סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ישי ריבו בא לגרש את החושך
 

 
 
היצירה של ריבו חותרת לקירוב לבבות, לחיים בצוותא. הוא מציע חבילה נעימה ומרגשת של לחנים מערסלים, נוגעים ומעסים את הנשמה, טקסטים מלאי אופטימיות ותקווה, שירה רכה ומלטפת והרבה מאור פנים ואמונה."
ב"שטח אפור", האלבום והמופע, הכוכב העולה של הרוק היהודי נותן מענה לכמיהה הנואשת לאחדות בציבור הישראלי


הדתה שמדתה

ישי ריבו משתכלל. מעיד על כך "שטח אפור" - אלבומו האחרון, השלישי בתוך פחות מחמש שנים, והמצליח ביותר עד כה, אמנותית ומסחרית. לא פחות מעשרה שירים (מתוך 11 באלבום שראה אור בראשית 2018) כולל ריבו במופע הנוכחי שלו, ללמד על הזדקקות יצירתו ועל עמידתו האיתנה מאחוריה.

בצדק וביושר, כנראה. ריבו, אחד הכוכבים העולים של הרוק היהודי המתמנף בעשור האחרון, רכש את אמון הציבור וכבש את מעמדו בדרכי נועם, אם אפשר להעריך מבלי לבטל או לזלזל, חלילה. הוא מציע חבילה נעימה ומרגשת של לחנים מערסלים, נוגעים ומעסים את הנשמה, טקסטים מלאי אופטימיות ותקווה, שירה רכה ומלטפת והרבה מאור פנים ואמונה.

יותר מזה - נדמה שהוא מענה לכמיהה בציבור, לשיבה אל מעיינות האמונה, לחתירה לקירוב לבבות, בשאיפה לחיים בצוותא. ככזו, היצירה שלו מאחדת, מכנסת, לא מכעיסה ולא מפלגת. ריבו מציע פיוס, חמלה, הכלה. השירים שלו מיועדים לכל נפש. אלמלא הציציות שמשתלשלות מתחת לחולצתו, אי אפשר היה לחשוד בו. לפניו הלא מגולחים מראה אופנתי והסקיני ג'ינס שלו הוא מהסוג שמקובל בקרב זמרי רוק בני זמננו. הדתיות שלו היא לא אישו.


ישי ריבו בהופעה, צילום: שלומי פינטו


ריבו גם לא עושה מעצמו כוכב או אליל המונים. הוא מתנהל בענווה. משתף את הקהל במחשבות ובחוויות, ברגשות ולבטים, מן החיים ומאחורי היצירה. אפילו באמירות חברתיות. ואף ששיריו אישיים, הם מוצאים דרך סלולה ללב שומעיו, אוכלוסייה מגוונת וחסרת גיל מוצהר.

אמנם הוא משלב שירים מאלבומיו הקודמים, אך המופע, כאמור, מבוסס על "שטח אפור". שיר הנושא פותח, תחת מעטה רוקנרולי סמיך, שגבולותיו נקבעים על ידי הגיטרה החשמלית הדעתנית של עמית יצחק, שפיץ הריתם סקשן, וקודקודיו האחרים הבסיסט שחם אוחנה והמתופף דקל דביר. השיר מצייר את שטח ההפקר של עירוב התחומים, ההשפעות והכוחות, ואת הניסיון של ריבו לחפש את עצמו, אולי גם לזהות ולבדל, בתוך הכוונות, ולמצוא "מה הקשר, בין השיר למשורר": "ומתוך שלא לשמי יבוא לשמה/ האם אני כנה איתי או שזה רק רגשות אשמה/ ואיך שוב חוזר לאותם דיבורים/ על אמת ומהות החיים", ולהסכים ש"בין השמשות קשה, אבל אפשר לראות/ בתוך ים של חושך/ טיפה של אור". כל התורה של ישי ריבו - מהות, אמונה, תקווה - בשיר אחד.


   

 
שירת רבים נרגשת
 
החטיבה הפותחת "מועתקת" מן האלבום, כסדרה. "אחת ולתמיד" טבול באיכויות הימנוניות ומבקש "לעשות רצונך כרצונך/ באמת ובתמים, אחת ולתמיד/ בלי מסכים בלי מסכות"; "הנה ימים באים" כתפילה מודרנית, עממית, על הדרכים לזירוז הגאולה; "משגיח מן החלונות" על החסד האינסופי שמאפיין את מגשים כל החלומות; והלחן המרתק והפרשנות הנוספת שהוא מציע ל"אדון עולם", בהתמודדות אמיצה (של רוק רך) עם טקסט שכבר נכנס לספר התפילה וללב העם היהודי.


  


ביניהם משתלב "קול דודי" המנחם מ"תוכו רצוף אהבה", אלבום הבכורה. גם הוא פרשנות ועיבוד עכשוויים לפסוקים מוכרים מן הכתובים, שמוביל שירת רבים נרגשת. יצירה ותיקה זו, אולי הפומבית הראשונה של ריבו, עוד מניסיון החייאת פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי ב-2013, מפגינה שילוב יפהפה של נגינת קאנון ומציגה את אמיר אלייב נגנו, כמוזיקאי מוביל בהרכב הליווי שלו.

בהפקה הרוקית, שנוטה פה ושם לבומבסטיות, הקאנון הוא גורם מאזן, זה שכופה דו שיח בין הריתם סקשן הנזכר לעיל לבין הבלחים אקוסטיים משמעותיים, שבאים לידי ביטוי בנגינת הקלידים של דוד איכילביץ', שותף של ריבו מתחילת הדרך (הוא האחראי לריפים וללידים המוכרים כל כך) ובנגינת המיתרים של חן שנהר (כינור) ויועד ניר (צ'לו) שמייפים את המבע האקוסטי. גם ריבו עצמו פורט על גיטרה אקוסטית, בעיקר בפתיחת המופע ובסיומו.


ישי ריבו בהופעה, צילום: שלומי פינטו


 
החיים כפשוטם
 
בפרק הזמן הקצר שלו איתנו ריבו הצליח למצב עצמו כשליח ציבור, כרועה רוחני. לשירים שלו נטיות המנוניות בלתי מוכחשות, וצאן מרעיתו נסחף עימן בקלות. כמו בתפילה-פליאה "מקשה אחת זהב" מ"פחד גבהים", אלבומו השני (2016), או ב"זוכר אני", גם הוא משם, שיר אולטימטיבי להפעלת קהל ממש בנוסחת הפופ-רוק שהמציא שלמה ארצי. אישית, אני מתחלחל נוכח השגיאה הצורמת בעברית שפותחת את הפזמון שלו - "וכּל היום וכּל הלילה" - שלהחטאה שכמותה איני מצפה ממי שלשון הקודש נהירה לו ושגורה בפיו. אבל כמו ארצי גם ריבו מפליג עם הטקסט ונוסק עם המנגינה, מוכיח שלמד כמה טריקים בהגשה ובביצוע ממי שאירח אותו בדואט "האמת".


ישי ריבו בהופעה, צילום: שלומי פינטו


בלב המופע חוזר ריבו שוב ל"שטח אפור", עם האסטה-אסטה המרגיע והאופטימי של "הבוקר יעלה"; עם "כמו הציפורים" המשעשע והמלהיב בצרפתית, שפת אמו וילדותו, גם כתרגול לקראת הופעה בצרפת; הוא הולך "לים" (לבד, עם האקוסטית) כדי לקבל פרופרוציות לחיים, לקלף מעצמו נימוסי שולחן ולהיזהר בגינוני מלכות; ושב לספוד לחבר ילדות שנהרג בתאונת דרכים ב"כל הזמן", עתיר הכוונה והצעקה. אם תרצו, ניתן לראות בחמשת השירים האחרונים, מעין חטיבת ביטוי חילונית ביצירה של ריבו. שירים שלא נשענים על מובאות והקשרים מן המקורות או מן התפילה, וגם לא קשורים לאמונה הארד-קור, אלא לחיים כפשוטם.

אחריהם הוא חוזר לדיאלוג שלו עם האלוהות. לבקשת הסיוע והתמיכה ב"הניסיון הזה", נשען על ההשתתפות וההזדהות של הקהל; לתחינה יותר מאשר תפילה "נפשי" (מתוך "אנעים זמירות", לחן: שמואל יפת) ששר במקור כדואט עם הזמר החרדי מוטי שטיינמץ; ול"תוכו רצוף אהבה" היפהפה, זה שקיבע את מעמדו כמעצב דעת קהל, בלדת פסנתר בעצם, שמבהירה כמה קצר המרחק מאהבה לתהילה בחסות הבריאה.


  

 
הצעה שלא כדאי לסרב לה
 
את המופע הוא מסיים עם הווייק-אפ קול שב"לשוב הביתה". לא ההזדמנות האחרונה, אבל הצעה ידידותית, שלא כדאי לסרב לה. למה? כי "הגיע הזמן להתחרט, אם כבר לברוח אז מהחטא// אם כבר לקחת אז בשביל לתת/ הגיע הזמן להתקרב לא לפחד מהכאב/ ואם כבר לתת אז לתת מכל הלב", ולזכות בנדיבות, במחילה ובסלחנות של היושב במרומים.

שלב ההדרנים נפתח באירוח של המוזיקאי המולטי-אינסטרומנטליסט אלדד ציטרין. לא חיבור מובן מאליו. ציטרין, עם ערכת כלי הנגינה המורכבת שלו, מייצג פאזה הפקתית אחרת, לוקח את ריבו, את המופע (אך ללא הנגנים), את "קול פעמונים" מ"פחד גבהים" ואת "לבחור נכון" שכתב ביחד עם אמיר דדון ("מתי אלמד לבחור נכון/ להאמין, לראות שטוב/ בלי להביט שוב לאחור/ לבחור נכון", אם תרצו בחירה שמעורבת בה השגחה) לספירה אחרת. להתמודדות קולית של ריבו עם גיוון ועושר שבאינסטרומנטליות מוכפלת וממוחשבת. ואי אפשר היה שלא להבחין בפוטנציאל האמנותי הגדול של שיתוף הפעולה ביניהם שהחל בפסטיבל הפסנתר האחרון. אם הוא יבשיל למופע משותף, כמובטח, זו יכולה להיות חוויה מסוג אחר.


ישי ריבו (משמאל) ואלדד ציטרין, צילום: שלומי פינטו


ציטרין נשאר, עם סקסופון בריטון, לחגיגת הסיום העולצת והסוחפת של "מציל אותי כל יום", אות לקהל לקום ולפזז. לפני נעילה אקוסטית ורגועה עם "אור החיים" לאורם של הסמארטפונים בקהל. התחיל בכמיהה לאור וסיים במציאת האור. באנו חושך לגרש. וזאת כל התמצית והתכלית.

ויש לי הרגשה שיוצאים מן ההופעה של ריבו, בני אדם רגועים ונינוחים יותר, אוהבים ומכילים יותר, ומן הסתם גם טובים יותר.

ישי ריבו, שטח אפור. המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. חמישי, 20 בדצמבר 2018
 


למועדי מופעים >

24/12/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע