סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ידיעה
 
מאת: צבי גורן יעקב הכהן 2010-1951
 

 
 
דובר תיאטרון הבימה יעקב הכהן נפטר אתמול בגיל 59. ההלוויה תיערך היום בבית העלמין בקרית שאול


התיאטרון היה אהבתו האמיתית
 
יעקב (קובי) נתנאל הכהן, דובר התיאטרון הלאומי הבימה ב-15 השנים האחרונות, נפטר בשבת (10 באפריל 2010) באופן פתאומי מדום לב, בסופו של השבוע שבו חגג עם חברים ובני משפחתו את יום הולדתו ה-59. הלווייתו תתקיים היום בבית העלמין בקרית שאול, ב-16:30.
 
יעקב הכהן נולד בתל-אביב והיה נכדו של הסופר אשר ברש, למד בבית הספר היסודי תל נורדאו ובתיכון עירוני ה'. שירת בחיל המודיעין, ואחרי שחרורו החל ללמוד משפטים, אך העדיף להיות עיתונאי. הכהן הביא עולם עשיר של תרבות, ערכים, עברית עשירה וכשרון כתיבה ועריכה לעיתונים בהם עבד - 15 שנה במעריב, שבמהלכן היה עורך מוסף הפנאי, ואחר כך בידיעות אחרונות כשהיה עורך "פנאי פלוס".
 
מבקר התיאטרון והמחול של מעריב, אליקים ירון, שהכהן היה העורך הישיר שלו, אמר כי "הוא היה עורך מצוין, קפדן ואחראי במובן החיובי ביותר,  ויחסי העבודה עימו היו חבריים ומצוינים. הוא תמיד ידע לומר את הדברים הנכונים. היה נאמן לחלוטין, כך במעריב וכך בהבימה. התיאטרון היה אהבתו האמיתית, ולהבימה הוא נתן את הנשמה. נוכחותו בכל מפעלות הבימה הייתה דיסקרטית וצנועה, אך תרומתו הייתה ברורה ובולטת".
 
יעקב אגמון, שהביא את קובי הכהן להבימה ב-1995, כשהתמנה לנהל את התיאטרון, מדגיש בדבריו כי "המונח 'דובר' בכל מה שנוגע לקובי הוא מושג מטעה. עבדנו בשיתוף פעולה מוחלט, שורה של החלטות בעבר לא היה ניתן לקבל בלעדיו, כיועץ וכחבר. בכל בוקר נפגשנו לשיחה, ואחרי פרישתי המשכנו לקיים קשר הדוק, באופן פתוח. יש לי הרגשה שהבימה תהיה אחרת בלעדיו".
 
ההודעה על פטירתו של הכהן היכתה בהלם את אגמון ואת רעייתו השחקנית גילה אלמגור שציינה את היותו "קודם כל חבר! אחרי חזרות הייתי רצה אליו לשמוע ממנו מה הוא חושב, והוא היה מעיר את הערותיו, בגילוי לב וללא חנופה. היה לו טוב טעם מובהק ואהבה לאמנות התיאטרון ולאמנות בכלל. איש ספר שלא החמיץ שום הזדמנות לראות תיאטרון, אופרות, ללכת לקונצרטים, בארץ ובחו"ל. מותו הוא מכה לתיאטרון ומכה אישית לאגמון ולי".
 
חברתו הקרובה של הכהן הייתה השחקנית עידית טפרסון, שסיפרה כי "אני עדיין לא קולטת שקובי איננו. היינו פותחים את היום כל בוקר בשיחה. אינני יודעת מה יהיה עכשיו, עם מי אדבר. אני לא יכולה לתאר את הבימה בלעדיו. הוא היה מהזן ההולך ומתמעט של אוהבי תיאטרון של 'פעם' , זה שכבר איננו מה שהיה. אבל הוא המשיך ללכת לכל הצגה, לכל קונצרט ולכל אופרה, וגם לסרטי קולנוע מעוררי עניין.
 
"ביום שישי בבוקר הוא הלך לראות את הקלטת האופרה 'פלסטף' מגליינבורן, במפגש החודשי בעריכת יוסי שיפמן, ובמוצאי שבת היה אמור לראות סוף סוף את 'גטו' בקאמרי. הוא היה מענטש, בן אדם, והופתע כשאמרתי לו כמה הוא אהוב על אנשי התיאטרון. הוא תמיד עשה מעל ומעבר למה שנהוג לצפות מדובר. הוא יזם ופעל בלי חשבון, כיסה בורות שלא היה מי שימלא אותם. הוא לא עבד עם מחשב, וכל דבר שהיה צריך לעשות או לטפל בו הוא רשם בפתקים, בכתב יד צפוף. ובכל פרמיירה הייתי מקבלת ממנו פתק כזה, אישי".

סופדים-ליעקב-ענקית.jpg 
גילה אלמגור, יעקב אגמון ועידית טפרסון. מקור: www.habima.co.il
 
חוש הומור עדין
 
אל הסופדים אתמול להכהן הצטרף מנכ"ל הקאמרי, נעם סמל, שהכיר אותו עוד בימי עבודתו העיתונאית, ובשנים האחרונות התקיים ביניהם קשר הדוק, בין השאר במסגרת העבודה על ההפקות המשותפות "אנטיגונה" ו"החגיגה". סמל ציין כי "קובי היה איש תרבות ותיאטרון, ולא רק מהצד של הבימה. לא הייתה הצגה שלנו שהוא לא הגיע אליה. הוא היה זה שיזם את המפעל להנצחתו של המחזאי, המתרגם והבמאי נסים אלוני. תחילה באמצעות המופע המשותף 'אלוני חי או מת', ואת מפעל הפרס השנתי ע"ש אלוני למחזאי צעיר. הוא אף גייס לעניין את קרן יהושע רבינוביץ', והפרס הראשון יוענק בקרוב בבכורת 'משרתם של שני אדונים', שאנו מעלים בתרגומו של אלוני".
 
ולסיום, גם משהו אישי שלי על יעקב הכהן. הכרתי את קובי בימים שהיה כתב ועורך במעריב ואחר כך בידיעות אחרונות, ובמפגשים הקבועים שלנו בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הקשר הפך מעשי בשנות עבודתו כדובר הבימה, אליה הגיע ב-1995 לפי הזמנתו של יעקב אגמון כשהחל את כהונתו כמנכ"ל התיאטרון.
 
גם מנקודת המבט שלי, כמו זו של אנשי הבימה, קובי היה הנציג המובהק שלהם, כשהוא נוטל על עצמו לא פעם את המשימה להסביר, לנתח, לגונן. הוא הזדהה עם התיאטרון הזה, עם מנהליו ועובדיו, עם השחקנים ועם הרפרטואר. הוא התגאה בבית הבימה החדש ההולך ונבנה, ואשר עתה כבר לא יזכה להיות בין החונכים אותו.
 
חוש ההומור העדין שלו גישר לא פעם על אי הבנות, על מחלוקות בעקבות ביקורות, והדיסקרטיות שלו הייתה מופתית. בהצגות הבכורה הוא קידם את פני הבאים במאור פנים כמארח, מושיט בלב חפץ את כרטיסי הכניסה ואת התכנייה, ומאחל לכולם הנאה, גם ביודעו שלא כולם יהיו שותפים להערכתו את ההצגה שבאו לראות.
 הוא יחסר לי, כמו לרבים מידידיו ועמיתיו, ותנחומיי הכנים לאחיותיו, לאחיו ולבני משפחתו האחרים. יהי זכרו ברוך.



11/04/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. הכהן
ידיד מתיכון ה , תל אביב (16/04/2010)
1. יהי זכרו ברוך!!!!
תמר גרסטנפלד , תל אביב (11/04/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע