סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מורשת הדודאים חוזרת
 

 
 
עבור אסף אמדורסקי והדור שלא הכיר את אביו הפגישה עם ישראל גוריון היא שיעור מאלף בזמר עברי


הדודא הנותר ובנו של הדודא הנפטר
 
את האמת? לזה לא ציפינו. 15 שנה לאחר מותו של בני אמדורסקי ז"ל, יזם חלוץ בזמר העברי, ואחד המחוננים ורבי-ההשראה שבהם, חוזרים הדודאים לבמה. נכון יותר, חוזרת אליה המורשת הדודאית, בהרכב שהוא הכי קרוב שיכול להיות למקור: ישראל גוריון הוותיק, הדוּדא הנותר (הגבוה, בשירתו), עם אסף אמדורסקי, בנו של הדוּדא הנפטר. וכל זה בעקבות צאת אלבום האוסף המושלם של הדודאים (הד ארצי), מארז של חמישה דיסקים שמאגד 120 שירים נבחרים, שמופע ההשקה לכבודו, לפני כחצי השנה, הוליד שירה משותפת של השניים. אז הם עשו את זה בשביל הכיף, לזכר האב והחבר; עכשיו הם על הבמה להפיץ את הבשורה.
 
לכאורה, כזה ביזאר כבר לא  נראה על במותינו שנים. שהרי גילו של גוריון (75) כפול כמעט מזה של אסף (38). ומה לשניים במשותף? זה מהתיאטרון, מהפנטומימה, מהצגות לילדים, בימוי, גיטרה אקוסטית, זמר עברי טהור ושירת הו-הו, וזה מהרוק`נרול, מהתקלוט, מהפקות אולפניות, קלידים, גאדג`טים והכפלות סאונד וקולות. שלא לדבר על מטען השנים והניסיון הבימתי, הסוגות המוזיקליות והאסכולות הרחוקות והמנוגדות, כל מה שתרצו. וגם, מתי ראיתם בחייכם את אמדורסקי ג`וניור עומד על במה מופע שלם כמעט מבלי להחזיק כלי נגינה או לאחוז מיקרופון? לא מציאותי, ווירד לגמרי.
 
מצד שני, מכיוון שכזה לא היה, למה בדיוק ציפינו, אם בכלל? לניסיון שחזור, אחד לאחד כמעט ורצוי בקריצה, את השירים של הדודאים ואת שיתוף הפעולה בין ישראל לבני, שנמשך עם הפסקות, יציאות וגיחות הצידה, לאורך 35-36 שנים כמעט? או לתת לשירים לדבר בעד עצמם, מבלי לנסות כלל לערוך השוואות, שיבדקו בעצמם את כוחם, חיוניותם, שרידותם והרלוונטיות שלהם לאורך השנים? ואם כבר, גם לעבות מעט את הצליל, להפכו יותר קצבי, עם אברי בורוכוב בקונטרבס ודניאל דור בתופים.
 
בואו נפסול מראש את ההשוואה. היא בלתי אפשרית וגם לא הוגנת. ולא מחמת שיני הזמן, כמו בגלל שזה לא כוחות. לא בין ישראל לאסף ויותר מזה - לא בין בני לבנו. והרי סופסוף הוא לא זמר בקליבר של אבא. נתון מקצועי ועובדת חיים. גם אין לו הכריזמה הבימתית של מייסד השושלת. לא הארומה התיאטרלית, לא ההגשה הנון-שלנטית, לא ההתנהלות האלגנטית, וגם לא הקריצה הממזרית יודעת הסוד.
 
דומה שאסף עצמו מכיר בכך ולזכותו ייאמר שלא ניסה כלל להעלות באוב ולהידמות, ולא להיות מה שהוא לא. ואף נתפס יותר מדי רגעים ופעמים נבוך בשפת גופו או מתבונן בהשתאות ובהערצה, מוקסם ומתפעל ממעלליו הבימתיים ומיכולתו הווירטואוזית של שותפו הנוכחי, שותפו לשעבר של אביו.
 
למרות שהכיר את השירים מבית אבא, אין ספק שעבורו, עבור אוהדיו ועבור הדור שלא  ידע את המפעלות והתרומה של אביו, הפגישה המחודשת הזאת היא התנסות מאלפת ושיעור נפלא בזמר ובפזמון ישראלי ברמת הכתיבה הגבוהה ביותר.
 
המיתאם בין השניים הפך את היוצרות. אם בדודאים האוריגינליים אמדורסקי ניגן לעתים מזומנות כינור ראשון, עם הבריטון הערב והנמוך, וגוריון החרה אחריו כעזר שכנגד, מחזיק קול שני, מלווה בהרמוניה ובעיטורים גבוהים, כאן התחלפו התפקידים – אם מפאת הגיל והכבוד, הבכירות והניסיון. ואולי גם בהיעדר היומרה, של אסף לפחות, שלא להיכנס בנעליים של אבא.
 
היה זה אך טבעי שישראל, שהיה המאזין של בני הדברן והגיב בדרך כלל ברפליקות להגבהות של עמיתו, נוטל את ההובלה בתוקף הבקיאות והזיכרון. ייאמר לזכותו שהוא מספיק מנוסה כדי להישאר המשת"פ האולטימטיבי, תומך, מפרגן ומפרה. והוא, שיהיה בריא, עוד יקבור את כולנו. חיית במה שאינה מזדקנת, פרפורמר מושלם, דק גו, נערי וקל תנועה כשהיה, ורק העמידה לצד אסף הדגישה-הבליטה את נגיסותיהן של שיני הזמן.
 
לדרכים
 
אז מה היה לנו? כמעט 30 שירים אהובים ונהדרים, נכסים וּמְלָחים. כמעט כולם עם ההרמוניות והסולמות המקוריים, לפחות מצידו של גוריון, שלא נכון ומאוחר מדי להכריחו לשיר אותם אחרת (כמו שהיה צפוי כביכול משותפות מתהווית עם אחד מהמפיקים המוזיקליים המובילים בפופ המקומי). כך שחובבי הנוסטלגיה יכלו להתענג עד אין קץ, להצטרף בשירה, להתערפל בהכרה ולהתמכר לאנקדוטות וסיפורים, במסע קדימה ואחורה במנהרת הזמן.
 
ברשימה: "החליל" (עם השריקה של גוריון), "שיירת הרוכבים", "בשדות בית לחם", "בלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "טיול לילי", "אשכולית", "מארש הדייגים", "במסילה לבאר שבע", "שדמתי" (אולי השיר שמדגים הכי טוב את ההבדלים בין האבא והבן כמבצעים), "כיבוי אורות", " ויבן עוזיהו" (שלושת הצעירים - אסף, אברי ודניאל - רציניים לאללה ורק גוריון קשישא משעשע, לוקח את שיר העם בסבבה), "שבוע האחווה" (הזדמנות להתענג על טקסט יפהפה), "העולם בשחור לבן", "בקיץ הזה תלבשי לבן", "קרב הראל", "ערב של שושנים", "נד אילן", "שתו העדרים", "בוקרי לכיש", "דרך הטבק", וגם "מה למדת בגן היום", "הלווייתו של  פיניגן", "סימן שאתה צעיר" (של שלישיית גשר הירקון, פרויקט אחר של בני) ו"אני גיטרה", מהשירים האחרונים שהקליט בני אמדורסקי, שיר שהפך לתעודת זהות, וכאן הוא פרידה מרגשת ומלאת קסם.
 
ועכשיו? יאללה לדרכים, לסיבוב הופעות ארצי. וזאת בתנאי שלישראל ג`וניור יש ערבים פנויים...
 
ישראל גוריון ואסף אמדורסקי שרים דודאים. צוותא תל אביב, חמישי, 22 באוקטובר 2009.


למועדי מופעים >

27/10/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע