סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מירה עווד בהופעה- הולכת בין הטיפות
 

 
 
עווד היא אישיות בימתית מקסימה ושובת לב ועם זאת משהו במופע שלה לא מעז מספיק


אוניברסלית בתכלית

תשע שנים -לא פחות - חיכתה מירה עווד, שחקנית מוכרת (המחזמר "גברתי הנאווה", התיאטרון הקאמרי "מקום אחר, עיר זרה", "פלונטר" ועוד, "עבודה ערבית" בטלוויזיה), אך בעיקר זמרת ויוצרת, עד לצאת "בהלואן" (לוליינית בעברית), אלבום הבכורה שלה. אי אפשר לדעת אם השתתפותה בייצוג ישראל באירוויזיון האחרות, עם אחינועם ניני בשיר "עינייך" (חייבת להיות דרך אחרת"), תרמה לתהליך וקידמה אותו, סביר שכן. אך רצו הגורל וקצב העבודה והאירועים סביבה, שלמועד הזה עווד מגיעה עם כותר נוסף, אלבום הדואטים הבינלאומי שלה ושל ניני, שמציין שיתוף פעולה שנמשך כבר שמונה שנים.
 
אירוע ההשקה, בתיאטרון תמונע, היה לא חגיגי בעליל. עוד יום עבודה בחייה של עווד, זמרת שנאלצה - עם כל האהבה, החום והפרגון שקיבלה מממסד התרבות הישראלי (אפילו ל"פסטיגל" הגיעה) - לעבוד קשה על האמנות ועל האמת שלה, כדי להגיע ליום הזה. ולא צריך לספר לכם כמה קשים ומסובכים חייו, גם האמנותיים, של זמר ערבי בישראל. ומתי היה האלבום האחרון של זמר כזה, שהוציאה חברת תקליטים ישראלי מרכזית? הליקון, במקרה שלה.
 
אם יש רגע שבו קהל ישראלי, דובר עברית, צריך להרגיש צער והחמצה על אי ידיעת השפה הערבית, "בהלואן" האלבום ולא פחות ממנו ההופעה, הוא הרגע. וזה למרות שעווד לא מוכנה לוותר לאי הידיעה לנצח, ומיטיבה להסביר ולהציג את השירים, פשרם ומשמעותם, וזה גם למרות שאין בשירתה מבטא בכלל: היא שרה בערבית, באנגלית ובעברית (לא במופע הזה) עם אותו מבטא בדיוק. אוניברסלי, אם תרצו.
 
גישה ראויה ומובנת, אם תשאלו אותי. כי עווד, שכתבה את כל הלחנים ב"בהלואן", היא אוניברסלית בתכלית. הלחנים שלה לא מזכירים וגם לא מסגירים מוצא, דת או לאום. הם בינלאומיים, לא כפופים למלים, לצבעים אתניים ולהשפעות מבית. "הישאר" (או חאליק בערבית) הוא דוגמה מובהקת לשיר כזה, שנשמע  ...טנגו ארגנטיני. יהיו מי שיתייקו אותה, לנוכח מוצאה ושפת השירה המרכזית שלה, במגירת מוזיקת עולם, אבל היא לא כזו בהכרח. המוזיקה שלה היא מעבר לכך, כאילו לא מעורבת, נבדלת, ולפעמים, דומה שהיא חסרה את הגוון האתני האותנטי, כמו בגרסתה ל"שביר" של סטינג, שבו מהלכי מאוואל מעטים מדי הם רק רמז לפוטנציאל האפשרי שאליו לא הגיעה בשיר זה.
 
כל עשרת שירי "בהלואן" כלולים במופע של עווד. מ"אחרי כל הגשם", הראשון שכתבה לפני תשע שנים, ועד ל"בדידותי" (וויחדאתי), האחרון באלבום. שירים שמשקפים, גם אם בפיוט זהיר ורגיש, את המצוקה של נציג המיעוט בפילוס דרכו במציאות עוינת, ברצון להתמזג, להיות חלק, למצוא שלווה וקשר, לא להרגיש זר בארצו-שלו, לקום לבוקר של יום חדש, אופטימי יותר מיום האתמול.
 
 עווד שרה בערבית, פה ושם גם באנגלית, ולמרות שכל דברי הקישור (המפורטים מאוד) שלה הם בעברית (להוציא ברכות מסורתיות בפתיחה), היא לא שרה מלה אחת בעברית. ההתעקשות שלה על שפת אביה ותרבותה (לאמה, ממוצא בולגרי, היא מקדישה בהדרנים שיר עם בולגרי) היא בחירה מודעת. זכותה וגם ייחודה. אך לטעמי היא טועה. פספוס שלה לעשות לעצמה עוד נפשות ולבבות, ודווקא בשירים שלה. מעבר לעקשנות יש בעמדה זו גם התרסה, שבאה לידי ביטוי מיוחד ב"עדיין עומדת" (במקור של אלטון ג`ון), להיט פופ נוסף שהיא מאמצת. לא שהיא חייבת לשיר שירים מ"גברתי הנאווה", מהפסטיגל או מהקדם אירוויזיון הפרטי שלה ושל ניני (והיא מעדיפה לבצע את "נאמין בחלום" על פני "עינייך"), אבל שורה-שתיים בעברית, היו מוסיפים לשירים שלה ולה נקודות זכות דווקא בארצה שלה. היו עוזרות לה לכבוש אותנו מבפנים.
 
עם זאת, זה לא גורע מהאמפתיה כלפיה. כי עווד היא אישיות בימתית מקסימה, מאוד לבבית, מלאת חן, משעשעת וכובשת. יש לה חוש הומור (את נגניה הציגה מבטא רוסי כבד), צוחקת גם על עצמה, שובת לב, ובהתנהלות החופשית שלה ניכרים בטחון רב וניסיונה הבימתי הלא מועט. היא לא חוששת ליצור קשר עין עם הקהל, לשיר לכל אחד ואחד מהצופים באולם. נותנת ערך מוסף תיאטרלי, לפעמים קברטי, להגשה ולשירים. אך אם לחזור לטיעון דלעיל, לא אחת מקננת הרגשה שהיא הולכת בין הטיפות, בין השפות, בין הזהויות, לא מעזה מספיק, שהיא עדיין מוותרת לעצמה, מחליקה ומעגלת פינות, לא דורשת מעצמה מה שאפשר באמת. וגם ללא המעמד אליו הגיעה, יש לה ובה הרבה יותר.
 
לפחות הרכב הנגנים שעמה מעניק לי תמיכה מלאה ובלתי מסויגת. עם עמוס עבר הדני, המפיק, המוזיקלי, המעבד, נגן הגיטרה וגם פרטנר לשירה פה ושם (כמו ב"מלה", אחד משני שירים מן האלבום עם ניני, בו הוא נשמע כמו לאונרד כהן), סלעית להב שמספקת צבעים נהדרים באקורדיון, בחליל ובקלרנית, אורן בלבן בכלי הקשה ומיקי ורשאי בקונטרבס. ההרמוניות הקוליות ביניהם פשוט יפהפיות.
 
מירה עווד בהופעה. תיאטרון תמונע תל אביב. 9 ביוני 2009


למועדי מופעים >

14/06/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. הופעה מקסימה
מיקי הררי , רמת גן (16/06/2009)
1. מאוד אוהב ומעריך את שיריה ...
משה , בת ים (14/06/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע