סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן נורית גלרון במופע אנפלאגד
 

 
 
לא ממש ג'אז, אבל למי אכפת: נורית גלרון חופשייה ומשוחררת במופע מענג, גם אם לא מפתיע


איזה כיף לנורית גלרון. היא כבר לא צריכה לשבור את הראש על פורמטים חדשים (דווקא כן, אבל זה מקלקל לי את התיזה).
 
עם רפרטואר עמוק ורחב ואחרי התנסויות בכל סוגות המוזיקה, כל מה שנשאר לה הוא ליהנות ולהתענג על ים השירים שלה. בדיוק כמו שעשתה עם "מג'אז ועד עכשיו", המופע שהעלתה במסגרת פסטיבל הג'אז התל-אביבי האחרון.
 
ועזבו אתכם מהנמקות, תירוצים והסברים מאחורי הקלעים. על זה שכאילו אחרי יותר מ-30 שנה (מאז "נורית גלרון בהופעה חיה" מ-1978, אלבומה השני) החליטה "לחזור אל הג'אז". וכי איך להציג מופע בפסטיבל ג'אז? כאילו לא התכוונה (היא והאנשים סביבה) מלכתחילה להמשיך איתו גם אחריו.
 
והנה אנחנו עם "נורית גלרון אנפלאגד", הגרסה "האזרחית" של "מג'אז ועד עכשיו". הגרסה ה"אזרחית" של "מג'אז ועד עכשיו" היא לא בהכרח ג'אז הארד-קור, אבל העובדה הזאת לא מפריעה לפליאה שהיא מעוררת ולהיכרות המעמיקה והולכת עם יכולותיה של גלרון. כהבטחת הכותרת, מדובר במופע על טהרת הזמרת והנגנים, שירה בלי חשמל. ובאמת, בשביל מה חשמל כשהאקוסטי נשמע יפה כל-כך?
 
אז מה יש לנו במופע החדש? 20 שירים, וכל אחד – גם אלה שנשכחו במהלך הדרך וביצועם התכוף הוזנח לטובת להיטים של הרגע וקלאסיקות שצברה גלרון וטיפחה בהתמדה – הוא עדיין בחזקת שיר מוכר ביותר. כולם בעיבודים חדשים, נינוחים ואווריריים של גיא ויינגרטן, המוזיקאי הצעיר שנמצא בעיצומה של תנופת שיפוץ, הבראה ותרומה לקריירות של אמנים ותיקים.
 
לצד ויינגרטן בפסנתר מנגנים עופר פלד בסקסופון, טל כהן בתופים וגלעד אפרת בקונטרבס, זורמים עם המלודיות והליריות של השירים, מתמסרים, מלטפים ומענגים. איתם גלרון חופשייה, לא כבולה לקצב ולריתם-סקשן וגם נותנת המון ספייס לנגנים ולנגינתם. ג'אז? תלוי איך אתם מגדירים ג'אז ואיך אתם צורכים אותו.

גלרון-ענק-יחצ.jpg
נורית גלרון, תמונת יח"צ
 
נכון שהמפרט הכלי הספציפי מזוהה עם ג'אז, אבל ברמת הנגינה, המשותפת לרביעייה, שום אתגר אינסטרומנטלי חריג לאוזן שאינה מורגלת בג'אז. פה ושם יציאות סולניות חופשיות, אבל המסגרת מאורגנת היטב מראש, מחויבת לזמרת ולשיריה, וגם היא לא נדרשת לרמת אלתור שנהוגה במופעי ג'אז לשמם. רק בקצוות, אם בכלל. אפילו לא בצבעים של "פרדידו", "בלוזט" או "לך לך במדבר" מהאלבום ההוא. עד כדי כך נגיש.
 
היא פותחת עם "למדני את השיר הפשוט" (רחל שפירא ורמי בר-דוד), עוברת ל"ספינותיה" (מאיר גולדברג ודודי לוי), שבו היא חופשית לסלסל ולהמריא עם השיר ללא כבלים, ל"מעביר דף" (המיסטיקנים הסינים של שלמה ארצי), ל"חגיגה בצמרת" (יענקלה רוטבליט ויוני רכטר) המצוין, עם משחקים קוליים שמזכירים מאילו חומרים גלרון עשויה.
 
כבר הרבה זמן שלא שמענו את "נגיעה אחת רכה" (עלי מוהר ורכטר) ו"האדם עץ השדה" (נתן זך ושלום חנוך) ללא חשמל ואת גלרון נהנית, עם כל הזמן שבעולם, לחגוג על המלים ואת השירה.
 
לרגע קט היא נותנת דרור לאלתור ב"ציפור שיר" הוותיק (ג'ון דנקוורת בתרגומו של אבי קורן מאלבומה הראשון), ממשיכה עם ווקאליזה מרהיבה ב"זה הגשם" (יונה וולך ורן עפרון) הנהדר, ומחליקה בקלילות ל"ילדות נשכחת" היפהפה (של יעקב גלעד ויהודית רביץ).
 
הנגנים מקבלים את מנת הסולואים שלהם ב"אתה הולך לישון מוקדם" (לאה שבת), לפני שגלרון חוגגת במשובה ובקריצה את האין-אונות הגברית ב"הוא" של יוסי בנאי ("כשזה מגיע לזה, זה לא זה") ויוני רכטר, שעשוע ג'אזי חביב. ומיד אחריו באה ההתנצלות למין החלש עם "אתה פה חסר לי" (אביב גפן).
 
עוד שיר נשכח אבל לא באמת שכוח הוא "כמעט" של יונתן רטוש ("יש הרבה דברים בעולם") ויגאל גורדון, גם הוא מאלבומה הראשון. איזה יופי, רק בליווי פסנתר וקונטרבס. ועוד חבילה של קלאסיקות זכיות לפנינו: "כולנו זקוקים לחסד" (אילן וירצברג), "כמעט טוב (אל תתנצל)" של מתי כספי ו"שיר אהבה" הידוע יותר כ"משהו בלבבה" (שוב וירצברג). ביניהם משתלב גם "אני אשתגע" (אהוד מנור ללחן דרום אמריקאי) במתכונת טנגו עם ווקאליזה מתבקשת. מה עוד אפשר לבקש?
 
רק הדרנים. "בלדה לאשה", שיר סיום קלאסי, אמנם לא בהתכוונות הטראגית של תרצה אתר, אך שגיב ונצחי בלחנו של משה וילנסקי, ולא משנה אם הוא פופי, קלאסי או ג'אזי. ובעקבותיו, שיר שכולו הבטחה לעתיד, "ועוד לא אמרתי הכל" (עוד שיתוף פעולה קלאסי של זך ווירצברג).
 
כשחושבים על זה, אז, ממש בראשית דרכה אל לב התודעה, נאבקה גלרון על קיומה, נלחמה כדי לזכות באהבה, זה היה ממש בנפשה. היום, ממרומי המעמד, השנים והוותק, היא יכולה להרשות לעצמה לעשות זאת עם כל הבשלות שבעולם. בקלילות, בהנאה, בכיף. וכשכיף לה, כיף גם לנו. אל תחמיצו את דיים נורית גלרון.
 

"נורית גלרון אנפלאגד", סינמטק תל-אביב, יום שישי, 24 בפברואר 2012.

למועדי מופעים >

12/03/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע