סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עמיר לב: את ואני והמלחמה הנוכחית
 

 
 
המציאות הפוליטית, החברתית והאישית כותבת ללב את השירים, והוא רק עושה בה סדר הכרחי


חרדה קיומית
 
בלי שנרגיש לעמיר לב יש כבר חתיכת רפרטואר, כזה שמכלכל שעה וחצי הופעה בלי בעיה, וכזה שמאפשר לו לצאת עם מופע במה חדש עוד בטרם ישיק אלבום חדש. המופע "הכל כאן" מקדים ומבשר את "הכל כאן" האלבום, שעד כה יצא רק שיר אחד ממנו לרדיו, "נוסע וחוזר". ואם אתם נימנים על הקהל הנאמן, הרעב והמצפה של עמיר לב, אתם בטח יודעים שאין שום דבר באופי היצירה ובדרכי ההבעה של לב. אתם באים בשביל עמיר לב הטוב והישן והמוכר.
 
לב הוא מספר סיפורים מורבידי, עגמומי וחסכן. מדווח ביבושת, מקמץ בפיוט, מגיש תקצירים, לאו דווקא פואטיים, חפים ממעורבות רגשית. הוא משייט בנופים ישראליים, אורבניים ואנושיים, רושם הערות ומאיר את הג`סטות הקטנות, הבלתי מורגשות כמעט, של החיים. השירים שלו מפתיעים בתמציתיות מזוככת. הם אשנב למחשבות, לזיכרונות ולהרהורים. שירי מסע מהמקום. האנשים בשיריו פשוטים ורגילים, האירועים טריוויאליים, המעשים חוזרים על עצמם, ספק מנותקים ממקום ומזמן, ספק קיומיים, מוכרים ומשותפים לכל.
 
למרבה המזל - אם רע או טוב תשפטו אתם - שירי "הכל כאן" נשענים על חוויות ומתכתבים עם המלחמה הקודמת, לבנון השנייה, אך יוצאים לאור אחרי המלחמה האחרונה, עופרת יצוקה. הכל כאן, כאמור. עמיר לב, כמו חייל מילואים נאמן, יוצא למערכה. שתי מלחמות בכרטיס אחד. את ואני והמלחמה הנוכחית. העננים שחורים, המלחמה תפסה אותו לא מוכן, ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים, זיכרונות מג`נין, הילדים של עזה ושל שדרות, סרחון ברחובות. המציאות הפוליטית, המדינית, החברתית וגם האישית כותבת לו מעצמה את השירים. ולב, במינימליזם הסגפני שלו, רק עושה בה סדר הכרחי.
 
כל החלק הראשון של המופע, קצת יותר משעה, עד התודות וכולל שיר הנושא, מבוסס על האלבום החדש, השישי, שאוטוטו ייצא. אך משולבים בו חריגים מנומקים כ"ערב ראש השנה" (המוכר יותר כ"הסוודר השחור") ו"עננים שחורים" הנבואי ("עוד מעט תהיה מלחמה, כשהחורף יתחיל...") מ"פעם בחיים", וגם "שש שעות" ו"כבוי" עמודי התווך הקלאסיים מ"עמיר לב". אך נראה שהשירים החדשים ("מארסיי", "שני ברגים", " כביש אחד","נמל תעופה", "Y.M.C.A." והאחרים) מספיק מנוסים, מבושלים ומשופשפים בהופעות.
 
מה שלא מסתיר - ואולי להיפך, רק מדגיש - את חרדת הקיום בבסיס השירים. עמיר לב אינו פיוטי כמו צ`כוב, ברכט או לוין, אבל היצירה שלו עוסקת בהבנה שהעולם לא מקום מזהיר לחיות בו, אבל אין ברירה וזה מה שיש. לב מחפש נחמות קטנות ומוצא עצמו שוב ושוב נפגש, מתעמת ומשתכשך באכזבות. סיפורי זוגיות, תמונות מחיי משפחה, הצצה לחדר המגורים. המתנה למשהו טוב שיקרה. שום דבר מפתיע, או ששווה לחכות לו, לא קורה. ואם יקרה הוא כבר קרה קודם. דז`ה וו קיומי-אנושי מתסכל. עד כדי כך שהוא נכון להתעלם מ"לפעמים אני מאושר", אלבומו הקודם, שכנראה היה אופטימי מדי. מוצא רק את "אל תדאגי" מספיק מוטרד, חוששני ומהורהר לשלב אותו.
 
לב לא מדבר בין השירים. מסתפק רק  בהצגת הנגנים ובתודות להם. רק פעם אחת, הוא כמו מתפרץ, לגמרי במפתיע, ובהקדמה לשיר "חולון" ("אחד קוסם, אחד פושע, אחד נהרג בלבנון, אבל אף אחד לא נשאר בחולון...") מספר על נערותו בחולון עיר לידתו וילדותו, כשהוא וחבריו עשו עסקים עם בני גילם מרצועת עזה: קנו אצלם קני-סוכר ומכרו להם ...טיפות אף. ואגב כך גם הכירו להם את המוזיקה של בוב מארלי. הכל מוזיקה, עוד איך מוזיקה.
 
הבלוז של עמיר לב, נהמת הלב המיוסרת שלו, זוכה למעטפת רוקנרול בסיסית וקלאסית - שתי גיטרות, בס, תופים. ועוד תוספת חד-פעמית של אקורדיון ב"אנושקה", גם הוא חדש. ולא יכול להיות מהנה יותר מזה. המופע, וכנראה גם התקליט החדש, מסמנים את פרידתו מנגן הגיטרה הוותיק שלו מוטי ביקובסקי (שפרש לדרך סולנית), ואת השותפות החדשה עם אדם שפלן המצוין שמפליא בנגינה, במיוחד ב"עננים שחורים" עוצר הנשימה. ועדיין יש חלוקה בין אקוסטי לחשמלי, כשעמיר לב עובר (אחרי "נוסע וחוזר") לגיטרה חשמלית ואז החיספוס נוגע בפיוט, וחוויית הנגינה מזדקקת ברגעים ארוכים של שיח גיטרות. את הסט הבימתי משלימים גולן זוסקוביץ` בבס ואסי ששון בתופים, ועוטף אותם עיצוב תאורה פשוט, נקי ויעיל. 
   
לחסידיו, ההולכים ומתרבים יש להניח, אין צורך בהמלצה. הייחודיות של עמיר לב היא תו איכות ותקן של גדוּלה. האחרים מוזמנים להטות אוזן ולהיכבש בבשורה. החלק השני של המופע, מדויק יותר שלישו השלישי, גולש בביטחה אל להיטי הרדיו הגדולים "אל תדאגי", "מחכה", "חבק אותי", "פעם בחיים", "כחול וירוק" ו"אריה ורותי". אך אם אתם מחפשים רוק ישראלי רלוונטי, מחוספס ולא מתחנף, הרביעייה של עמיר לב תעניק לכם שעה וחצי של משאלת לב.


עמיר לב, הכל כאן. צוותא תל אביב, 22 בינואר 2009


למועדי מופעים >

25/01/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע