סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: לילך גביש הילדה הדרה חולמת לעוף
 

 
 

הסופרת נאוה סמל על תהליך יצירת האופרה הקאמרית המשותפת שלה ושל אלה מילך שריף "לעוף מכאן", העולה השבוע בקאמרי



ילדה שחולמת לעוף
 
השבוע עולה בבכורה האופרה הקאמרית החדשה של אלה מילך שריף ונאוה סמל "לעוף מכאן", שיתוף פעולה של התיאטרון הקאמרי, האופרה הישראלית והסינפונייטה באר שבע, ויומיים לפני המועד, החזרות בעיצומן.
 
"בשלב הזה הכל ישנו", מעידה סמל, שכבר לפני כשנתיים סיימה את כתיבת הליברית יחד עם שותפתה, "כל האברים של הגוף הזה ישנם – האף, הפה העיניים ואפילו קול יש, אבל עכשיו נשאלת השאלה האם תיכנס פנימה הנשמה? זה המסתורין הגדול. יש אנשים שאוהבים את המתח של החידה הזו, אני קצת פחות".
 
"לעוף מכאן", מבוסס על ספר שכתבה סמל באותו שם, שיצא לאור ב- 1988, (בהוצאת חמד וידיעות אחרונות), זכה לשבחים רבים ויצא בשפות שונות ברחבי העולם. העלילה מספרת את סיפורה של הנערה הדרה, המתגוררת במושבת פרדסים קטנה ופוגשת את הסנדלר מסייה מוריס חביבאל, שעלה לארץ מהאי ג`רבה שלחופי טוניסיה. המפגש בין מסייה מוריס הנושא את כאבו כניצול שואה, לבין הדרה, היתומה מאם, מתפתחת לחברות שטומנת בחובה עולם מופלא של פנטזיה.
 
"העלילה חוזרת לשנים הראשונות של מדינת ישראל, לשנות החמישים, למושבה שהיא מקום שבו מאוד חשוב `המה יגידו עלינו`. זו מדינת ישראל מוקטנת שהכל בה אחד ויחיד, לטוב ולרע. יש מורה אחת, ספרנית אחת ויש גם נערה יתומה אחת, הדרה, והילדה הזו חולמת לעוף. אגב, זה היה חלום פרטי שלי הרבה מאוד שנים. למושבה הזו מגיע עולה חדש, כשהתושבים כבר נגרפו לישראליות התפוזית שלהם. מסייה מוריס הוא סנדלר מלא באגדות, שמדבר בעברית מהולה בצרפתית ומלמד את הדרה לעוף. היא כל כך שקועה באבל שלה על אמהּ ולא מבחינה באהבה של בן כיתתה אליה. היא לומדת איך עפים, אך גם איך נופלים".

הדרה-ענק-1.jpg
מימין: אלה שריף (יח"צ); "לעוף מכאן" (צילום: גדי דגון)

סיפור השואה של יהודי טוניס   
 
לדברי סמל, העבודה על "לעוף מכאן" החלה מיד אחרי "צחוק של עכברוש", האופרה המשותפת הראשונה, של סמל ושריף (השתיים יצרו יחד חמש יצירות להרכבים מוזיקליים), שעסקה בזיכרון השואה בשרשרת הדורות.
 
"רצינו לעשות משהו אחר, שיש בו גם שמחה וחלום. אלה מאוד אהבה את הספר הזה והתחלנו תהליך ארוך מאוד. בניגוד לספר, שכתוב כסיפור, כפרוזה, הליברית כתובה בחריזה", היא משתפת, "גם זה היה חלום שלי. להחזיר לבמה העברית ז`אנר ספרותי שמאוד השפיע עלי, בדומה לכתיבה של שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג, שהם אבות המזון שלי בתרבות הישראלית. בשנים האחרונות זה ז`אנר מאוד נדיר על הבמה. הניסיון שלי היה ליצור בסיס ראשוני למוזיקה של אלה עם חריזה ומשקל, עם סוג של מוזיקליות בתוך עצמו".
 
