סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בלוז לנעמי - הרבה פוטנציאל
 

 
 
המחווה של תמר גלעדי לנעמי שמר בפסטיבל ימי זמר מציגה פוטנציאל גדול ולא תמיד ממומש


מופע שיש לו לאן להתפתח

פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון, מתמחה מזה שנים בהצדעות ובמחוות. בחיבור אמנים פעילים ועכשוויים עם מורשת ורפרטואר של יוצרים ותיקים או כאלה שהלכו לעולמם. אלה, אליבא דמנהליו האמנותיים של "ימי זמר", מה שהקהל החולוני רוצה. להתרפק על נוסטלגיה, על המוכר והידוע.
 
מופע כמו "בלוז לנעמי", הוא "לחם" לפסטיבל החולוני. מצד אחד, הוא הצדעה לכל דבר, לשירים של נעמי שמר, אחת הגדולות והחשובות בזמר העברי; מצד שני, הוא גם חיבור בין עבר להווה, בין ותיק לצעיר, בין כלת פרס ישראל לכלתה תמר גלעדי. ותחשבו על זה שנית: הזמרת מבצעת את השירים של חותנתה. לא רק  בון-בון, סיבה למסיבה. אלא גם פוטנציאל לאירוע מוזיקלי של ממש, הזדמנות חד פעמית כמעט לשמוע ולקבל את השירים מזווית אחרת לגמרי.
 
וכאן, כבר על ההתחלה, ההסתייגות הראשונה שלי מהמופע, שהופעתו ב"ימי זמר" הוגדרה כ"בכורה ארצית". יש לי הרגשה שפסטיבל זמר אחר, כל פסטיבל, היה דורש ומקפיד יותר בניהול האמנותי של "בלוז לנעמי". ולא חלילה מפני שהוא רע או לא בסדר, אלא מפני שהוא יכול להיות הרבה יותר מוצלח וטוב. כי יש לו פוטנציאל גדול עוד יותר, ובפירוש יש למופע הזה עוד לאן להתפתח, גם לאחר שתשכך ההתרגשות המובנת של גלעדי.
 
לשם כך נחוצה יד מכוונת. כותב, במאי, איש מקצוע, שישביח את ההיגד ויהדק את המבע. רוצה להגיד שגלעדי יכולה וחייבת לספר הרבה יותר, ולא ברמה הרכילותית-המציצנית, אלא בהיבטים האישיים-אמנותיים-יצירתיים, בחיבור יוצא הדופן הזה שבין יוצרת לזמרת - שלא היה אמנותי אלא רק משפחתי. תמר מספרת מעט מדי, וגם המעט הזה לא מיומן ומתורגל, לא ממוקד ומלוטש. וההנמקה הזאת, המתבקשת והטבעית כל-כך, חייבת להיות טיפ-טופ. אפילו להקצין אותה בכיוונים קברטיים-תיאטרליים-דרמטיים, שנוכחים ב"בלוז לנעמי", אבל הם קצרים מדי, אווריריים, לא מספקים.
 
הערך המוסף הזה, של הקרבה המשפחתית, נחוץ במיוחד כשהשירים, לפחות רובם המכריע, מוכרים כל-כך, שגורים כל-כך, מזמינים שירת רבים. שירים שלכאורה אין בהם כל חדש. עוד סיפור, עוד קטע מעבר, עוד תוספת לגילוי שכבר נמסר רק יועילו, יהפכו את הערב למסמך מרתק. תמר עושה זאת. מספרת פה ושם, אבל תמיד בחטף, כבדרך אגב, במעין הקדמה תמציתית. ודומני שרק שלושה שירים זוכים לנימוק ולסיפור של ממש: "פרלוד" (מ"חפצים אישיים" שכתבה שמר למשה בקר) שמוצג כההיפך מ"טוב למות באמצע התמוז", "העיר באפור" שנכתב בפריז אליה נסעה שמר בגלל מעיל ו"חורשת האקליפטוס" שבו נפגשות האמא (ילידת בולגריה) והחותנת (ילידת כינרת) של גלעדי, שלא זכו להיפגש בחייהן.
 
עוד פוטנציאל שדורש מימוש הוא שמו של המופע. בלוז הוא הבטחה, גם כמצב רוח וגם כסוגה מוזיקלית. אלא שכאן השם (שניתן על ידי ללי שמר, בתה של נעמי) הוא כותרת בלבד. אריזה נוספת לשירים מוכרים של נעמי שמר. יש בו הצדעה ליצירה, יש בו שירים נהדרים, יש בו אהבה לשירה ולארץ, אבל אין בו בלוז. ודווקא יכול היה להיות אתגר מרתק לשמוע את נעמי שמר בבלוז, עם שירת נשמה, מתייפחת למחצה, וגיטרה חשמלית מקוננת. חבל. כי דווקא היא יכולה הייתה - ומותר היה לה, בתוקף קרבתה המשפחתית - לקחת את השירים בכיוונים אחרים. כמו ראיי אלג`יראי ב"על ראש שמחתי".
 
חבל גם מפני שזה היה בהישג יד. כמו ב"זמר נודד", ממש על סף ההדרנים, שזכה לעיבוד איטי מהמקובל ונשמע יותר שיר ערש מאשר שיר דרך, אולם כשגלעדי החזיקה גיטרה ה"הללויה" בפזמון החוזר נשמעה בלוזית לרגע קט. וחבל מפני שהרכב הנגנים שליוו את גלעדי היה בעצם טריו ג`אזי בסיסי וקלאסי - באס (אפילו קונטרבס), תופים (ואפילו המון מברשות) ופסנתר - שגם הוא אופציה לגיטימית לשמש כאתגר אינטלקטואלי מסקרן לא פחות. אבל דומה שרמי הראל, המנהל המוזיקלי חשש להרחיק לכת למרות שהיה מודע לפוטנציאל הג`אזי של עמיתיו, הקונטרבסיסט יוראי אורון והמתופף איתן איצקוביץ`. אמנם קשה להצביע על עיבודי ג`אז טהורים, אבל היו פה ושם נגיעות וקטעי מעבר מעניינים שסיפקו את הניחוח ורימזו על אפשרויות. ושירים שהיו בהם מהלכי נגינה חופשיים נדמו כמבטיחים יותר, כמו העיבוד האיטי של "אור", שהפך את השיר ליותר אישי ולפחות לאומני ומתלהם כבגרסה המוכרת של שושנה דמארי, או העיבוד של "אל תשאלו אותי" שהזכיר את החומרים מהם נוצרים סטנדרטים.
 
את הפוטנציאל הכי גדול חשפה תמר גלעדי בעצמה. דומה שדווקא עם שירים לא שלה, אך בה-בעת מספיק קרובים אליה, היא חשפה איכויות קול מפתיעות. אולי הריחוק הזה מצד אחד והרצון להטביע משהו משלה בשירים הכה מוכרים גרם לה להיפתח, להחצין וגם להקצין במינעד ובעוצמות, מעבר למופנמות, האיפוק והזהירות היחסיים שמלווים את שיריה-היא. אמנם בדרך כלל היא נשארה נאמנה למבע הקלאסי המוכר של שירת נעמי שמר ("חבלי משיח", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "בית חלומותיי", "על הדרך עץ עומד" ונוספים) אבל היו רגעים שרמזו על יכולת התמודדות עם יציאות ווקאליות אחרות, מה"חליל" בפתיחה, דרך "היי טירי ליי" ועד "העיר הלבנה" (למרות שהווקאליזה בו הייתה מעט תמוהה).
 
יש לי הרגשה ש"בלוז לנעמי" הוא מופע שעשוי לגדול ולהתפתח ויהיה מעניין לשוב ולפגוש אותו בעתיד.
 
תמר גלעדי. בלוז לנעמי. פסטיבל ימי זמר חולון. 11 באפריל 2009.


למועדי מופעים >

12/04/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע