תיאטרון - קצרים בתיאטרון

"תיאטרון קצר הוא תיאטרון שמבין את הצורך להשתכלל, לא בתכנים או ברייטינג, אלא בצורה" אומר דביר בנדק, שמשתתך בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא בהצגה שכתב וביים עוזי וייל

"הלוואי שהתיאטרון היה יותר יעיל"

לאחר שיתוף פעולה בכמה מסגרות טלוויזיוניות וביניהם הרצועה בערוץ “ביפ” ו”מקום לדאגה” בערוץ 10, דביר בנדק, עוזי וייל ומעין בלום, יוצאים מהמסך הקטן ומרעננים את הפורמט הטלוויזיוני המערכוני על בימת התיאטרון במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר, שמנהל אמנותית שלום שמואלוב.

השנה יוצגו בפסטיבל שבעה מחזות חדשים מקוריים ב"רוח קלילה, בידורית ושטותית", לדברי המארגנים. מחזות המתאפיינים בהומור ובטוויסטים עלילתיים מפתיעים, עם אמירה אישית של הכותבים.

בנדק שמשתתף בפסטיבל זו הפעם החמישית תומך ברוח הקלילה. "תיאטרון קצר אינו צורה חדשנית או ייחודית לישראל", הוא אומר, "אלא צורה של תיאטרון שמבין את הצורך להשתכלל, לא בתכנים או ברייטינג, אלא בצורה. היום אנשים וילדים גדלים לצורה תיאטרוני שלא מאפשרת לראות תיאטרון במתכונת המסורתית שלו. התיאטרון הקצר משקף משהו יותר קליפי ומהיר. אני מרגיש שיש לאנשים צורך כזה והתיאטרון מצא שיטה בכלל לא רעה לכך בפסטיבל".

את ההצגה כתב וביים עוזי וייל במתכונת סאטירית ולדברי בנדק, מעוררת מחשבה. "זו הצגה על שני חברים, שאחד מהם יצא לפנות מקום לאוטו, כי החנה אותו במקום לא טוב והוא חוזר אחרי 25 שנה ומנסה להתעלם מזה", מסביר בנדק, "בזמן הזה הוא פגש אינדיאנים, נסע לניו יורק ועשה המון דברים, והחבר שלו, שנשאר פה, הפך לדתי. החבר שנסע מגלה שהרבה דברים לא השתנו. זו הצגה על הזמן שעובר ועל איך אנחנו תופסים את הזמן ואת כל זה צריך להכניס ב- 13 דקות. בתור שחקן אתה צריך לבוא במוכנות אחרת, אתה לא יכול להתחיל ולנוח באיזשהו שלב של ההצגה, אלא להיות נוכח במלואך. זו התנסות משחקית אחרת. הצגה עם התחלה אמצע וסוף".

מעיין בלום, בוגר ניסן נתיב במשחק, שלאחר כמה שנים של אבטלה, עשה הסבה לכתיבה תיאטרונית וטלוויזיונית, שם פגש את וייל ובנדק, עימם הוא חוזר לבמת התיאטרון. כמי שמדלג בין התיאטרון לטלוויזיה הוא מעיד: "בתיאטרון העבודה יותר איטית ויש זמן לתת לדברים לשקוע, אבל זה לא יותר רגוע. בטלוויזיה זה יותר להשתעשע ובתיאטרון זה יותר עבודה קשה. מצד שני בתיאטרון צריך ללמוד את הטקסט בעל פה, שזה יותר כיף ובטלוויזיה יש טלפרומפטר, שם אתה נמצא באולפן מקורר עם כל מיני מצלמות וצלמים שמסתכלים עליך. זו סיטואציה קרה ומנוכרת, בעוד בתיאטרון יש הרבה אנשים וחם לך גם פיזית וגם חום אנושי. אם הקהל אוהב אותך ומגיב אליך בתיאטרון זה מניע אותך קדימה, בטלוויזיה, אתה לא יכול לרכב על הגל כשאין קהל. יוצא שאני בעד התיאטרון, אבל אני לא יודע. זה עולם מורכב בו אתה מנסה לשעשע את הקהל, או לעשות לו משהו בכלל.

"החזרות נמשכו כחודש וחצי וזה היה כיף. עבודה באווירה נעימה וחברית, כמו לבלות עם שני חברים, רק שאצלנו בדרך כלל מגיעים בזמן. דביר עובד ממש הרבה, אז הוא לפעמים צריך ללכת קודם, אבל אנחנו שמחים בשבילו שיש לו עבודה", הוא אומר ברוח ההצגה. "זה מחזה קליל וקומי, יש בזה משהו אבסורדי, אבל הכתיבה של עוזי כל כך נטועה ביומיום הישראלי, שזה מרגיש כמו שאתה מחכה לחבר שלך המון זמן והוא מאחר. הוא לא מגיע וזה נראה כמו נצח".

את המוזיקה כתב יוסי בבליקי, גם הוא חבר של וייל. "זו מוזיקת סיום קסומה ועצובה שסוגרת היטב את המחזה", אומר בלום. בנדק: "אני ומעין עבדנו ביחד עם עוזי ויש לנו שפה משותפת, אנחנו מבינים את מה שעוזי רוצה. בעבודה איתו קל לשנות ולחדש דברים שנמצאים על הקצה מבחינת הבוטות והאמירה שלהם, אז זה כיף. זה היה נעים לעבוד. אנחנו עושים את זה בגלל שאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים ולא בגלל התגמול הכספי. זה מקום נפלא לעבוד עם אנשים שבדרך כלל אתה פוגש במקומות אחרים, לאו דווקא בתיאטרון. זה כיף ומעניין לראות איך הצגות בסגנונות שונים באות אחת אחרי השנייה ואת ההשלכות שלהן זו על זו. כמות האמנים שנפגשים איתם בשעה ורבע הקהל מאוד אוהב את זה".

"זה לא מערכון", מסכם בנדק, " בטלוויזיה העבודה שונה, כי אין זמן לחזרות כמו שאתה רגיל בתיאטרון, שאם יש חזרה אתה מאושר. בדרך כלל יש רק קריאה וצילום. עבודה תיאטרונית היא עדינה ומלאת רבדים. זה מעורר מחשבה. כשחקן אין הבדל בין מערכון להצגה, כי אני מחפש מה אני עושה שם ואת המהלך שאני מוביל. מקובל לחשוב שמערכון זו צורה זולה של כתיבה, אבל אני לא חושב ככה. יש במערכון משהו יעיל ולא נסחב, והלוואי שהתיאטרון היה יותר יעיל. אין זמן לרומנטיקה במערכונים. בהצגה הזו, שהיא קצרה, יש קצת רומנטיקה. בסוף ההצגה יש קטע שנותן לנו לחשוב למה השינוי שחל באדם ומאיפה השינויים הדרסטיים בחיים באים".

פסטיבל תיאטרון קצר -צוותא 2008 ייערך בחודש דצמבר בין התאריכים 20-17 בדצמבר 2008. "מאחר" תוצג במקצרון 1 יחד עם "פרמיירה", "רכבת חצות" ו-"מחכים לנינט".