"לעוף מכאן" עוסקת בזיכרון השואה של יהודי המגרב שחיו אף הם תחת הכיבוש הנאצי. "הספר והיצירה הזו מנסים להביא את הסיפור של השואה של יהודי טוניס, סיפור שנדחק בנרטיב השואה הישראלי. הרבה שנים לא היה לו מקום", אומרת סמל. "הטקסט מנסה לבטא את המורשת הצפון אפריקאית ואת פרק השואה הדי עלום שלה והמוזיקה היא שיר הלל למוזיקה האתנית והאותנטית שהביאו איתם יהודי טוניסיה.
 
"החיבור ביני לבין סיפורם של יהודי ג`רבה הוא כמעט מיסטי. כשכתבתי את הספר שאלו אותי מה לך וליהודי ג`רבה? מאחר והורי הם ניצולי שואה ממזרח אירופה. והתשובה שלי הייתה שמוריס חביבאל הגיע לטקסט שלי, בא והקסים אותי, והבטיח לי שאלמד לעוף", היא מפליגה בעולם הפנטזיה ומוסיפה: "לפני הרבה שנים עבדתי בהקמה של בית התפוצות וראיתי תמונה של בית הכנסת האחד והיחיד באי ג`רבה ועל התמונה היה כתוב שהאגדה מספרת שהיהודים שהגיעו לג`רבה הצליחו להציל דלת מבית המקדש החרב וטמנו אותה מתחת לבית הכנסת. התמונה והשורות האלה הציתו את הדמיון שלי".
 
"העקירה, העלייה והשואה זה חלק מהביוגרפיה של כולנו. מבחינתי טוניסיה היא בית גידול לא פחות ממזרח אירופה. כל תפוצות ישראל הן בית גידול אחד גדול. העצוב הוא שהמחיר ששילמנו בגין הישראליות, הוא שניסינו למחוק את המורשות שמהן הגיעו ההורים והסבים שלנו. לפני 20 שנה זה היה כמעט הרגע האחרון להציל מעט מהאגדות ומהמורשת של קהילת ישראל עתיקה שנשאה תפילה גדולה כמו ג`רבה.
 
"הרצון שלי הוא שהיצירה תחזיר משהו מהקסם האבוד ההוא ותיתן לו מקום בחיק הישראליות. אני מקווה שיצא קהל ויגיד `ג`רבה איזה אי מקסים, איזו תרבות יהודית הייתה שם`".
 
החיבור בין מוזיקה מערבית למוזיקה מזרחית מרכזי ביצירה. "זה לא פופ ים תיכוני, כמו שאנו מכירים", היא אומרת, "אלא מוזיקה אותנטית, שאותה הביאו עדות ישראל לתוך התרבות הישראלית. אלה קיבלה השראה ממוזיקה אותנטית של יהודי טוניסיה ושל יהודי ג`רבה, והחוויה מאוד עמוקה לשתינו". 

הדרה-ענק-2.jpg
 מימין: אלי גורנשטיין וענת עיני; משמאל: עידו מוסרי ועינת ארונשטיין (צילומים: גדי דגון)  

נקודת מבט של שני דורות
 
שתי היוצרות חברו לבמאית הצעירה יעל רונן ולדבריה של סמל על ידי כך נוצרה נקודת מבט של שני דורות המתבוננים על הגלעין של הישראליות שלנו: "הניסיון היה לתת דווקא לאישה צעירה, שלא נולדה בתקופה הזו, להסתכל בשפה וממקום עכשווי על ישראל שהייתה תמימה ומאוד חלומית בראשית ימיה, על גבול הפנטזיה, ולא רק מעמדה של נוסטלגיה, אלא קצת בחיוך אירוני. אנחנו חיים ב-2010 והרבה מהחלום ההוא לא נשאר, התפקחנו ממנו. צירוף המילים `לעוף מכאן` הוא היום, לצערי הרב, דו משמעי".
 
"יעל רונן יצרה הרבה צלילים, שהם סוג של חיבור בין האנשים החיים לצללים שלהם, שמופיעים איתם כל הזמן. ענת שטרנשוס מביאה לבמה מבט ויזואלי מרענן על שנות ה-50. הצד הגלוי הוא מן גלויה צבעונית נוסטלגית ומסוגננת, והצד השני מלא בצללים. גם לתאורה שעשתה קרן גרנק יש מקום מאוד חשוב. וזו עוד נקודת מבט של אישה צעירה. על הבמה נמצאת הסינפונייטה באר שבע, בניצוחו של דורון סלומון, בן דורה של אלה ושלי" (בפברואר ינצח על התזמורת המנצח הצעיר איתן שמייסר – ל. ג.).
 
לסמל חשוב מאוד שאציין את כל היוצרים בשמותיהם "תיאטרון זו עבודת צוות. אמנם השחקן הראשי הוא המוזיקה, אך חשוב לי שחלקם של האנשים לא יגרע. תיאטרון הוא עבודה של אנסמבל, תוצר של כל הכישרונות וההתגייסות של כולם"
 
על הרכבת צוות השחקנים וזמרי האופרה היא מספרת: "היה לנו ברור שהדרה תהיה עינת ארונשטיין, ששיחקה את ילדת הבור ב`צחוק של עכברוש`. מוריס הוא גבי שדה, המשובח שבטנורי ישראל, שהופיע על במות העולם. בגיל שמונה גבי הגיע ארצה מרומניה וחווית הכניסה שלו לישראליות ואיך להיות ילד ישראלי ולא גלותי, היא חוויה כל כך עמוקה עבורו, שהוא מביא אותה לבמה".
 
עוד בצוות השחקן והזמר-יוצר עידו מוסרי כארל`ה החבר של הדרה, אלי גורנשטיין כאביה של הדרה וזמרת הסופרן דניאלה לוגסי כדמותה של אמהּ המתה. את דמותה של טובה המבשלת, אישה עקורה ובודדה שמחפשת חתן ומתלבטת בין האב ה למוריס הסנדלר, מגלמת היא זמרת האופרה והשחקנית ענת עיני, שאף היא שיחקה ב"צחוק של עכברוש".  על הבמה מופיעים גם נגני הסינפונייטה הישראלית באר שבע  כחלק מתושבי המושבה.
 
לשיתוף הפעולה עם הסינפונייטה באר שבע חשיבות נוספת מבחינתה של סמל. "אנחנו מאוד מקווים שהאופרה הזו תוכל לנסוע ולהציג בכל מקום, בעיקר בנגב, שבו מתגוררים יוצאי טוניסיה וצפון אפריקה רבים. הניסיון שלי ושל אלה הוא לנער את מושג האופרה, הקצת מאובן, ולהפוך אותו לנגיש, למפגש בין תחומי, שמרכז המון דברים יחד – גם מפגשים מעולמות שונים וגם את הרצון לפתוח את האופרה לקהל צעיר וחדש. אנחנו מקווים מאוד שביצירה הזו, בשליחות של אלה ושלי, עם זמרי אופרה ושחקנים בשיתוף של שלושה גופי תרבות, יצא דבר חדש שידבר ללב הצופה והשומע".
 
את החזרות מתארת סמל כעבודת אנסמבל בפני עצמה: "הבמאית ביימה את הקונספט ובשבועיים האחרונים כולם יושבים יחד, אני ואלה מוסיפות את העין והאוזן, ומחדדות דברים. בשלב הזה אני רואה את עצמי כפועלת שחורה ואם צריך להביא מים לשחקנים או לטאטא את הבמה, אני ברצון עושה גם את זה".
 
"אין ספק שזה רגע מרומם. המילים והתווים, שהם סימנים שחורים על נייר, פתאום באים אנשים, ומפיחים בהם חיים – הבמה היא המקום האולטימטיבי בו החיים נכנסים. אני מאחלת לנו שנעוף ושנצמיח כנפיים. בכל מקום שהספר יצא בעולם שאלו אותי `נאוה את עפת כבר? אפשר לעוף?` ואני תמיד עונה `אפשר לעוף, לא בהכרח פיזית. לא בהכרח עם הגוף`".
 
"לעוף מכאן" תעלה בין התאריכים 10-6 בינואר 2010 בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב. 


למועדי מופעים >

05/01/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע