סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "המלך ליר" - הגרסה האקדמית
 

 
 
ההצגה שביים יוסי יזרעאלי נהנית משני עולמות – היא הצגה של אקדמיה למשחק והיא תיאטרון מקצועי


צנועה במחוות גדולות
 
למה יכול שוחר תיאטרון בישראל לקוות אחרי שבתוך שנה אחת, ולאחר בצורת של יובל שנים מאז גרסותיהם של אהרון מסקין ושמעון פינקל בהבימה, שוב מזדמנת לפניו אפשרות לצפות בביצוע בימתי כפול ומסקרן מראש של "המלך ליר"? ואם בתווך זכה גם לראות את ההצגה בלונדון? ככל שמדובר בי, שעודני זוכר את אותה הפקה בהבימה, ועתה כמבקר שכל חייו מחזר אחר פתחי הבמות, מדובר בחוויה חד פעמית באמת שהיא תולדת הצירוף של שלוש הגרסאות שראיתי בפרק הזמן הזה: תחילה, הגרסה של הקאמרי שמאסתי בה בגין שגיונות הבמאי האורח סטרואה אך גם אהבתי בה את משחקם של יוסי פולק ועודד ליאופולד. אחריה, רק לפני שלושה שבועות בלונדון, גרסה שאני מתענג עליה בגין בימויו העשיר של טרוור נאן ובזכות משחקו הגאוני של איאן מקקלן;  ועתה בגרסתו האנליטית-אקדמית של יוסי יזרעאלי, עם ליר בלתי צפוי במשחקו של יצחק חזקיה, במסגרת החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב.
 
עבורי, מעלתה הגדולה ביותר של ההפקה המקורית הזאת, המוגשת בתרגומו הבהיר וחי להפליא של אברהם עוז, היא בהיותה פנס מאיר, לטוב או לרע, על הבטים שונים בשתי ההפקות בקאמרי ובלונדון. יוסי יזרעאלי בנה את גרסתו על מסד הטקסט השקספירי, כשהוא נמנע מלהטות אותו לעבר הפאתוס המקובל ונזהר מהצטעצעות לצרכי השגת אפקטים היפר-דרמטיים. תחת זאת מניח אותו כפשוטו בפני השחקנים – כפי שמעידים רישומי-תיעוד קצרים מהחזרות המתפרסמים בתכנייה הטובה. התוצאה הבימתית תובעת מהקהל התמסרות לכוונותיו. אולי זאת הסיבה, טובה כשלעצמה, ש"המלך ליר" של יזרעאלי היא בעיקרה הצגה נטולת להט. היא עשירה בפרטים הקטנים, היא צנועה במחוות הגדולות. היא מאירת עיניים באנליטיות המדויקת שלה. אבל, ככל שהתגובות שקלטתי בסיומה מעידות, זאת הצגה שהדרמה והטרגדיה שלה פועלת גם על הצופה המיומן, שמכיר היטב את החומר, וגם על הצופה שיודע "רק בערך".
 
הבמה היא כל העולם
 
בהתאמה מלאה לכך, יוסי יזרעאלי העמיד את ההצגה שלו בתוך תפאורה תיאטרלית ייצוגית מובהקת שעיצב עבורו סשה ליסיאנסקי, כמי שמזכיר לנו שאם אכן כל העולם במה, קל וחומר כשמדובר בתיאטרון שכולו בימה. לפיכך הבמה שלו היא כל העולם. היא עשויה כך שהיא יוצרת את הדימוי הזה בחומרים האופיינים ובראשם מסך, שעליו מודפסת מפת בריטניה, והוא נחצה או נפתח כמסמל את הבקע הגדול שהמלך ליר מחולל מיד בהתחלה ואשר לתוכו ייבלע כאל חור שחור, ומתוכו יגיח בסופו של דבר כאדם.
 
הרקע של מכלול הבמה מצויר, כהה, סוגר על המתרחש. והרצפה מכוסה ברגבי טרשים שחורים שעליהם ינדדו ליר, נאמנו קנט, השוטה ואדגר המחופש לתום המשוגע, ואחר כך גם אביו, גלוסטר מנוקר העיניים המתפקח מעוורון שאננותו. בשמאל הבמה שלולית קטנה. תפאורה מלאכותית במוצהר, שבאמצעות התאורה העשירה של בן ציון מוניץ מעמיקה את שטיחותה בפנסים רבים התלויים מעליה, חשופים, כמה מהם סובבים על צירם בפקודת מחשב ומשגרים קרניהם לפינה חשוכה אחרת. כמענה לבימוי ולמשחק שמאירים כל פעם זווית אנושית חדשה. התיאטרליות מושגת גם באמצעות התלבושות שעיצבה יהודית אהרון תוך הקפדה על גיוון סגנונות מותאם לדמויות באותה אנליטיות של הבימוי.
 
אחד האפקטים החשובים של הבימוי הוא בהצבה של התזמורת בימין הבמה. תזמורת זו, שכל כולה פסנתר שלידו יושבת אדי זיסמן המלחינה-מבצעת, שהיא למען האמת שחקנית של המוזיקה, והיא היחידה שנמצאת על  הבמה מתחילת ההצגה ועד סופה. היא חיה את המתרחש ובוחנת אותו בכל נוכחותה, ובעשר אצבעותיה פורטת, מתופפת, מודדת את הזמן, חודרת אל הנפשות המעונות והמענות, ומרפדת את הטקסט השקספירי בצלילים בודדים, בנקישות, בתיבות מורכבות, ויוצרת תת-טקסט עשיר ומורכב.

ליר קר ומחושב כיו"ר דירקטוריון
 
את המשא הכבד של תפיסתו הטיל יוסי יזרעאלי על קבוצת שחקנים מעורבת של שחקנים מקצועיים מוכרים, וצעירים כמעט אלמוניים. מורים, סטודנטים ובוגרים של החוג לתיאטרון שכבר רשמו בביוגרפיות שלהם פרקי במה – מקצועית או לימודית.
 
בראש הקבוצה ניצב שחקן הקאמרי יצחק חזקיה שיוצר דמות לא שגרתית של ליר. הוא מתחיל כאיש קר ומחושב. כמעט כמו יו"ר דירקטוריון העתיד להעביר החלטה מהפכנית. אלא שהתכנית נתקלת בסרבנות של קורדליה, והוא חושף מערכת עצבים טעונה. הוא כועס בראש צלול, ללא היסטריה. הוא אינו מוכן לשמוע את קול ההיגיון של קנט הנאמן. הוא הופך אימפולסיבי וקצר רוח, ואיננו מודע לתוצאה של כעסו. הוא לא יבין גם את פשר הדברים שייחשפו בהמשך אצל בנותיו, הוא יחשוף רגישות ורגשות רק תוך כדי התפתחות מסע-החורף שלו, מסע הטירוף שהופך במפגש עם אדגר המחופש למסע פילוסופי אל מהות האדם. זהו ליר שלרגעים נדמה כי הוא כמו השוטה וכמו אדגר יכול לומר דברי אמת רק בתחפושת של טירוף. חזקיה חי את ליר וכשהוא מגיע אל ההכרה בטעותו הגדולה להאמין כי ביכולתו לשנות סדרי עולם הוא יודע שזה הזמן לפרוש מהחיים. וחזקיה-ליר מת על הבמה במחווה רכה אחת - הסערה נודמת אל מוות-נשיקה.   
 
לצדו של חזקיה ניצבות ארבע שחקניות צעירות:  לילך כספי-צור בהירה מאוד כבת הבכירה גונריל, הגאה והזקופה עד הסוף. עירית נתן-בנדק התוססת כריגן, הבת האמצעית, המחפשת את מקומה הראוי לה.  אנאבל זמיר שמצליחה לגלם את כקורדליה כצעירה גאה לא פחות, אך מבינה היטב את משמעות ה"מרד" שלה ונוטלת עליו אחריות מלאה. הרביעית היא נתלי פינשטין המגלמת בתבונה וברגישות את דמות השוטה שמבטא בחידודים ובשירים אמיתות כואבות.
 
כנגד עיצובו החד של ליר ניצב עיצובו הסוער של גלוסטר על ידי גד קינר. הוא מתחיל כדמות קצת מחוקה, לא לגמרי בעניינים למרות עמדתה הרמה. הוא אינו מבין כל כך מה קרה בדיוק עם ליר, ואינו מריח את הפח שטומן לו אדגר בנו הממזר והחביב עליו. אבל בהמשך, קינר צובר את עוצמת הכאב והפאתוס של גלוסטר מנוקר העיניים, עד לאותה דממה דקה של ההכרה בכשלונו האישי כאב וכיד ימינו של מלכו.
 
צחי גליק מרגש מאוד בתפקיד אדגר, הן בתחפושת של תום, שדבריו הופכים אותו לא רק לפילוסוף המעיר את עיניו ואת התפכחותו של ליר, אלא כמי שמוגדר אולי לראשונה בתולדות הספרות בביטוי "זהו האדם" שהפך מושג חשוב בחשיבה של המאות הבאות. אביב פינס הצעיר יוצר היטב דמות ברורה של אדמונד המחפש דרך להפוך מ"ממזר" למקובל ואף יותר מזה.
 
שאול עזר בהיר מאוד בעיצוב דמותו של קנט, הנאמן לליר ולסדר הנכון, והוא מצוין במיוחד בתחפושת המאפשרת לו ללוות את ליר ולהשגיח על "טירופו". גלעד אדלר וחן אלון מדויקים מאוד בתפקידי הבעלים, ורועי הורוביץ מעצב דמות מקורית של אוסוולד, השליח הנאמן של גונריל שמאמין כי הוא שולט בעניינים ואולי אף שואף לקצת יותר.
 
וראוי לציין גם עופר שיינברג כבורגונדי, עודד ליפשיץ כמלך צרפת, גיא כהן כרופא, וכן ויטלי פוקס, אורי לוין, עמית מאוטנר, עידן בלנק וניר שאולוף כאבירים ומשרתים, שלכל אחד מהם גם חלק בעשייה בחזרות, בהפקה ומאחורי הקלעים.


 בעיקרו של דבר ההצגה הזאת של "המלך ליר" נוסח יזרעאלי נהנית משני העולמות – היא הצגה של אקדמיה למשחק והיא הצגה של תיאטרון מקצועי. אולי זאת אחת הדרכים הנאותות להתמודד עם מחזה כזה. כהצגת אקדמיה היא ראויה לכל שבח, וכהצגת תיאטרון היא ראויה להרצה מוגברת לטובת הקהל


למועדי מופעים >

20/01/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע