סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: מטרופולין תרבותי?
 

 
 
דומה ותל-אביב מחמיצה דרך קבע את נכסיה האובייקטיביים, בהם חוף ים (ארוך יחסית), ריאה ירוקה גדולה, אוכלוסיה מעורבת ומוניטין כעיר מערבית שוקקת ומלאת חיים, ולא מנצלת אותם כראוי לאפיקים תרבותיים ותיירותיים. ואולי חסרים לה היזמים ואנשי המעוף, בעלי המרפקים והחולמים המתאימים".
חגיגות ה-100 לתל-אביב הן הזדמנות להפוך את העיר לעוגן תיירותי תרבותי בינלאומי


חלומות חוצי אוקיינוסים
 
בכוונת העיר תל-אביב, שמציינת השנה 100 שנה להיווסדה, לחגוג את היובל הכפול בשפע אירועים לאורכה ולרוחבה של השנה. עד כה פורסמו התוכניות של שני פסטיבלים, שאמורים לסייע במיצוב העיר כבירת תרבות ישראלית (ואינשאללה, אזורית, ברבות השנים)-   פסטיבל קונטמפו למוזיקה עכשווית ובין תחומית בפברואר, שתכסה תחומים שבין קלאסי-מודרני לבין מוזיקת מועדונים, אלקטרונית ודיגיטלית, ופסטיבל תיאטרון בינלאומי - שיארח, בקומפלקס התיאטרון הקאמרי, לאורך כל השנה 16 להקות תיאטרון בינלאומיות במבחר הפקות.
 
איני בקיא בתוכניות, בהתכוונות ובהיערכות של העיר העברית הראשונה לציין את חגה באמצעות אירועי תרבות, אבל סביר בעיניי כי המוסדות, המפעלים והפסטיבלים שנוסדו בתל-אביב במהלך השנים האחרונות, יזכו לביטוי מורחב ומודגש במסגרת חגיגות המאה. מפסטיבל דוקאביב לקולנוע דוקומנטרי (מתי יקום לתל-אביב פסטיבל סרטים "רציני" ובינלאומי משלה?), דרך פסטיבל הג`אז הצנוע  ופסטיבל התיאטרונטו, בעיקר הבינלאומי (שימשיך להיות אירוע איזוטרי, אם כי ניתן לשדרגו באמצעות איכות ומידת הכוכבות של משתתפיו), ועד פסטיבל "הפסנתר מארח" (שראוי השנה "להתפרע" עם חלומות חוצי אוקיינוסים) ותל-אביב דאנס פסטיבל (שהחל כדאנס אירופה, ועתיד ליהפך, לטעמי לפחות, לאירוע התרבות הבינלאומי החשוב של העיר, ברכזו בחודש אחד היצע חסר תקדים של יצירות מחול מהארץ ומהעולם, ובכך הוא ראוי לשמש כעוגן תיירותי-תרבותי בעל שם עולמי). 

אירועים לכולם

לא קל, באקלים הפוליטי המזרח תיכוני ובנסיבות הכלכליות של מדינה בעל סדרי-עדיפויות מעוותים (מהבחינה התרבותית), לקיים פעילות תרבותית עם אפיל ופזילה בינלאומיים. אולי אלה הסיבות העיקריות שהכשילו עד כה יוזמות וניסיונות קודמים, בהם הרעיון לפסטיבל תרבות של תל-אביב  במהלך כהונתה של גילה אלמגור כ"שרת התרבות" של העיר. וכנראה הן ודומות להן, ימשיכו לסכל שאיפות ויומרות להפוך את העיר, כמו את המדינה כולה, לגורם תרבותי בינלאומי, קרי אבן שואבת לתיירות חוץ. 

שנור נקודתי (שמסייע רבות להוצאתם לפועל של יוזמות ופסטיבלים) תלוי ברצון טוב של התורמים ולא יכול לבוא במקום מדיניות יציבה, שיפור מהותי בתדמית הבינלאומית, סדרי עדיפויות מקומיים והתנהלות תקציבית רב-שנתית. ועם זאת דומה ותל-אביב מחמיצה דרך קבע את נכסיה האובייקטיביים, בהם חוף ים (ארוך יחסית), ריאה ירוקה גדולה, אוכלוסיה מעורבת ומוניטין כעיר מערבית שוקקת ומלאת חיים, ולא מנצלת אותם כראוי לאפיקים תרבותיים ותיירותיים. ואולי חסרים לה היזמים ואנשי המעוף, בעלי המרפקים והחולמים המתאימים.
 
אם פסטיבל רוק בינלאומי על בסיס שנתי, שלא לדבר על מאמץ ממוקד חד-פעמי, הוא משימה בלתי אפשרית בתנאים ובנסיבות הישראליים (ונלאינו מלפרטם), קשה לקבל את חסרונו-היעדרו של פסטיבל מוזיקת עולם ראוי לשמו בלוח השנה שלה, בין הוא יוזמה פרטית, בין יוזמה משותפת, עירונית-עסקית. פשוט לא ייתכן שבכור ההיתוך המקומי לא תימצא נוסחה נאותה, קבילה ובעיקר נגישה לאירועי מוזיקה אתנית / מזרחית / ים תיכונית, שלא במסגרת "ימי העוד" המכמירים למראה ב"צוותא". כיוון שאמנים לא חסרים (בארץ ובחו"ל) אתרי הופעה יש בשפע, נחוצים רק יד מכוונת ומדיניות מושכלת שתתווה הדרך לנגישות הקהל. כי זה שם המשחק.
 
הכי "קל" זה לעשות אירועים ופסטיבלים לשועי הארץ ולבעלי הטעם המעודן. יותר מסובך לשלב ולשתף בהם את האוכלוסייה העממית, בבחינה מדוקדקת של טעמיה, במהלכי שיתוף אמפטיים ובמדיניות סבסוד אמיצה. פסטיבלי תיאטרון, מחול ומוזיקה, קונצרטית וקאמרית, הם סוגה בטוחה, לאוכלוסיה חזקה. החוכמה היא לפרוס ולפרוץ ג`אז ובלוז או מוזיקת רחוב, שהיא אולי היצירה האמנותית האורבנית הבולטת בתפר שבין המילניות. היפ-הופ וראפ, פאנקי ורגאיי, ברייקדנס וריקודי רחוב מתקדמים. או קיי, תל-אביב היא לא לונדון, אבל אין סיבה שלא תציע או תארח אירוע קרנבלי צבעוני וססגוני כמו פסטיבל נוטינג היל, אחד הביטויים המוצלחים של התרבות המעורבת והרב-גזעית של הכרך המודרני. ולא חסרים משאבים אנושיים ואתרים ראויים לאכלס ולארח אירוע כזה.
 
וזה ללא קשר ומבלי לדבר על חתירה עקשנית, יומיומית ואינטנסיבית לחיבור ולהפריה הדדית, על בסיס של קבע ולא של פעם בשנה, בין מאמיני שלוש (לפחות) הדתות המונותיאיסטיות החיים בעיר. לא לחכות לשלום שיפרוץ, ביום מן הימים בינינו לבין שכנינו, אלא לפעול בידיעה שהוא יגיע, אין לו ברירה אחרת, ושתל-אביב תהיה מוכנה, במלוא הקיטור וללא לאות, ולא בפירורי תקציב של התיאטרון העברי-ערבי ביפו.
 
רוצים לראות את זה קורה? מנו את נועם סמל כשר התרבות של תל-אביב. הפקידו בידיו סמכויות נרחבות, תנו לו תקציבים ראויים והעמידו לצידו יועצים טובים, אנשי מקצוע מעולים וגם מערך חינוך לתרבות ולאמנות. אפילו קוסם שכמותו לא יצליח להציל או להפריח את חגיגות המאה, אבל תל-אביב תקבל סיכוי הוגן להיות בירת תרבות בינלאומית חשובה ומוערכת. אם לא? נמשיך להסתפק באירועים לא נוגעים, תערוכות כאלה ואחרות, בפסטיבלים שאין בהם חידוש ובמחוות קטנות וגדולות כמו קריאת אולם הקאמרי על שם יוסף מילוא ז"ל או חגיגת פרס התיאטרון בתיאטרון גשר. לא שאני מזלזל בהם, חלילה, אבל הם היו צריכים להיות מזמן אירועים טריוויאליים, מובנים מאליהם, כבכל מטרופולין תרבותי מתוקן. 



22/01/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. נו באמת......
תל-אביבי , (23/01/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע