סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון הזמר האתיופי הנודע שאתם לא מכירים
 

 
 
בגלל שהאתיופים אף פעם לא נכבשו על ידי לבנים, אין לנו שנאה נגד לבנים. אנחנו לא כמו אפריקאים אחרים. אנחנו לא יודעים מה זה גזענות... באו להילחם אתנו, נלחמנו, יצאו בבושה. אז אנחנו עדיין מרגישים שווים. לא כמו האפריקאים שמפחדים מהלבנים ומרגישים פחות שווים מהם. אז למדינת ישראל יש מזל שבאנו עם הרגשה כזאת. בגלל זה ההפגנות האלה לא מובילות למשהו אחר. זה היה נגמר אחרת אם אלה היו יהודים לא מאתיופיה, אלא מדרום אפריקה, מקניה, מסומאליה, שנכבשו על ידי בריטניה ועל ידי צרפת"
פסטיבל הולגאב חוגג 30 שנות קריירה לזמנה מלסה, זמר בינ"ל מצליח, שמוכר כאן בעיקר לבני העדה האתיופית


זוהי השנה השישית בה מתקיים בירושלים אחד הפסטיבלים המעניינים בארץ, פסטיבל "הולגאב" (21-16 בדצמבר 2015), שבמרכזו יצירה ישראלית-אתיופית, פרויקט נוסף מבית היוצר של בית הקונפדרציה, שאת טביעות אצבעותיו ניתן לחוש בפרויקטים אמנותיים רבים וייחודיים בארץ.

יותר מתמיד, נדמה שחשוב בתקופה זו - לאחר שנה בה נשמע קולה של הקהילה האתיופית בהקשרים כואבים ולא קלים - להאזין גם למוזיקה הנפלאה שמייצרת הקהילה, בין שאר אמנויות הבמה, ולפירות הערבוב שלה עם הישראליות.

כך תוכלו ליהנות, בין היתר, מהשילוב שבין אנסמבל "תזטה" לאהוד בנאי, מלהקת "כולומה" הכוללת מוזיקאים אתיופים וישראלים מלידה, מלהקת המחול "ביתא" המעמידה במרכז יצירתה שאלות של זהות והשתקפותה בעיני האחר, ומזמנה מלסה, זמר ונגן קלידים המציין 30 שנות קריירה מוזיקלית בארץ ובעולם.

"המבטא שלנו בשירה בעברית קשה מאוד לאוזניים של ישראלים"

לארץ עלה מלסה, (47), בגיל 23, לאחר שהחל כבר בגיל 14 בקריירה המוזיקלית שלו באתיופיה. כאן המשיך ליצור ולשיר בפני בני העדה שהכירו אותו היטב מארץ מולדתם, אבל את הערבוב המוזיקלי עם הישראליות חווה בצורה מינורית בלבד.

"כשבני המשפחה שלי עלו לארץ הם ביקשו שאצטרף וישר הסכמתי, והלך לי פה טוב עם המוזיקה", מספר מלסה. "הגעתי לארץ אחרי שני אלבומים שהוצאתי באתיופיה, הראשון היה מוצלח, השני ככה ככה... אבל לפני שהגעתי לארץ התחילה התקופה של הווידאו קליפים והרבה אנשים ראו אותי, אז האלבום שלי נמכר פה בארץ, וקיבלו אותי יפה. הלך לי טוב, יחסית".

אתה מרגיש שהעובדה שהחלפת נוף ומקום השפיעה על היצירה שלך?

"תראי, אני ניסיתי להשתלב, אבל המבטא שלנו בשירה בעברית קשה מאוד לאוזניים של ישראלים, זה מה שגיליתי. בשנת 2000 התחלתי לשיר עם חברים בעברית וכל פעם אמרו לי, 'תעזוב, זה לא זה'. אז עזבתי. אלה חברים ישראלים שאני באמת אוהב אותם ומכיר אותם וסומך על דעתם. אז לא נראה לי ששינוי המקום השפיע על הכתיבה או על השירה שלי".

ואתה מופיע בעיקר מול אנשי העדה האתיופית או שאתה חווה את הישראליות דרך קהלים שונים?

"היו מופעים גדולים שהופענו עם אהוד בנאי והרבה זמרים גדולים, אבל אם לדבר על משהו פשוט, הייתה, למשל, אישה אחת מכפר סבא, אני לא זוכר את שמה, אני ממש מצטער, שבאופן קבוע, כל שנה, הייתה מזמינה אותי לשיר בבית האבות שלה, וכולם ישראלים שם. היא אוהבת להביא זמרים מכל מיני עדות, היא רוצה תרבות שונה, וכל שנה הייתה מזמינה אותי".

כלים מסורתיים וריתם סקשן מערבי

בקרוב יופיע מלסה באוסטרליה, שתשתלב בהופעות שהוא מעלה גם באתיופיה ובארה"ב. בפסטיבל "הולגאב" יחגוג כאמור, שלושה עשורים של שנות קריירה מוזיקלית, ויציג בפני הקהל שירים שלו ושל אמנים אתיופים ידועים נוספים, בליווי ריתם סקשן מערבי הכולל גיטרה, בס, תופים וסקסופונים.

"בהופעות רגילות בנאדם בא לראות אותי ושומע ממני שניים שלושה שירים", אומר מלסה. "בדרך כלל בהופעות אנחנו מצרפים כמה זמרים, נותנים לך איזה רבע שעה מקסימום, אי אפשר לתת יותר, אבל כאן זה מופע שלם שלך. אומרים לך, תן את עצמך ותביא לידי ביטוי מול הקהל את מה שאתה יודע לעשות 30 שנה בקריירה שלך. אז אני נותן את עצמי, מבטא את עצמי, אומר להם, זה אני, זמנה, הנה, תראו אותי. נותנים לי שעה וחצי לתת את מה שאני יודע לתת".

ההרכב שאתו אתה מופיע בפסטיבל מייצג גם את המוזיקה ששומעים היום באתיופיה?

"כן, זה מה שהולך באתיופיה, אבל בזמן האחרון אנשים רוצים כלים ישנים מסורתיים והם מערבבים אותם עם גיטרה, אורגן, תופים, וזה ממש נשמע טוב. זה ממש באופנה עכשיו. כל זמר עושה את זה. גם אני. לא במופע בפסטיבל, כי הפעם לא באתי עם ההרכב שלי. ביקשו ממני לשיר, לא ביקשו ממני להרכיב להקה, אז נתתי אחריות למישהו אחר שירכיב לי להקה. זה לא המקצוע שלי. המקצוע שלי זה לשיר ולי אין בעיה לשיר עם גיטרה, לשיר עם מנדולינה, עם כל דבר".

בשנה האחרונה הורגש השינוי שחל בקהילה האתיופית, שאחרי שנים של עדינות שקטה העבירה בהפגנות האחרונות מסר של "עד כאן"

"מה אני אגיד לך, כן, אני מסכים אתך. גם אני הייתי בהפגנה של החייל שהלך לעזור לשוטרים והם נתנו לו מכות באכזריות. אם הוא היה בצבע אחר לא היו מתנהגים אליו ככה. ראו שהוא על מדים, והוא הלך לעזור להם, אז למה להתעלל בו? לא צריכים עזרה, שיגידו, 'תודה אדוני, לא צריכים עזרה', והוא ילך הביתה. איפה הכבוד של הצבא? איפה הכבוד של המדים של מדינת ישראל? הוא מייצג את צה"ל, את המדינה, עם המדים שלו, ומפרקים אותו במכות. זה ממש היה בושה וחרפה.

"גם ככה כשאני מסתובב בחו"ל אומרים לנו, 'בישראל לא אוהבים אתכם', ואני עונה שזה לא מה שאתם שומעים, זה פרופגנדה של טרוריסטים. אבל יש פה בעיות. יש גזענים. אבל בכל מקום יש גזענים. במדינת ישראל יש חוק מאוד חזק נגד גזענות. יש המון אנשים שאוהבים אותנו. לא הכל שחור".



זמנה-מלסה-יחצ.gif
זמנה מלסה (מקור: אתר בית הקונפדרציה)




"האתיופים אף פעם לא נכבשו על ידי הלבנים"

אז אתה אופטימי?

"רק אופטימי? אני אוהב את מדינת ישראל. אחרי שעליתי לארץ שירתי בצבא, בגיל 25.  בגלל שהגעתי בגיל מאוחר לא יכולתי לשרת כמו שהצעירים אבל נתתי את מה שהייתי צריך לתת, בגלל אהבת מדינת ישראל. יש המון דברים טובים פה. כשהגענו לכאן קיבלו אותנו יפה וקיבלנו משכנתא, למרות שבאנו ממדינה לא כל כך מפותחת. מדינת ישראל קיבלה אותנו בתור יהודים כמו שצריך, אבל לפעמים יש פה אנשים גזענים. גם אצלנו יש גזענים שלא אוהבים לחתן את הילדים שלהם ללבנים. לא הרבה, אבל יש, תתפלאי.

"חוץ מזה, אני רוצה להגיד שלמדינת ישראל יש מזל גדול. האתיופים אף פעם לא נכבשו על ידי לבנים. פעם אחת באו האיטלקים לכבוש את אתיופיה, ואחרי חמש שנים של מלחמה הם הפסידו לאתיופיה והלכו. היום איטליה מתחננת לאתיופיה שתבטל את חג עדואה, חג הניצחון על איטליה, שאנחנו חוגגים כל שנה. הם מציעים לאתיופיה המון כסף ונשק ועזרה רק בתמורה שאנחנו נבטל את החג הזה.

"זה כאילו בושה, את יודעת, מדינה ענייה וקטנה כמו אתיופיה מנצחת את האיטלקים. זה היה בזמן מוסוליני, והמלך האתיופי הלך לז'נווה והתחנן שיעזרו לנו, האיטלקים כבשו אותנו, הורגים לנו את הילדים במכות, אין לנו נשק כמו שצריך, באים אלינו עם טנקים, ואף אחד לא רצה לשמוע אותו ולעזור לאתיופיה. ארבע שנים אחרי זה מוסוליני והיטלר התחילו לכבוש את כל אירופה, ואז התעוררו.

"למה הבאתי את הסיפור הזה? בגלל שהאתיופים אף פעם לא נכבשו על ידי לבנים, אין לנו שנאה נגד לבנים. אנחנו לא כמו אפריקאים אחרים. אנחנו לא יודעים מה זה גזענות. אנחנו לא מכירים את הפרצוף המכוער של גזענים לבנים. באו להילחם אתנו, נלחמנו, יצאו בבושה. אז אנחנו עדיין מרגישים שווים. לא כמו האפריקאים שמפחדים מהלבנים ומרגישים פחות שווים מהם.

"אז למדינת ישראל יש מזל שבאנו עם הרגשה כזאת. בגלל זה ההפגנות האלה לא מובילות למשהו אחר. זה היה נגמר אחרת אם אלה היו יהודים לא מאתיופיה, אלא מדרום אפריקה, מקניה, מסומאליה, שנכבשו על ידי בריטניה ועל ידי צרפת. זה היה נגמר אחרת.

"אבל אצלנו, אף אחד לא שלט בנו. באו איטלקים, אחרי חמש שנים הפסידו לנו והלכו, והיום איטליה היא הידידה הכי טובה של אתיופיה. לאבותינו אין שנאה כלפי איש לבן גזען כזה או אחר. אנחנו אומרים, 'אולי הוא טעה'. אנחנו לא יודעים את כל ההיסטוריה של הגזענות. ראינו דברים בטלוויזיה, שמענו ברדיו, אבל לא ראינו מה זה גזענות. פשוט פה נתקלנו בזה, וזה היה חדש לנו, ושוכחים. אין בדם שלנו שנאה. מזל".

 

על הבמה: זמנה מלסה - שירה. אבטה בריהון - סקסופון, שירה וניהול מוזיקלי. סיום דסה - סקסופון. זנבה בגשאו - תופים. תומר מש - גיטרה בס. זללם פסחה - קלידים. שי פרץ - גיטרה חשמלית

זמנה מלסה יופיע ביום ראשון, 20 בדצמבר 2015 ב-21:00  במסגרת פסטיבל "הולגאב" (21-16 בדצמבר 2015) בבית הקונפדרציה בירושלים. מחירי הכרטיסים: 70 עד 100 ₪. לרכישת כרטיסים:  בית הקונפדרציה , טל' 02-6245206, שלוחה 4 


למועדי מופעים >

15/12/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע