תיאטרון - עד שיש כבר כתובת לשירה..

מקום לשירה בלב העיר הוא מרכז תרבות קהילתי שהקימה קבוצת המשוררים הירושלמית "כתובת". בעקבות קיצוץ של 70% בתקציב המקום המשך פעילותה עומדת בסכנה. לילך-שירה גביש שוחחה עם שניים מאנשי "כתובת" –משוררים שפעילות חברתית היא חלק בלתי נפרד מהיצירה שלהם.

הטרוגניות

הקהל המגוון שמגיע לסדנת "קרוא וכתוב", המתקיימת בימי שלישי, אחת לאמצע כל חודש במנהל הקהילתי לב העיר ליד שוק מחנה יהודה, הוא הסממן הבולט ביותר לעשייה האמנותית-חברתית של קבוצת כתובת הירושלמית. המפגשים הפתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, מושכים אליהם סטודנטים, מבוגרים, דתיים וחילוניים – בסביבה שבה שוכנים זה לצד זה בתי כנסת וגלריות לאמנות. בכל ערב הקהל נאסף סביב נושא אחר ובמשך שלוש שעות מתקיים שיח על דרך השירה, הן בקריאה והן בכתיבה.

אחד מסממניה הייחודיים של הקבוצה הוא הטרוגניות, והיא מאגדת בתוכה חילוניים ודתיים, שמרבים לעסוק ביצירתם בנושאים חברתיים, עיסוק ייחודי יחסית בנוף השירה בארץ. נוסף על פעילות זו הקבוצה, שמורכבת מארבעת המשוררים שי דותן, דורית ויסמן, אריאל זינדר, גלעד מאירי, ליאור שטרנברג ומהסופר יובל יבנה, מקיימת החל משנת 2002 פעילות ענפה של סדנאות לאוכלוסיות מיוחדות ולקידום ילדים ונוער. לאחרונה צומצם התקציב שהם מקבלים מעיריית ירושלים ב-70% והמשך פעילותם עומד בסכנה.

בעוד שבתל-אביב ניתן למצוא קבוצות רבות של משוררים הנפגשים על בסיס קבוע, בבתי הקפה או באירועים סגורים, בדרך כלל בתשלום, בערבים הנקבעים על פי היררכיה "שירית ערכית" ולעתים על סמך קשרים אישיים, בחרו חברי קבוצת כתובת לפתוח את פעילותם לקהל הרחב. המשורר אריאל זינדר, חבר בקבוצה, מספר על ההתחלה: "הקבוצה קמה לאחר שנפגשנו פעם בשבוע-שבועיים, קראנו ושוחחנו על שירים. זו הייתה תקופה חשובה שגיבשה אותנו כחברים. באיזשהו שלב נוצר מצב שהבנו שלא כדאי להשאיר את זה בתוכנו. היו לנו הרבה מאוד חלומות, אפשר לומר שחצי מהם התגשמו. המהירות שבה הפעילות התרחבה מפליאה, בעיקר מכיוון שכמעט כולנו עושים זאת בהתנדבות".

לסבסד שירה להמונים

מעבר לפעילותם השירית והספרותית, חברי הקבוצה הם מרצים, מורים ומתרגמים. באתר האינטרנט שלהם (שהוא כיום אתר השירה הפעיל הגדול ברשת, המתעדכן אחת לחודש בשירים ובמאמרים) הם מצהירים על מטרתם להשפיע ולהעשיר את חיי הפרט והקהילה. בצל הקיצוצים הדרסטיים גלעד מאירי, מנהל מקום לשירה, עושה מאמצים לשמר את הפעילות. כעיר שבראשה עומד ראש עיר חרדי, ואין בין מוסדותיה ראש אגף תרבות מזה למעלה משנתיים, מאירי מדבר על מצב השירה במונחים "ירושלמים". "בעיני זה דומה מאוד לשירותי דת. בסופו של יום היחס לפעילות שלנו צריך להיות כאל ישיבה חילונית וצריך להשוות את התנאים לישיבות האיכותיות ביותר, כי אנחנו לא מייצרים כסף, אנחנו מייצרים רוחניות", הוא אומר, "אני טוען כשכמו שמסבסדים את הלחם, צריך לסבסד את השירה להמונים. זו תרבות שאיננה מטבע עובר לסוחר. לשירה לא יכול להיות קהל גדול. אם ניקח דמי כניסה לאירועים אנשים לא יבואו".

במשך ארבע השנים האחרונות מתקיימים בכל חודש שני ערבי שירה פתוחים לקהל, חמימים ומזמינים, שאליהם מתאספים עשרות חובבי שירה ועוברי אורח לערב המלווה במוזיקה, יין ועוגות מהשוק. נוסף על מפגשי "קרוא וכתוב", בכל יום חמישי הראשון לכל חודש מתקיים בבניין לב העיר ערב הקראת שירה. זינדר (שהוא בין השאר גם מרצה באוניברסיטה ואדם דתי) מתאר: "זה פרויקט מאוד לא מאיים, מנוכר או דורסני, סטריאוטיפים שבדרך כלל מדביקים לאירועי ספרות. האירוע מזמין אנשים פנימה. מי שעובר בטיול ערב בשכונה מיד נמשך לשאול מה קורה כאן, השייכות והפתיחות מדברת בעד עצמה. אצלנו תמיד יש מוזיקה ומקסימום ארבעה משוררים. הגישה לשירה היא לא מיידית, דרוש ריכוז ודיוק. אי אפשר להביא עשרה משוררים ולצפות שהקהל יספיק להתרגש ממשהו, זה לא עובד. היה לנו חשוב ליצור פעילות על בסיס קבוע, פתוח ופלורליסטי. סדנת קרוא וכתוב מבחינתי היא היהלום הקטן שלנו, כל אחד יכול לקפוץ על העגלה. מה שהצבנו לעצמנו מלכתחילה היה לחבר בין עשייה אמנותית ושירה לבין הקהילה, ולדעתי הצלחנו במובן כפול – גם מבחינת הקהילה בשכונה וגם מבחינת הקהילה הספרותית הירושלמית".

"אין שווים יותר או פחות"

בין הנושאים שבהם עסקו בעבר היו שירה בעידן הניו אייג`, שיריה של נורית זרחי, שירי מאיר אריאל ועוד. בראש השנה העביר זינדר סדנה שהוקדשה לסליחות עתיקות ומודרניות. לעתים משולבים בערבים גם מוזיקאים כמו דן תורן ויסמין אבן. עוד מפעילות חברי הקבוצה: מיצגים אומנותיים משולבים בטקסטים של שירה דוגמת הערב אבידניום/ רשב"גיום" – מפגש בדיוני בין דוד אבידן לרבי שלמה אבן גבירול שהעלו מאירי וזינדר. מאירי,המעורב גם בפרויקטים של להקות רוק כגון "קבוצה ריקה" ו"המשפחה", מתאר את עצמו ואת זינדר בערב הזה כ"שני חנונים שעומדים על הבמה ומספרים סיפור הזוי, שמשלב את הרובד האקדמי עם פרפורמנס". בנוסף היו חברי קבוצת כתובת שותפים לפרויקט "שירחוב", המקבילה הירושלמית ל"שיר על הדרך" שהוציאה את השירה אל רחובות העיר.

"הקונספט שלנו קהילתי", מסביר זינדר, "קוראים שירה יחד. אנשים מיומנים נהנים מהחברותא, והפחות מיומנים לומדים לקרוא שירה. לדעתי הנקודה החשובה היא השילוב בין משוררים מיומנים ואנשים בתחילת דרכם, וזה דבר נדיר לצערי. אין מורה אחד שמלמד מרום מעמדו ואין שווים יותר או פחות, כולם אומרים את דעתם על הטקסט". לאחר הטעימה במפגשי הקרוא וכתוב יש מי שנרשמים לסדנאות ארוכות של כ- 20 מפגשים במחיר מסובסד.

בנוסף חברי הקבוצה מקיימים סדנאות לפגועי נפש, לילדים במצוקה, כיתות תקשורת בבתי ספר אינטגרטיביים עם ילדים אוטיסטים, נכים ועוד. "לקרוא את הטקסטים ופשוט ליפול, התיאורים מאוד מוחשיים", מספר מאירי על הסדנאות.

דרוש שר שירה

בפסטיבל המשוררים הבינלאומי האחרון שנערך לפני כחודשיים וחצי במשכנות שאננים יזמו חברי הקבוצה סדנאות ואירועי שירה חברתית, ועסקו בנושאים כעוני, שלדבריהם עמדו כאנטיתזה לפסטיבל. "זה היה לבוא ולשים על הבמה את הפער הגדול בין המציאות החברתית הקשה לבין הביטוי שלה בשירה", אומר מאירי ונותן על קצה המזלג את השקפתו על מצב השירה בארץ: "השירה של הריאליזם הסוציאליסטי נעלמה ואת מקומה תפסה השירה הסקטוריאלית - שירה מזרחית ושירת נשים, שמילאו את החלל של השירה בעלת אמירה חברתית ואזרחית. בנוסף לזה, הקונפליקט הפוליטי הערבי-ישראלי נתפס כמרכזי וחזק - יש גברים, מלחמות וכסף. בשיח החברתי אתה מקבל, ילדים, קשישים, סעד ותחינה, אבל זה גם נחוץ. אף אחד לא עוסק בזה בצורה מסודרת".

"ירושלים היא פרובינציה, ולא אמורה להיות כזו. התקציב למוסדות תרבות הוא חמישה מיליון שקל, זו בדיחה. זו בירת ישראל. רק לשם השוואה, התקציב של תל אביב הוא 26 מיליון ש"ח, ויש אומרים שאפילו יותר", מוחא מאירי אל המצב העגום אליו נקלע מפעל השירה שהוא וחבריו טיפחו כל השנים, "היחס של המדינה אל הספרות והשירה מבחינת תקציבים הוא כאל מפעל כושל בעיריית פיתוח שהחליטו לוותר עליו מראש, כי אולי צריך לתת לתושבים בידור אחר".

"יכול להיות מאוד שבמדינת ישראל צריך שיהיה שר שירה, כמו בארצות הברית. שם בכל מדינה ומדינה יש אחד כזה ויש גם שר שירה של המדינה כולה. באנגליה יש להם גם את המשורר הלאומי של הכדורגל. אז אחת כמה וכמה משורר לאומי שלא שר לכדורגל", מאירי נותן דוגמאות מהעולם. "אולי זה ישפר את האתיקה של כולנו. אנחנו רואים זאת היטב בתרבות השלטונית שלנו. אם תהיה אוירה תרבותית, יכול מאוד להיות שזה יעדן את הנפשות. את הניסיון הזה חייבים לעשות".

ביום שלישי הקרוב (16 בינואר) יתקיים ב-19:00 במקום לשירה מפגש בהנחייתו של הסופר יובל יבנה שיעסוק בנושא מסע אל תוך הגוף - משוררים שרים על גופם. לפרטים נוספים

בתמונות: אריאל זינדר(מימין), גלעד המאירי. צילום דיוקנאות: מוטי קיקיון.