שלמה ארצי, המלחין מיכאל וולפה והפזמונאי דודו ברק יקבלו  פרסי מפעל חיים  על פועלם המוזיקלי מטעם אקו"ם. שווי כל פרס 30,000 ש"ח. יצחק בן נר יקבל את פרס אקו"ם למפעל חיים על פועלו הספרותי.

הטקס שבו יוענקו הפרסים ייערך ב-29 במרץ במרכז דוהל בתל-אביב.  

מוזיקה

שלמה ארצי - "אהבת הקהל אליו אינה משקרת"

בנימוקים  להענקת פרס מפעל החיים למלחין ע"ש נעמי שמר לשמה ארצי נכתב כי: "תרומתו של שלמה ארצי למוזיקה הישראלית היא ייחודית, עצומה וארוכת טווח - ארצי מציין השנה 40 שנות יצירה ישראלית מקורית. אהבת הקהל אליו אינה משקרת. היצירה וההצלחה הגדולה לאורך השנים הינה מפעל חיים מבורך. שלמה הינו מלחין, פזמונאי, זמר ושדרן רדיו. שיריו הינם שירים המוכרים בכל בית בישראל והם חוצי גילאים וזמן. ארצי הינו אחד מעמודי התווך של העשייה והיצירה הישראלית. שיריו כל כך מחוברים למקום ולהוויה הישראלית בעבר, בהווה ובעתיד".

דודו ברק - "יונק מאלתרמן משירת ימי הביניים ומשפת היומיום"

דודו ברק יקבל את פרס מפעל החיים לפזמונאי  ע"ש אהוד מנור. לדברי חברי ועדת הפרס:  "השירים של דודו ברק מלווים אותנו עשרות שנים והם תופסים מקום נכבד בתרבות הישראלית. קשה למנות את מאות שיריו ולהיטיו הגדולים שהפכו לנכסי צאן ברזל. החידושים הרבים להם זוכים שיריו מצביעים על הרלוונטיות שלהם לזמננו. השפה שלו עשירה וייחודית - היא יונקת מאלתרמן, משירת ימי הביניים וגם מן השפה היומיומית שלנו. במקביל לכתיבת פזמונים, דודו מקדיש את זמנו לכתיבת שירה ואף פרסם מספר ספרי שירה אשר זכו להערכה".
חבר השופטים שבחר את הזוכים בתחום המוזיקה כלל את נורית הירש, רמי קליינשטיין, זאב נחמה, אריאל הורביץ ופיטר רוט.

מיכאל וולפה – "יצירותיו מבטאות את התרבות המוזיקלית הישראלית"

מיכאל  וולפה זכה בפרס בתחום המוזיקה הקונצרטית. מנימוקי הוועדה: "ד"ר מיכאל וולפה הוא אחד המלחינים הישראלים הפוריים ביותר. יצירותיו מבטאות את התרבות המוזיקלית הישראלית בקצב ובהרמוניה, תוך שימוש באמצעים קומפוזיטורים מגוונים השואבים את השראתם מהידע המפליג שלו במוזיקה קלאסית ובת זמננו. עבודתו ההדוקה עם גופים מוזיקליים שונים, בעיקר אנסמבל קפריזה, התזמורת הקאמרית הקיבוצית והסינפונייטה הישראלית באר שבע, הובילו ליצירת כמה מהיצירות המקוריות והחשובות שנכתבו בארץ. כמנהל אומנותי של `חג המוזיקה` ו`צלילים במדבר`, השכיל וולפה לחשוף את מיטב המוזיקה הישראלית על כל גווניה בפני קהל נלהב הממלא את האולמות בצורה חסרת תקדים. כמורה, מחנך, מרצה וחוקר, העמיד דר` וולפה דור חדש של מלחינים בכל התחומים, זוכי פרסים בינלאומיים שיצירותיהם מבוצעות בארץ ובחו"ל".

חבר השופטים בתחום המוזיקה הקלאסית כלל את אלה שריף מילך, דורון סלומון ואהרון חרל"פ.

ספרות

יצחק בן נר זכה בפרס מפעל חיים לסופר ע"ש יהודה עמיחי  על סך 30,000 שקל. עוד זכו בפרסים על סך  13 אלף שקל כל אחת: דורית רביניאן, רבקה רז, חווה חבושי ולבנה מושון .

יצחק בן נר – "אקטואליה ממעוף הציפור"

נימוקי השופטים לבחירתו: "בן נר ביצירתו חתר למיזוג יחיד במינו בין העיתונות לספרות: יצירתו עסקה בהתמדה באקטואליה הישראלית והייתה קשובה למה שהעסיק לאורך השנים את הציבוריות הישראלית, אולם השכילה להתבונן באקטואליה הזו ממעוף הציפור ובמבט חודר ולחלץ ממנה עומקים הראויים ליצירת ספרות. כך הפכה הישראליות עצמה בגרסת בן נר למורכבת, מסקרנת ועזה יותר לקוראיו". בין ספריו: "אף אחד עוד לא מת בהליכה", "ארץ רחוקה", "עיר מקלט" ו"פרוטוקול".

דורית רביניאן –  "קול אמיץ והומניסטי"

דורית רביניאן זכתה בקטגוריית "עידוד פרסום היצירה ע"ש שלמה טנאי" עבור יצירתה "כפית של ים" (שם זמני), רומן שעתיד להתפרסם בהוצאת עם עובד במהלך 2009. מנימוקי השופטים: "מדובר ברומן מקורי ואותנטי, שבמרכזו סיפור אהבה וחברות יוצא דופן בין משוררת ישראלית לצייר פלסטיני מרמאללה, במשך חורף אחד בניו-יורק. רביניאן מבטאת ברומן השלישי שלה  קול חדש, אמיץ והומניסטי, שמציע אפשרות לגשר אנושי בין יחידים משני העמים, ובו-בזמן מודע עד כאב לקושי לקיים את הגשר הזה ולהאמין בו".

חווה חבושי - "לבטים עדניים של נערים ישראליים"

בפרס עידוד פרסום היצירה בתחום ספרות הילדים והנוער זכתה חווה חבושי, על יצירתה "אולי בסוף הקיץ". מנימוקי השופטים: "מדובר בספר רהוט לבני הנעורים שכתוב באופן אינטליגנטי וניואנסי ומגלה בכך כבוד כלפי הקוראים הפוטנציאליים שלו. חבושי אינה מטייחת ואינה מתחסדת כשהיא מציגה לבטים עדכניים של נערים ונערות ישראליים, ועם זאת שומרת על מתינות בתיאוריה".

 רבקה רז – "שירים כמו תיעודיים"

בפרס ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה ע"ש נתן יונתן זכתה רבקה רז על יצירתה "אני הולך למות הוא אמר". בין היתר כתבו השופטים על היצירה: "רבקה רז כותבת שירים כמו תיעודיים. בשפה פשוטה, חפה מסנטימנטליות אך רוויה בגעגועים. היא מותחת קו בין הזמן שחלף, לזה שיבוא, שוזרת ביניהם מתווה של פרידה מפוכחת, מרגשת ביכולת לנצור בלי להיאחז, לזכור תוך כדי תנועה, להתגעגע אל מה שאבד לבלי שוב אך בו בזמן לדבוק בתנועתם המנצחת של החיים קדימה".