סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן ביצת הבידור ותרנגולת התיאטרון
 

 
 
על גבוה ונמוך, איכות ופופולריות בתיאטרון ובמוזיקה נוכח כנס עיוני בקאמרי וטקס פרסי העמ"י


לחנך או לשווק?
 
הכנס "התיאטרון -  מאתגר או מבדר?" שהתארח השבוע באולמו הראשי של התיאטרון הקאמרי, יוזמה משותפת עם מרכז השלטון המקומי, החברה למתנ"סים, סל תרבות ארצי ומינהל התרבות במשרד המדע, התרבות והספורט, ניסה לבדוק את "השפעת התיאטרון על החברה הישראלית", אולם בפועל עסק בתפקודם התרבותי של הגורמים השותפים: התיאטרונים כספקי הצגות, הפריפריה (לצורך העניין, כל מה שלא בתל אביב) כקניינית אותן ההצגות והמדינה כקובעת מדיניות, תומכת ומסבסדת.
 
הניסיון למצוא "אשמים", ברידוד, בזילות ואולי גם בהשחתת טעמו של קהל הצופים בתיאטרון הישראלי - שלמרות נתוני הצפייה המחמיאים שהוא מציג, רווחת ההסכמה שהוא מעדיף קומדיות והצגות מקוריות  מבדרות על פני קלאסיקה ומחזאות מאתגרות - כמעט בלתי אפשרי לנוכח הצרכים והגירויים שעימם אמורה להתמודד תרבות הפנאי העכשווית. ובסופו של יום דומה שהדילמה היא של ביצה ותרנגולת: מי משקף את מי? האם התיאטרון הוא ראי החברה בפניה הוא מציג, או שהחברה היא המראה של התיאטרון שלה?
 
בעבור התיאטרונים הציבוריים, קשיי היום יום וההתמודדות המעיקה עם תמיכה ממסדית לא ראויה (וגם מקוצצת, מפוחתת, לא יציבה ובלתי עקבית), הצגות מבדרות הוא אורגן להכנסה כספית, לאיזון תקציבי ו"אמתלה" להעלאת מחזאות איכותית - מקלאסיקה ועד חדשנית, ניסיונית ואלטרנטיבית. הימים בהם תיאטרוני דגל מקומיים - נתמכים וגם לא - יצאו למסעות ברחבי הארץ עם מחזות מופת, וקצרו עימם הצלחות מסחררות, חלפו לבלי שוב. ולא רק בגלל שינוי העתים (ועליית קרנם של הקולנוע והטלוויזיה כמדיומים למניפולציות רגשיות), השתפרות התנאים (שפע אולמות והיכלות מאובזרים כדבעי), תמורות במפת התיאטרון המקומי (רבגוניות, ביזור ופילוח העיסוקים והפעילויות) והשתנות טעמיו של הקהל (המהגרים של ראשית המדינה אינם דומים באמצעיהם, טעמיהם ואפשרויותיהם ל"מהגרים" דהיום).
 
אם בעבר השליחות התרבותית-תיאטרונית הייתה נר לרגלי העוסקים במלאכה, היום חלקה בעוגה קטן משמעותית, על אף ניסיונות תמיד להצית בה אש ולהפיח בה רוח מחודשות. החוויה התיאטרונית מתמודדת  - נכון היה להגיד נלחמת על חייה, אבל לנוכח הצלחתה המסחרית נפחית בהתלהמות - מול חוויות והתנסויות נוספות, גם של המפיקים (תיאטרונים, במאים ושחקנים), גם של קהל היעד. התפקיד החינוכי של התיאטרון אמנם נשאר אך נדחק לשולי העשייה. העיקר עתה, הוא ליצור ולהפיק בסטנדרטים מקצועיים גבוהים, מרשימים ואיכותיים ככל האפשר. ולשווק. בעיקר לשווק.
 
אולמות שמחפשים הצגות או הצגות שמחפשות אולמות
 
התיאטרון לא אשם בהיצע הגדול שלו. הביצה והתרנגולת שלו הם אולמות זמינים בגדלים שונים שחובה למלאם בכדי להחזיקם (ולהצדיקם), כוחות יצירה ועבודה מיומנים ומשובחים, קהל מנויים רעב וגדל ותחרויות גוברת עם מוסדות דומים אחרים וגם יזמים פרטיים. כמעט ואין לו אפשרות לתמרן ביניהם. זו (כמעט) פרפטום מובילה, מכונה שמניעה את עצמה לפי דפוסים קבועים, מקובלים וממכרים, בהצלחה כזו או אחרת. ותמיד פרנסיו יכולים לנער חוצנם בהיתממות ולהאשים את הקניינים שלהם בהעדפת הפקה מבדרת על פני הצגה מאתגרת.
 
בעבור מחלקות תרבות ומנהלי היכלי תרבות ומפעלי מנויים ברחבי הארץ, הטענה היא הפוכה: אם זה ההיצע שמוצג בפנינו, אלה המחזות וההצגות שהתיאטרונים בוחרים להעלות, מדוע תלינו על הבחירות שלנו? בלאו הכי איננו מסוגלים להציג בסדרות שלנו את כל מה שהתיאטרון הישראלי מציע, מה רע בהעדפות שלנו?
 
מרגע שהוקמו (בעיקר על ידי מפעל הפיס) היכלי תרבות ברחבי הארץ, אי אפשר - או, לא נאה- להשאירם ריקים מפעילות, כפילים לבנים. צריך למלאם ובדיוק למטרה זו תפח ההיצע. השאלה מה קדם למה - אולמות שמחפשים תיאטרון או הצגות שמחפשות מקום להציג בו - אינה מעניינם. בעבור פרנסיהם הצורך (הסיזיפי אפילו) להביא הצגות תיאטרון ולמלא את ההיכל הוא העיקר, לא השליחות התרבותית, החינוכית ו/או החברתית. כי בחברה ההישגית שלנו הצלחת תפקודם נמדדת בנתונים, עובדות ומספרים על קהל וצופים, לא על איכות אמנותית.
 
ההשלכות של השבחת הרפרטואר
 
שאלת ביזוי הקהל (בתיאטרון מבדר ורדוד) או חינוכו והשבחתו (בתיאטרון מאתגר ו"עמוק") היא כבר עניין לטיפול ממלכתי  של קביעת סדר יום ציבורי. רק המדינה יכולה להכריע בכך, אם מצד אחד, בפעילות בינמשרדית משולבת וארוכת-טווח שתפעל לחינוך וליצירת קהל "תובעני", ואם, מצד שני, בהתניית תמיכתה הכספית ברף איכותי-תרבותי מוסכם. כל עוד לא נקבעו כאלה, והמדינה אינה מסוגלת להעמיד תקציב ראוי שיפטור את התיאטרונים מחישובי רווח והכנסה (אלה יישארו נחלת התיאטרון הפרטי, העצמאי והמסחרי) ולפנות אותם לעשייה אמנותית נטו, אין מה לבוא בטענות לתיאטרונים. הם יכולים לשפר ולהגביה את הרפרטואר שלהם, כפי שעושים מספר תיאטרונים (גשר והחאן למשל), אולם בגדלים ובהיקפי פעילות מסוימים, מרחב התמרון מצטמצם, עם כל הכאב האמנותי והצער התרבותי הנלווים לכך.
 
אפשר כמובן היה להטיל אחריות על ועדות הרפרטואר של מחלקות והיכלי התרבות בשלטון המקומי, אבל בהיעדר מדיניות חינוך לתרבות גורפת שהכל מחויבים לה, גם הם עסוקים בהישרדות, המשך עבודתם בתפקיד ובמישרה שלהם. ואת זה אי אפשר לעשות מבלי לשאת חן בעיני שולחיהם, ראשי הרשויות המקומיות, מצד אחד, ומבלי לשאת חן בעיני ציבור הבוחרים שלהם (של ראשי הרשויות), מצד שני. מילכוד.
 
השאלה, מה יקרה ואיך תפעל המערכת, אם הצגות התיאטרון בה יהיו רק מאתגרות ו"גבוהות", ראוי שתישאל. האם הגבהת ההיצע הרפרטוארי תשביח ותגביה את איכות הסדרות בהיכלי התרבות, תיאלץ אותם למצוא מענה ופתרון בהצגות התיאטרון הפרטי (ובכך תחייה אותו! ואולי מזה פוחדים בתיאטרון הציבורי)? ואולי, בכלל, תחסל את מפעלי המנויים בפריפריה? האם שווה, בכלל, לנסות?
 
מצבו העדין של ערוץ המוזיקה
 
פרמטרים של אתגר ובידור, גבוה ונמוך, איכות ופופולריות, מעסיקים גם את תעשיית המוזיקה המקומית, שחגגה השבוע את חלוקת פרסי עמ"י (ערוץ מוזיקה ישראלי) הרביעי. מבלי להתייחס לתוצאות הבחירה ולזוכי הפרס (על איזו שנה?), הטקס - לפחות בנקודת הזמן הזאת - היה אילוסטרציה למצבו העדין של הערוץ, שהשלים החודש שורה של חילופי בעלים והנהלה, ונמצא בנקודה קריטית לקיומו.
 
תעיד על כך הדחיפות הנואשת בקיומו של טקס לפני סיומה של השנה הנוכחית. לא רק שהוא היה טקס סיכום וחלוקת פרסים שני בתוך שנה (הקודם, במרץ האחרון, חילק פרסים להישגי תשס"ו במוזיקה הפופולרית הישראלית, תחת השם "עמ"י 2007"), הוא התאים עצמו להשתקפות טלוויזיונית והסתפק ב-שמונה פרסים בלבד, וגם נאלץ לשנות את שמו של הנוכחי, מהשבוע, ל"עמ"י 4", במשאלת-לב שהנצח יידע למקם ולתארך את מועדו.
 
את ההחלטה לצמצם רווחים (בין הטקסים) ניתן להסביר בכוונה לקרב את הסיכום למועד סיום השנה המסוכמת; ברצון להיפרד מיואב קוטנר, העורך הראשי של הערוץ מאז הקמתו, בעודו מכהן בתפקיד ממנו ייפרד באחד בינואר 2008 לטובת הרדיו האזורי; אך בעיקר ביחסי ציבור ובזריקת מרץ ועידוד עצמיים לרגל השינויים שעובר הערוץ והאתגרים הניצבים מולו.
 
הבעיה העיקרית של ערוץ 24 היא לא הרייטינג הנמוך, שהיה מנת חלקו מאז הקמתו, אלא תדמיתו התקשורתית - במדיה עצמה ומחוצה לה. אין זה סוד שהערוץ איבד בשנות פעילותו הספורות רבות ממניותיו, ומעמדו נפגע קשות אגב כרסום מתמיד מצד האינטרנט. גורמים בתעשיית המוזיקה המקומית אמנם ממשיכים לשתף פעולה עם הערוץ, בהעברת קליפים, בהתייצבות לריאיונות ובשילובו במערכות השיווק והקידום שלהם, אולם הם מעריכים כי הערוץ מת, ואם לא - הוא חולה סופני, שגסיסתו אטית אך בטוחה. עד כדי כך שחברות תקליטים, יחצ"נים ואפילו אמנים, כבר לא מתייחסים באותה הדרת כבוד ורצינות לערוץ (ולא רק בגלל עזיבתו של קוטנר). בכל מיקרה, הערוץ כבר לא בעדיפות ראשונה לגביהם.
 
הווידאו הולך לאינטרנט
 
האינטרנט הרג את כוכב הטלוויזיה. האינטראקציה שהמרשתת מציעה, גנבה לטלוויזיה את הפוקוס. הווידאו הולך לאינטרנט. שם אפשר לשמוע את השירים לראשונה, באופן הכי מיידי ומהיר, ללא ועדות סינון ופלייליסט. ולא רק באתרים מובהקים ובלתי אמצעיים בעליל כמו "מיי ספייס" או "יו טיוב", אלא גם באגפי המוזיקה והווידאו של אתרי חדשות לכאורה, כמו YNET, NRG ועוד.
 
מצד אחד, פלטפורמות אלה הן לא רק יותר נגישות (בכל רגע נתון, בניגוד לערוץ טלוויזיה) ויותר זולות (יותר קל, פשוט וחסכוני לצלם "הופעה חיה" במצלמת וידאו פשוטה ולערוך אותה לשידור האינטרנט מאשר הפרודוקציה המסובכת שבהפקה ובצילום אותו שיר לטלוויזיה); מצד שני, האימפקט בהן הוא מהיר ומיידי, ביכולת בגולשים, במיוחד קהל היעד האולטימטיבי -  בני עשר עד ארבעים פלוס, רוכשי תקליטים והולכי הופעות -  להגיב על מוזיקה וקליפים חדשים. כך שהעדפתם בהחלט מובנת.
 
דווקא פרנסיו החדשים של ערוץ 24 (אגב, כבר לא על טהרת מוזיקה ישראלית) יכולים לשאוב נחמה ועידוד מתוצאות הבחירה של "עמ"י 4". אולי לראשונה בתולדות הפרס הצעיר, הלכו התארים לאמנים המושמעים יותר בו (לפחות בין המועמדים הסופיים), וחגגו, לדעתי, את ניצחון הקהל על טעמה של התקשורת "המתנשאת" שבחירותיה המתוחכמות, מכוונות בדרך כלל מעל לראש הקהל. האתגר שלהם, להמציא את הערוץ מחדש, יכול למצוא בקהל חבר לדרך. נראה אותם.


27/12/2007   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע