר ההוצאות הכספיות, הם של האמנים. זו לא נבחרת ישראל לאולימפיאדה שממומנת, מוזנת ומולבשת על ידי המדינה. אלה אמנים פרטיים שמקליטים, מתלבשים, עושים חזרות, טסים לקדם את ענייניהם ומגייסים תקציבים בכוחות עצמם. וזו הקריירה שלהם, לא של המדינה. אז את מי הם (או הן) שואלים בכלל? בלאו הכי ניסיון העבר מלמד שרשות השידור מתייצבת רק מאחורי המצליחים (שירי מימון, בעז מעודה) ומנערת חוצנה מהמפסידים וגם מאשימה אותם (אדי באטלר, טיפקס) במחדלים. ואולי צריך להקדים מכה לרפואה?
 
11. וכאן אנו עוברים ל"רווח" של ניני ועוואד מהאירוויזיון. מה הן צריכות את זה ומה זה שווה להן? והרי ניני הצהירה קבל עם ועולם שהיא ואירוויזיון לעולם לא ייפגשו. מה שמעיד על חיוניות האימרה: לעולם לא תגיד לעולם לא... נכון שלכשרון המפעים של מירה עוואד לא תזיק חשיפה בינלאומית, ושגם לאחינעם ניני הייחודית לא תזיק דריסת רגל במזרח אירופה בכלל ובמוסקבה בפרט, שוק בתול וחדש לגמרי מבחינתה. אבל בגדול, מה הן צריכות תחרות שמיועדת לחובבים ולמתחילים, ליומרנים ולכוכבים נולדים? והרי הן זמרות מנוסות עם דרך וקהל וגם קריירה בינלאומית, ועלולות רק להפסיד. כי בתחרות הזאת יש רק זוכה אחד ו-40 (ויותר) מפסידים. ואפילו לא דיברנו על אי העפלה מהשלב המוקדם.
 
12.
מסקנה? זה הן שעושות טובה. ואנחנו, כפרטים וכמדינה, צריכים להודות להן על שהן שמות על כפות המאזניים את הקריירה שלהן. וגם על זה שהן נכונות לעשות בשליחות המדינה הזאת. כי בהסכמתן להופיע תחת דגל ישראל הן מתגייסות להסברה. להציג אופטימיות, תקווה וסיכוי, ולא רק את פניה היפות של ישראל, של אמנות המוזיקה שלה, של הפתיחות בה והפלורליזם הנהוג בה. ויהיה זה אך הוגן, נאות ונהדר, שהערבית שאנחנו שומעים בפופ הישראלי, בחסותם של "יפי נפש" כשלמה ארצי, עידן רייכל, שמעון בוסקילה ואחרים, תישמע גם על במת האירוויזיון.
 
13. ומה כל זה אומר לגבי המשת"פ עם כוכב נולד שעליו הכריזו בקול גדול לפני שנה? שכמו תמיד,אין חדש תחת שמי רשות השידור. שאין לה דרך ושכל החלטה כוללת מראש את הלגיטימיות להפרתה. זה מה.


15/01/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע