טיול "שורשים" בפריז
 
חושך. אלומת אור זוהרת על דמות קטנטנה ושחוחה הניצבת במרכז הבמה, וממלאת את החלל בצלילי שאנסון מאנפף וענוג. הקהל משפשף את עיניו בהשתאות. למולו ניצבת במלוא זערוריותה הממגנטת הוד מעלתה אדית פיאף – מלכת השאנסונים הצרפתיים, על מחוות ידיה הגרנדיוזיות וקול הזמיר המאנפף – ששבה לחיים על בימות ישראל בעזרת גופה וקולה של השחקנית הצעירה יונית טובי, בהפקת תיאטרון באר שבע, "פיאף".
 
יונית טובי (25) היא בוגרת טרייה של בית הספר למשחק בית-צבי. כבר בשנה השלישית ללימודיה זיהה מנהל תיאטרון באר-שבע דאז, נתן דטנר, את הפוטנציאל הגלום בשחקנית/זמרת קטנת-הקומה, וצירף אותה ללהקת השחקנים של התיאטרון. בשנתיים האחרונות השתתפה טובי בכמה הפקות של התיאטרון, אך כשרונה נחשף במלואו רק לאחרונה בהופעתה עוצרת הנשימה כשאנסונרית הצרפתייה אדית פיאף.
 
יונית טובי מגלמת את דמותה המיוסרת והמשעשעת של פיאף מילדותה ועד מותה - החל מנעוריה כזמרת רחוב ענייה, דרך הצלחתה חסרת התקדים והרומנים המתוקשרים שניהלה עם גברים, ועד למותה בגיל 48 כאלכוהוליסטית חולה ותשושה. ההצגה "פיאף" בבימויו של הבמאי הצעיר אלי ביז'אווי מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי, לא מעט בשל הופעתה המרשימה של טובי, המועמדת אף היא לפרס התיאטרון, בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר. שיחה עם אדית פיאף תוצרת הארץ, כוכב זוהר בשמי השאנסון הישראלי.
 
כשחקנית צעירה וחסרת ניסיון יחסית, איך הצלחת להפיח חיים בצורה כה מרשימה בדמותה של פיאף?
 
"הרומן שלי עם אדית פיאף התחיל כשהייתי בשנה א' בבית-צבי. היה לנו ערב שאנסונים והייתי צריכה לשיר את "האקורדיוניסט" של פיאף, אז הקשבתי לדיסקים שלה ולמדתי את השיר. מנהל בית הספר באותה תקופה, גרי בילו, שמע אותי שרה ואמר שאני נורא מזכירה לו אותה, וזה נורא שימח אותי כי קודם בכלל לא הייתי מחוברת למוזיקה הזאת. ככה התחיל להתגבש הרעיון להעלות בבית הספר את המחזה "פיאף" מאת פאם ג'מס עם הבמאי אלי ביז'אווי, רעיון שקרם עור וגידים כשהגעתי לשנה ג'.
 
"אני טיפוס מאוד טוטלי, וידעתי שכדי לגלם את פיאף כמו שצריך אני צריכה לדעת עליה הכל. לקראת ההצגה התחלתי לאסוף כל פיסת מידע אפשרית על החיים שלה, לא פספסתי אף הקלטה או סרט דוקומנטרי עליה, ופשוט התאהבתי. האובססיה הגיעה לשיאה כשנסעתי עם החבר שלי לטיול 'שורשים' בפריז, ועברתי בכל התחנות המשמעותיות בחיים של פיאף: גרם המדרגות שעליו היא נולדה, פינת הרחוב שבה שרה בנעוריה, המועדון שבו התגלתה לראשונה וכמובן, הקבר שלה.
 
"באיזשהו שלב הגעתי לפאב פריזאי שמוקדש לה, ובעל המקום אמר לי שרק אתמול ישבה שם סימון 'מומון', חברת הנפש של פיאף, ויש אומרים שגם אחותה למחצה. תחושת הפספוס הייתה כל כך כואבת עד שהתחלתי לבכות, ואז הבנתי שההזדהות שלי איתה מוחלטת ואני יכולה לעלות על הבמה.
 
"העלינו את המחזה בבית הספר והוא מאוד הצליח, והיה לי נורא חבל שלא היה לזה המשך. כשנתן דטנר אמר לי שתיאטרון באר-שבע מתכוון להעלות את 'פיאף' הייתי באמצע חזרות להצגה "השחף", וכל כך התרגשתי עד שהייתי חייבת להפסיק את החזרה באמצע. הרגשתי שהחלום שלי התגשם".

 
מצחיקה וצינית ופלפלית
 
"פיאף" של בית-צבי ושל תיאטרון באר שבע זו אותה הפקה למעשה?
 
"ממש לא. הבמאי הוא עדיין אלי ביז'אווי, אבל עשו המון שינויים בעיבודים ובסצינות, הקאסט הוא אחר ויש תזמורת חיה על הבמה. כולם בהפקה צעירים בתחילת הדרך, וזה נותן איזושהי חיות וריגוש לכל התהליך. זה אתגר לא קטן להפיח חיים בדמות של האישה המדהימה הזו, יש שם חשיפה ופגיעות נורא גדולים. אבל אלי ביז'אווי מאוד תמך בי לאורך כל הדרך. אפילו קראנו לו 'לואי לפלה' (האמרגן שגילה את פיאף בתחילת דרכה, ע.מ), כי כמו שלואי עזר לפיאף להאמין בעצמה, ככה אלי עזר לי לעבור דרך הפחד והבלבול ולצבור ביטחון על הבמה".
 
לאיזה היבטים בדמותה של פיאף את מתחברת במיוחד?
 
"בתור שחקנית וזמרת אני מאוד מתחברת לשאיפה שלה להיות על הבמה ולהצליח ולפחד שלה מכישלון. יש משפט בהצגה שבו היא אומרת: 'אם אני לא אשיר אין לי בשביל מה לחיות', ובפועל זה בדיוק מה שקרה לה, היא מתה בגיל 48 מפני שלא תפקדה ולא יכלה יותר לשיר. אני נורא מזדהה עם זה, גם אני לא רואה את החיים שלי בלי הבמה, התיאטרון והמוזיקה.
 
"גם עם רמת החשיפה והפגיעות שלה אני מזדהה. בתוך כל הדברים שעברו עליה בחיים - והיו לה חיים לא קלים בכלל – היא נשארה כל כך טוטלית ואמיתית ורגישה ורומנטית. הכל אצלה היה בחוץ, והיא הצליחה להיות גם מצחיקה וצינית ופלפלית. היא פשוט מדליקה בטירוף בעיניי. אני חושבת שאת כל הכאב והטראגיות שהיו בחיים שלה היא הצליחה לנקז לתוך השירה – זה היה הפורקן שלה, במקום, או ביחד עם לבכות. השירה אצלה הייתה ביטוי מזוקק לנפש, וגם אצלי זה ככה.
 
"הבימוי של 'פיאף' כל כך חשוף, אין ממש גבול בין השחקנית לבין אדית פיאף. אבל היה לי חשוב שהדמות שאני מגלמת לא תהיה סתם חיקוי של פיאף. לכן בקטע הקולי למשל עבדתי עם המורה שלי לפיתוח קול רחל הוכמן על איך לשמר את גוון הקול שלי, שהוא יותר גבוה ועם פחות ויבראטו משלה, וליצור משהו אותנטי וכן שיהיה שילוב של הקול שלי עם ניואנסים של פיאף".

 
יונית טובי, "פיאף". צילום: יח"צ
 
איזה תגובות את מקבלת על "פיאף"?
 
"תגובות מדהימות. בסוף ההצגה כשהקהל עומד ומריע זה כל כך מחמם את הלב שאי אפשר לתאר. נורא חששתי בהתחלה, במיוחד לפני ההצגה הראשונה בתל-אביב, כשכל ה'חשובים' הגיעו, אבל ממש לא דמיינתי שהתגובות יהיו כל כך חמות. גם התרגום המצויין של השירים לעברית על ידי דורי פרנס מקרב את הקהל אל הדמות של פיאף ועוזר להם להבין אותה יותר.  
 
"אנשים ניגשים אליי אחרי ההצגה ומפרגנים ומחבקים, ובוכים וצוחקים, וכמובן הפידבק המיידי שמקבלים תוך כדי ההצגה, משיכות אף וצחוקים ומחיאות כפיים - זה מבחינתי הקסם האמיתי של התיאטרון, אני מכורה לזה. כמו פיאף, אני רוצה שהמשחק והשירה שלי ייגעו בכמה שיותר אנשים, ואני מאושרת שההצגה מאפשרת לי את זה.
 
"כשביקרתי בקבר של פיאף בפריז ביקשתי ממנה שאגרום לקהל להתאהב בה דרכי, ואם אני מצליחה, מבחינתי זה שווה הכל".