היצירה החדשה של אנסמבל תיאטרון הידית "יתומים" מובאת בשפת במה מעבדתית, מחקרית וייחודית ועוסקת בקבוצה החוקרת את היתמות כמצב קיומי וחברתי.

העולם הוא בית יתומים ובתוכו אנו, שחקנים ילדים, משחקים משחק. הבית - שלד תלוי ללא קירות וללא תקרה. ישנים ומקיצים, מאכילים ומטפלים, עומדים בתור, מבודדים, משתיקים זה את זה. הופכים לזאבים הנאבקים עד הסוף או קופצים מתוך התמסרות מעבר לצוק אל מרחב לא מוגבל של עצמאות. מי רואה אותנו? 

הקהל מוזמן להיכנס לתוך עולם חדש, שבו חמישה שחקנים החוקרים מצבי תודעה של יתמות, עסוקים בריטואלים של קיום סדר היום על ידי משחקים, נאבקים על שליטה ומקום, וכל זה כשברקע צלו הגדול של ההיעדר.
 
בהמשך ישיר לעבודותיה האחרונות של בימאית הקבוצה, שירי ג'ורנו, עבודת האנסמבל נסמכת על בחירת נושא או תמה מסוימים ובעקבותיהם יציאה למסע חקר אמנותי של הצוות היוצר. תהליך העבודה כולל הצפת הסביבה הרגשית והפיזית שמעורר הנושא, פירוק ופרימה שלו מהמשמעויות האגורות בו ומציאת אפשרויות חדשות, משחררות, מעבר להגדרה המקובלת. כתמיד, נבחן גם המקום והתפקיד של הקהל ביצירה ובדיקת הגבולות של היוצרים מולו.

יצירה ובימוי: שירי ג'ורנו. יוצר שותף ועיצוב: הנס פלדה. הדרכת שחקנים: קלאודיה דוליצ'י. טקסט ודרמטורגיה: ניצן כהן. עיצוב תלבושות: ברק אביעם. מוזיקה מקורית: יהודה לזרוביץ. עיצוב תאורה: תומר שלום. שחקנים - יוצרים: איתי דורון, דיצה משולם, טלי הירשפלד, יהודה לזרוביץ, קלאודיה דוליצ'י, קרין שטאנג. 

  
"יתומים", צילום: נואית זכאי

תקציר העבודה

העבודה היא מעין משל על התנהלותה של החברה האנושית במציאות ללא הנהגה ברורה ודואגת, חברה הנדחפת ודוחפת למאבק הישרדותי, ושוכחת את היכולת והצורך לחיות דרך המשחק והיצירה. 

על הבמה "מריונטת בית" שנבנית  ומתפרקת, דימוי המבטא כמיהה אוניברסלית אנושית לחום וביטחון. הבית הזה, מעבר למרחב הרגשי, הוא גם בית יתומים, אשר בו מתרחשים ריטואלים בדינמיקה קבוצתית. ריטואלים החושפים מנגנונים אישיים וחברתיים, שנוצרים כדי להתמודד עם היעדר ההורה: משחקי טיפול, טקסי פרידה, שינה, יניקה, הנקה ורחצה, מתקלפים בתהליך בימתי והופכים לתנועה מתמשכת ומתמדת. כך שהטקסים מצטברים לריטואל בלתי פוסק של בנייה ופירוק צורות ומבנים משפחתיים חברתיים.

על הבמה ארבעה יתומים (שני בנים ושתי בנות) ויתומה "חדשה", שדרך עיניה נחשף מנגנון משחקי היתמות והטקסים.

הריטואלים והמשחקים נמצאים בלופ של סדר יום קבוע, חוזרים עליהם שוב ושוב, משנים אותם מבפנים, משחקים איתם, מחליפים, לובשים ופושטים תלבושות, ומגלמים את ההורים הנעדרים. כל זאת נעשה בשפה בימתית הלקוחה מתוך עולם משחקי הילדות, שפה הלוקחת ומרחיקה אותם לתוך אלימות, קיצוניות ואבסורד: מסדר בוקר, ניקיון, שירה משותפת, עמידה בתור לאוכל, מקלחת ומאבק על מקום ומים, קריאה משותפת, מנוחת צהריים...

מתוך הריטואלים המפורקים של סדר היום עולה דינמיקה של היררכיה ומאבק על מקום, על ביטוי ייחודי ועל משאבים אינסטרומנטליים ורגשיים בתוך הקבוצה. צפות ועולות תמונות זיכרון המשוחקות על ידי הילדים, בהן הם מגלמים את ההורים הנעדרים ואת הפרידה מהם.

בנוסף, מתקיים גם המשחק הקבוע שבו היתומים כמהים להורים חדשים שייקחו אותם (הקהל) ומנסים לשכנע בכל דרך שההורים (זוג שייבחר בקהל ויולבש בבגדי המשחק) ייקחו אותם מפה. האופן שבו תמונות אלו מגולמות מכיל הן את הכמיהה והגעגוע והן את המבט הילדי המשוחרר, החף משיפוט.

אל מרחב זה של בית היתומים, נכנסת ילדה זרה. היא לבושה ומתנהגת שונה ואינה יודעת להתנהג על פי הקודים של המקום. לאורך כל התמונות הראשונות, מנסה הילדה לפענח את השפה החדשה, להיכנס לבית, להתקבל, לשחק את המשחק, אך היא נהדפת שוב ושוב על ידי הקבוצה. ה"מדוכאים", היתומים, הופכים ל"מדכאים" וסוגרים את פתחי הכניסה לילדה הזרה.

מתוך הייאוש המתגבר וחוסר התכלית, אותה ילדה זרה, מוציאה את האלימות החבויה בה שגדלה לאורך ההתרחשות הבימתית ובתמונה בה האלימות משתחררת, ההתרחשות הופכת לשדה קרב כאוטי, אלים ואכזרי בין הילדים.
מההריסות של ההתפרצות האלימה נאחז כל שחקן ילד בפיסה של בגד או חפץ, מתחיל לשיר או לנגן, והקבוצה מתעוררת והופכת למעין להקה נודדת, שרה, מנגנת ומספרת את כל סיפור ההצגה מההתחלה. החופש המתקיים במצב המשחקי והזיקיות המשתנה ללא הרף, פותחים בפני הילדה פתח להיכנס פנימה לחבורה, הילדה הזרה מתקבלת כחלק מהקבוצה ומצטרפת לריטואל המשחקים. 
 

ההצגות הקרובות יתקיימו  בחמישי, 15 באוקטובר ב-20:30, בשישי, 16 באוקטובר ב-12:30 ובמוצאי שבת, 17 באוקטובר ב-20:30 בתיאטרון הידית פרדס חנה-כרכור. כרטיס: 70 ₪. טל': 077-5301381. מייל hayadit.fringe@gmail.com 
דף הפייסבוק  של האנסמבל