סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: רועי שפיגלר
 

 
 
שירים נהדרים. טקסטואלית ומוזיקלית. מבוצעים בדיוק רב, בקול נעים וחם, על רקע הרמוניות מורכבות ועיבודים מתוחכמים, עשירים ונהדרים, שלא נאבקים להסתיר השפעות קלאסיות וג'אזיות. הוא כמו מחייה את העשור המופלא ההוא"
שפיגלר הוא צאצא ישיר לדור המוזיקאים שעיצב בשנות ה-70 את המושג "קצת אחרת", מומלץ!


רועי שפיגלר. קבלו את המוזיקאי המוכשר והמבטיח ביותר שרובכם לא מכיר. בינתיים. בן 30. לפי נושאי הכתיבה הוא קיבוצניק כנראה, והמוזיקה שהוא יוצר ומנגן מבהירה שהוא בא מפסנתרנות קלאסית כי לרשותו גם השכלה מוזיקלית אקדמאית.

"עם קומץ שמיים" הוא אלבום הבכורה שלו, והוא נשמע בו (ובמופע שמקדם אותו) כצאצא ישיר וכנצר חוקי ולגיטימי לדור המוזיקאים המוכשר והנהדר שעיצב וגיבש בשנות השבעים את המושג "קצת אחרת" - רוק מתקדם (כך קראו לו אז) משולב בהשפעות ג'אזיות וקלאסיות.

יוני רכטר ואבנר קנר ("14 אוקטבות"), שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה ידוב ("קצת אחרת"), עדי רנרט ושם טוב לוי ("ששת"), שלמה ידוב, יצחק קלפטר ושם טוב לוי ("צליל מכוון") ואפילו שלמה גרוניך ומתי כספי ("מאחורי הצלילים"). אתם רשאים להוסיף לרשימה המכובדת הזאת גם את שפיגלר. אני כבר עשיתי זאת.

13 קטעים (על פני 49:27 דקות) באלבום הראשון שלו. כל הלחנים שלו, כך גם עשרה מהטקסטים (אחד הוא יצירה אינסטרומנטלית קצרה). הוא מנגן בפסנתר וגם בקלידים.

רועי-שפיגלר-יואב-אלון.jpg
רועי שפיגלר (צילום: יואב אלון)

שירים קיבוצניקיים

העיבודים משותפים לו ולמפיק המוזיקלי עדי רנרט (מישהו אמר "ששת"?), שבכוח אמונתו בשפיגלר (את החיבור ביניהם הגה יהודה עדר) גייס את המתופף ז'אן פול זימבריס, נגן הקונטרבס צור בן זאב והמקישן איתמר דוארי, ורתם לנגינה באולפן מוזיקאים מובילים כמו הגיטריסטים ערן ויץ ואלכס פולק, הוויברפוניסט רמי שולר (שהוא בן דוד של שפיגלר), הצ'לנית מאיה בלזיצמן, הכנר חן שנהר, הקלרניתן ניצן עין הבר, הנשפן יגאל מלצר, וגם את הזמרות רוני אלטר ואיילה אינגדשט, לביצוע שניים מהשירים.

זה לא אלבום של שלאגרים ומרדף אחר להיטים. גם שפיגלר הוא לא הזמר הכי מרשים שפגשתם. לפעמים הוא אף חסר תנופה להכעיס. אבל יש לו שירים נהדרים. טקסטואלית ומוזיקלית. מבוצעים בדיוק רב, בקול נעים וחם, על רקע הרמוניות מורכבות ועיבודים מתוחכמים, עשירים ונהדרים, שלא נאבקים להסתיר השפעות קלאסיות וג'אזיות. כן, הוא כמו מחייה את העשור המופלא ההוא.

השירים ישראלים מאוד בתכניהם. מאוד קיבוצניקיים, בני ההתיישבות העובדת, אך גם עירוניים. במרכזם נופים ואנשים -  בעיקר ילדים בני הדור הבא, אם זה בקיבוץ ואם בכלל - וגם אהובות ואהובים, כשלא מעט מהם מוקדשים למכרים.

ב"עפיפונים" הפותח הוא עורג להווי של חיי משק, לטפס על ערימת גרגרי כותנה, לאכול פטל עד כדי כאב בטן, להעיף עפיפונים ברוח החמה, לרוץ בתחתונים במי הממטרה, להתגלגל בדשא ולא להפסיק לחלום.

   

דוגמה לכתיבה היפה שלו אפשר למצוא ב"זמן": "קו אדום חורץ שמיים/ מושך בחוט המנורה/ הסהר בא אל העיניים/ מבין טיפות הממטרה// בתי העיר כבר ישנים/ מעל ראשם שמיכת שגרה/ כמו תמונה קפואה מסרט/ כמו שירים למגירה". דימויים פשוטים ויפים שמעוטרים בלחן רכטרי, ומלווים ברביעיית מיתרים שמוציאה לפועל עיבודים נהדרים של רועי עצמו.

עננים פושטים את שכבת האבק

שירתו הרגועה, הנינוחה והנמוכה כמו מתמזגת עם מושאי הכתיבה שלו. קולו של הים, אור אחרון של שקיעה נושק לגגות הבתים, עננים פושטים את שכבת האבק, מאיירים למשל את "רוח סתיו", שיר של אווירה, אחד מתריסר שירים של מצבי רוח ונפש. כשאת הצליל הג'אזי הפיוז'ני הקליל לכאורה אך המוקפד להלכה של רנרט, צובעים ויברפון ואבוב מענגים.

גם "תן לי ללכת באור", שאותו מבצעת ברהיטות מכמירה איילה אינגדשט, יוצר הזדהות בין הטקסט לזמרת: "תן לי ללכת באור/ ועשה את עיניי פקוחות לרווחה/ גם בדרכים אפורות הראה לי שקיעה אדומה וסגולה/ גם בנפשי הרכה ושים בליבי חמלה עמוקה/ תן בידי מלאכה ועשה שאלמד/ שאוכל להבין ולהבדיל בין טוב לרע...".

לחן שם טובי כמו לקוח מ"ששת" של פעם, כשאינגדשט ממשיכה את דרכה של יהודית רביץ, ונהנית מקצב במשורה, מצבעי ההקשה הנאים של דוארי, שביחד עם הקונטרבס והפסנתר, יוצר טריו ג'אזי מרנין. כלי הנשיפה (קלרינט, אבוב, בסון וחליל), שמצטרפים בהמשך, מנווטים את היצירה במשולש שקודקודיו הם ארצישראל, ג'אז וקלאסי-קונצרטי.

   

אגב, ל"ששת" ולרביץ, יש הדהוד נוסף באלבום, ב"נגמרת השרקייה" (שכנראה רק קיבוצניק שנולד על שפת הכינרת יכול לכתוב) בנגינת הפסנתר הדעתנית (והיפה ביותר) של שפיגלר ובשירה של רוני אלטר. שיר על ילדות נשכחת, ילדה שאוכלת אבטיח ושני גורים על השטיח, וכשמתמכרים ליפי הטבע (כמו פעם) אפשר לשכוח מהכל.

בלדות מדודות ושקולות

מלבד "שחר בוקע" (שמקדים אותו המעבר האינסטרומנטלי "עמוד השחר"), אולי השיר הכי צוהל ושמח שלו (שיר אהבה במסורת "צליל מכוון", כשאת הטון נותנים תחילה פסנתר ורביעיית מיתרים והסיום הוא חגיגת נשיפה מבריקה), היצירות של רועי שפיגלר הן בלדות סטאטיות מדודות ושקולות, שכמעט ולא חורגות למחוזות קצב. 

גם כשיש בהן אנרגיות רוקיות אצורות, כמו ב"שימי ראשך", שמזכיר גם הוא לחן טיפוסי של שם טוב לוי ולא פחות מכך שורשים מוזיקליים של רנרט (למשל מ"מקומות אחרים", האלבום של צבי בומס מסוף שנות התשעים, שבו ניגן), או ב"חבלים" החזק, עם צליל טעון ודרמטי, איטי ומהדהד, כשהגיטרות החשמליות של ערן ויץ מדברות בנגינה, שפיגלר נשאר נאמן למבע הבלדה המאופק. לכל היותר תהיה בהם נגיעה פולקית כמו ב"גם מילים" (שוב הגיטרה של ויץ).

עד כדי כך הוא מאופק, שגם בשיר רגשני לכאורה, כמו "עוד יום אחד", שאותו הוא מקדיש לאביו שנפטר ולא זכה לראות בצאת האלבום, הגעגוע שלו חסר מלנכוליה. הפנייה בוגרת, השירה יובשנית משהו, כמעט חסרת ניואנסים. אם מתוך חינוך קפדני, אם מהימנעות מגלישה לרגשנות. לטעמי, זו ההפקה הכי "צנומה" והכי מדויקת באלבום. ורק המלודיקה של רנרט בשלהי השיר, מתפתה לנימה של מלנכוליה.

את האזכור של "ירדה שבת" ו"עם קומץ שמיים", שיר הנושא, שגם נועל את האלבום (ואת המופע), הותרתי במיוחד לסוף הדיון. שניהם  נכתבו על ידי אחרים. הראשון (מילים: חן רותם), שהולך בעקבות י. רבינוב ומעתיק את אווירת השבת מגניגר, הקיבוץ שלשפת הכינרת, אל העיר תל אביב, נשמע (עם נגיעות קלאסיות יפות) כמו לחן שהועיד יוני רכטר לאריק איינשטיין.

את השני (הכי אקספרסיבי שהוא מרשה לעצמו באלבום זה) כתב אברהם חלפי. ואי אפשר שלא לחטוא במחשבה לאן יכול היה להביא את רועי שפיגלר שיתוף פעולה עם אריק איינשטיין.

שעה ורבע של מוזיקה משובחת

גם ללא אלבום, ההופעה של שפיגלר מומלצת ביותר. שעה ורבע של מוזיקה משובחת, מהרמה הגבוהה ביותר. אולם מכיוון שנכחתי בהופעת ההשקה, עם הרכב נגנים אד-הוק, שבמקרה או לא, הוא היה גם שלד הנגנים של האלבום - רנרט בקלידים, במלודיקה ובפלוגלהורן, זימבריס בתופים, בן זאב בקונטרבס, כשאת איתמר דוארי מחליף אחיו הצעיר מעיין דוארי אני יכול רק להניח שהכישרון והאיכות של שפיגלר יוצאים לאור גם במופע הקטן יותר והאקוסטי שלו (הוא בפסנתר, דוארי בהקשה ואורון לאור בגיטרות).

עם זאת, ברור שרק ההרכב המוגדל מאפשר את צליל הפיוז'ן, מלא ונאמן כמעט לזה של האלבום - מינוס כלי המיתר וכלי הנשיפה. עוד דבר שאיני יכול להעיד עליו הוא איכות הביטוי של שפיגלר בהופעה השוטפת. אני יכול רק להעריך שאיכויותיו הפסנתרניות מרשימות הרבה יותר בפורמט הקטן, כשאין קלידים מולו והוא צריך לייצר את בשר הצליל (ורנרט לא "מפריע" לו). בשביל לדעת שזה אפשרי אתם צריכים את האלבום.

על כל פנים בהשקה, שבה נכחו גם לא מעטים מתומכיו וממסבסדיו בהד סטארט, שפיגלר הציג את האלבום כסדרו. בהיעדרה של רוני אלטר, ביצוע "נגמרת השרקייה" נפל על כתפיו. סביר לגמרי. גם שלמה ידוב שהצטרף (כמה טבעי) כזמר אורח, לא פגם בסדר וברצף, ולא גרע מצבעו וייחודו של המופע. להיפך, רק הגביר והדגיש אותם ואת מקומו על ציר הזמן והשלשלת.

   

"שחר בוקע" שלו, בגיטרה אקוסטית ושירה, סולו ודואט, היה טבעי ואורגני לגמרי. בדיוק כמו חלוקת העבודה ביניהם ב"בדרך אלייך" הזכור (!) לטוב מ"צליל מכוון", בתוספת הפלוגלהורן של רנרט. ידוב גם גילה פרגון ואחווה בדואט פסנתר-גיטרה של "ימים לבנים".

היכולת הקולית המרשימה של איילה אינגדשט העידה שלשירים של שפיגלר יכולים להיות גם ביצועים מסעירים. כמו באלבום גם המופע הסתיים עם ב"עם קומץ שמיים", הוא לבד והפסנתר. היחיד שחרג מהסדר באלבום היה "ירדה השבת", כהדרן הנועל, גם הוא עם שלמה ידוב. שיר שהסתיים בפינאלה אינסטרומנטלית סטייל "ששת".

איילה-אינגלדשט-נטלי-שור.jpg
איילה אינגדשט (צילום: נטלי שור)

והעברית? להוציא מעידות קלות ושכיחות סבירה למדי. מה שכן, רועי שפיגלר לא חייב לדבר בין השירים. נכון, זה היה מופע לבני משפחה, למכרים ולתומכים, אבל בהיעדר ערך מוסף לדברת, המוזיקה שלו מדברת בעד עצמה.

רועי שפיגלר בהופעת השקה. תמונע תל אביב. רביעי, 20 באוגוסט, 2014
רועי שפיגלר. עם קומץ שמיים (עצמאי)


למועדי מופעים >

24/08/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע