סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן קובי אפללו בהופעה- לא רק רומנטיקן
 

 
 
אפללו יודע להגיש שיר, להחזיק קהל וגם לספר סיפור. וחשוב לא פחות - יש לו עברית מופלאה


פענוח סודות הקיום

"ים הרחמים", שיר נהדר ולהיט גדול, הוא ללא ספק הצומת המרכזי ב"שמע", מופע הבמה החדש של קובי אפללו. השיר, שבו הניח אפללו את היסודות למחקרו בפענוח סודות היקום והקיום ("אם החיים הם חידה לא מפורשת/ והסודות זורמים בהם כמו נחלים/ מנסים למצוא את כל צבעי הקשת/ עובדים קשה לבנות פה משהו במלים..."), לא רק מפציע במרכז ההופעה, הוא גם לב ליבה.

מצד אחד הוא שיאו של רצף קלאסיקות מתהוות כ"שיר געגועים" ו"בא מן השתיקה", ושירים משמעותיים לעתיד לבוא מאלבומו החדש כמו "חצי אדם", "סודות" ושיר הנושא מאלבומו השלישי, שראה אור לפני חודשים ספורים. מצד אחר הוא מטעים ומדגיש את האמת הפשוטה שאפללו הוא אולי רומנטיקן, אך לא רק, והיסוד האמונתי ביצירה שלו, כמו בחייו, הוא מקור אנרגיה והשראה.

הסנדביץ' שבו נתון "ים הרחמים", מצד אחד "שמע" ומצד שני "כשאת שבה אליי" הוא המפתח למופע וללבו של אפללו. את הראשון - "שמע/ את קולי דופק על הדלתות/ לספר היכן מצא תקוות/ לעת רצון לעת חמלת האהבות/ שמע/ איך לבי כורע ונשבר/ מה כוחי מה בתוכי נסתר/ כשכל מלה נמשכת לניגון מוכר" - הוא שר במלוא הכוונה, הרגש והמחויבות, משל חייו תלויים מנגד והרצון להוביל את צאן מרעיתו לעולם טוב יותר, סבלני וסובלני, הוא החשוב ביותר.

למרות שחמש שנות יצירה (לפחות) מפרידות ביניהם, נדמה ש"שמע" הוא האקספוזיציה ההולמת ל"ים הרחמים". אחרי שירת התחנונים והבקשות של "שמע", "ים הרחמים" הוא ההמשך המושלם והמתבקש בדמות שיר עידוד, תמיכה וחיזוק, של אמונה בעצמך וביכולתך. ולא פלא שהקהל מצטרף לשירה בכמיהה ובנהייה.

   

אולם ההמשך, הרגע שבו אפללו מחבר ל"ים הרחמים" את "כשאת שבה אליי", שיר מאוחר משהו מ"שמע", חזק, משמעותי ומושלם לא פחות. מצד אחד, המילולי, מלאכת התהייה וההתחקות אחרי סודות העולם ומעיינות האמונה נמצאת בעיצומה: "בעולמי יש מלחמה בין אמונה ופחד/ ואל מידות הרחמים משתחווה ברעד".

מצד שני, על אף היסוד התפילתי-חסידי החריף שבלחן, שנעטף בהפקה מוזיקלית ים תיכונית, קצבית ועולצת אך גם מנומקת, שיר זה מסמן במובהק את חלקו השני של המופע. את הניתוק לכאורה מן ההפקה מודגשת-הרומנטיקה, לטובת השלב הנוכחי בדיסקוגרפיה וברפרטואר של קובי אפללו - הזליגה אל הכוח והאנרגיות של הרוק'נרול, אותה מוביל פטריק סבג, המפיק המוזיקלי של "שמע".

לא שהמוטיבים האנדלוסיים נעלמו. הם עדיין שליטים. אבל שתי גיטרות (איתמר מאירי ויוני אמבר) באס (יניב פופיק) תופים (עידן כרמלי), הם בעבור אפללו זו כמו שיבה הביתה, אל צלילי נעוריו, אולי גם לתמהיל העתיד.

קובי-אפללו-איל-לנדסמן.jpg
קובי אפללו (צילום: אייל לנדסמן)

אם עד לרגעים אלה, הדגש היה על מבע רומנטי בעיקרו, אם כי מושחז פה ושם וגם מלוכלך בדיסטורשן, מכאן ועד לסיום המופע החשמל התגבר, הקצב התהדק, האתנחתות בין השירים התקצרו.

אפללו עזב את הבלטה הקבועה והתחיל לתזז את גופו ולחלץ את אבריו, והפינאלה הפך לסוחף, מלהיב ואף מרקיד (פוטנציאל שלא מומש אמש) עם "ביום הכי בהיר" (שיר הנושא מאלבומו השני, 2009, שמזין את המופע בשלושה להיטים בלבד), "מכתב לאחי", אמנם אישי ביותר, אך מלא אופטימיות וכוח (השיר היחיד במופע שנכתב עבורו, בידי עילי בוטנר, ואחד משלושה במופע שאפללו לא שותף ביצירתם), ו"מה שהלב בחר". ההדרנים הם סיפור אחר, ואליו עוד נגיע.
 
אפללו לא רק מגביר הקשר עם קצב, חשמל ונגינת רוק אגרסיבית, הוא גם מעלה שלב בפורמט ההופעה וההפקה. עם ח"י שירים, חמישה נגנים ופנייה לאולמות הופעה גדולים יותר, בינוניים פלוס, לפחות בראשית הסיבוב הנוכחי. המועדונים יחכו לכשההתרגשות תירגע, מן הסתם לקראת סוף הקיץ.

   

זמיר בהתגלמותו ומלחין מחונן

תענוג לראות ולשמוע אותו על במה. יש לו שירים מענגים, מתעלסים עם ההכרה, מחניפים לידיעה, מסולסלים כמו שהנשמה אוהבת. סלסול אנדלוסי בילט אין, מהות בלתי נפרדת מהיצירה, עצם מעצמו, בשר מבשרו. הישראלי החדש. זה שלא עושה מהמוצא המזרחי לו עניין וסיפור (בעצם, סיפורים כן, בקטעי הקישור) והמציאות המוזיקלית שלו היא עכשווית ועדכנית, בליל הטעמים וההשפעות.

בכלל אפללו הוא אישיות בימתית יוצאת דופן. לא רק זמר נהדר, זמיר בהתגלמותו ומלחין מחונן ביצירתו, הוא גם פרפורמר חם ורגיש. אולי לא מרבה בתנועה, אבל יודע להגיש שיר, להחזיק קהל וגם לספר סיפור. וחשוב לא פחות, יש לו עברית מופלאה.

שיריו הם סוג של פיוט ושפתם כמעט לשון קודש, כמו שצריך בקודש הקודשים ששמם שירה ובמה. והוא אכן שר לא אחת כמו פייטן, עם אחת מידיו מורמת, כדי להטעים, לשרטט, אולי לבאר. והעברית שלו היא הוכחה שכשרוצים ומקפידים, אפשר, ובעיקר, שגם הקהל לא מטומטם ואינו צריך לשפה נמוכה ועילגת כדי למצוא בה מכנה משותף.

יש ביקוש לרומנטיקה מזוקקת מהסוג שקובי אפללו מציע. "צחורת כנף", הספתח של "שמע" האלבום והמופע, למשל. "אהבה משוגעת" מ"ביום הכי בהיר", למשל. וגם "ענני" ו"שמרי עליי" מהאלבום החדש. באחרון הוא עוגב ומפתה בדברי כיבושין. ו"אין לי דבר אחר (חוץ ממך)", גם הוא מהאלבום הראשון (חמישה בסך הכל ממנו). שיר שמרמז על הפוטנציאל הרוק המייבב שבנגינת הגיטרה הקסומה של איתמר מאירי, שלפרקים מוציא מששת המיתרים החשמליים צלילי סיטאר מרעננים ואקזוטיים.

   

גם "שיר געגועים" נטען בחשמל אחרי פתיחת א-קאפלה כמעט. את "בא מן השתיקה", שירו המוקלט הראשון, הוא שר עדיין באותה דאגה ונואשות שהיו חשובות לו בימים ההם, כשהתקשה לפלס דרך וכמעט התייאש. המעברים האקוסטיים הפנימיים פשוט יפהפיים. "סודות", עם שתי גיטרות אקוסטיות (מאירי ואמבר) ופסנתר (יוסי מור בקלידים), הוא האנפלאגד האולטימטיבי שלו, מלא רגש ומנוקד במעברים כמו-קלאסיים בהלחנה.

ואז "שמע", "ים הרחמים" ו"כשאת שבה אליי" שכבר דנו בהם בהרחבה בפתיחה. ו"ביום הכי בהיר", "מכתב לאחי" ו"מה שהלב בחר" שבאים בעקבותיהם ומעצבים-מגדירים אולי מחדש אולי עם ערך מוסף את קובי אפללו.

בין השירים הוא מנסה להמעיט - אבל נכנע לייצר, לא עומד בפיתוי ונעתר באהבה לבקשת הקהל - בשיתוף הצופים בחוויותיו. "הורדנו סיפורים", הוא מנסה לשכנע. "אין מה לעשות. אני זמר, לא?". ולא נשמע נעול על עצמו.

אבל הוא לא מתאפק לספר על האנגלית שלו, לשתף בתובנות מפגישותיו המשעשעות-עד-קורעות מצחוק עם הרחוב הישראלי בכלל, ועם משטרה ושוטרים בפרט, לתת סימנים בעדה הבלגית שהוא נמנה על צאצאיה ("במקור אני אפלבאום. שם לא מסחרי. קיצרתי לאפללו..."), וגם להסביר את היצירה שלו ("אני כותב על אהבה, אמונה, שמחה ועבודה, כי כל דבר שצריך להשקיע בו זה ממין נקבה...").

אחרי כל הסיפורים והצחוקים הוא מתקשה להיכנס למוּד של "רוקד לפעימות ליבך" המרגש, הדרן ראשון, רק לצלילי פסנתר.

שני ההדרנים הנועלים, במופע כמו באלבומו האחרון, הם שירים לא לו. אחד, שנכפה עליו בלחץ הקהל - "עוד ניפגש" של אריק איינשטיין ושם טוב לוי - שהוא חיבור אפלולאי יפה לשיר אהבה על-זמני; ושני, שהפך לתג זהות וזיהוי בהופעותיו - הניגון "שיר למעלות" מתהילים. באלבום גרסתו קולית נטו, א-קאפלה; בהופעה הנגנים נוכחים, אבל כמעט ואינם מורגשים נוכח עוצמות הרגש שהוא משקיע בסיום שכולו אמונה עזה וברכות לפרידה.

שעה ושלושה רבעים. לקחתי זמן. 105 דקות. ספרתי. והיינו יכולים להמשיך ולשבת עד הבוקר, ולא להרגיש איך הזמן עף בנעימים, עם קובי אפללו.

קובי אפללו, שמע. היכל התרבות פתח תקוה. שבת, 9 ביוני 2012


למועדי מופעים >

10/06/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע