סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן הרצל – נשף המסכות של החזון
 

 
 
רנה ירושלמי מתמודדת ברוח ובחומר עם אישיותו, טירופו ועוצמתו של יחיד ששינה היסטוריה של עם


בין פארסה ותיאטרון אבסורד
 
אינני בטוח שרנה ירושלמי ידעה או הבינה מהו היקף המשימה שנטלה על עצמה ועל חברי אנסמבל עיתים, כשיצאה לדרך עם מה שכינתה "פרויקט הרצל – שם זמני". מבחינות רבות יש משהו טבעי מאוד בהחלטתה לחקור את מהותו של חוזה המדינה, שהיא מקפידה מאוד לכנותו בשמו הפרטי המקורי תיאודור. שהרי כדבריה, "הדרמה של חייו נעה על הציר בין חלום למציאות, בין פוליטיקה לחזון". את ההליכה הזו על חבל דק כל כך היא מכירה מקרוב, מעצמה, ולא בכדי הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לאמנות הבמה.
 
להרצל, לעומת זאת, לא הוענק שום פרס. לא בחייו ולא לאחר מותו. אבל שמו, חזונו ופועלו נישאים כבר יותר מ-100 שנה כמחוללי הציונות הרעיונית שכבר נמהלה במציאות המדינית שרחקה מאוד מזו שתיאר בקונטרס המכונן "מדינת היהודים" וברומן "אלטנוילנד".
 
מי היה האיש? מה היה החזון? איך הוא "עשה את זה"? על אלה ועל שאלות רבות אחרות כבר ניתנו תשובות למכביר. ולא זו הייתה התכלית של ירושלמי, להוסיף תשובה, להמציא עוד פרשנות. את אשת התיאטרון עניין החיזיון הגדול שנולד באירופה המתנשאת על סף שקיעתה. חיזיון שמערכותיו מרתקות, זו אחר זו, מפתיעות, כאוטיות, טרגיות, ועדיין לא ירד עליו מסך אחרון.
 
החוש השישי של ירושלמי דחף אותה לשם, אבל מה שגילתה במהלך המחקר המקיף, קריאת החומרים הרבים, ובראשם יומנו של הרצל, מכתביו ונאומיו, שלפניה תיאטרון הנע בין פארסה לאבסורד, קברט מפתיע של הבטחות וכזבים, סיאנסים מוטרפים, תפאורות מתחלפות, מוזיקה מתעתעת, נשפים ומסעות מפרכים. ובמרכז כל אלה, מתחת לזרקורים, איש אחד שלרגעים הוא לוליין ובאחרים הוא גיבור של טרגדיה אישית, פה ושם הוא קוסם, ומעת לעת מנסה בעצמו להיות מחזאי ובמאי של הצגה גדולה מהחיים.
 
ירושלמי גילתה גם שקשה, למעשה בלתי אפשרי לצקת את החומרים האלה למחזה בעל מבנה דרמטי מסורתי, או אפילו מהפכני, בעיקר כאשר רוצים לתאר את התמונה הגדולה ולא להסתפק בפרט זה או אחר. מה גם שירושלמי אינה מחזאית. הניסיון שלה, גם כשעסקה בחומרים מיתולוגיים קדומים, התנ"ך או הטרגדיות היווניות, הוא של יצירת מסכת חיים מורכבת, לובשת צורה ופושטת אותה.

הרצל-ענקית.jpg 
מתוך "הרצל". צילום: יח"צ
 
ארבעה הרצל במכה אחת
 
מסכת חיים שהדרך הכמעט טבעית להציגה היא כמסכת. ואל נשכח כי מילדות ועד בגרות וזקנה חיינו עוברים דרך מסכתות, כאלה שבהן אנו, ילדי גן ובתי ספר, הקריינים, הרקדנים, הדמויות החולפות, או כאלה שאנו, החיילים, הפועלים, החקלאים, מעצבים אותן בחיינו ובמותנו, ואלה שאנו צופים בהן, עם דמעה או חיוך.
 
זו גדולתו של פרויקט "הרצל" של ירושלמי, וגם מכשלתו. 44 תמונות במהלך 130 דקות, שבהן היא מוליכה את הצופים, כדבריה, ב"מסע אפי השוזר אירועים היסטוריים ורגעים מחייו האישיים והציבוריים של הרצל, כשהם נפרשים על פני מפת הדרכים של אירופה ועד המזרח האקזוטי – ירושלים ופלשתינה". שפע גדול שברגעים רבים עוצר נשימה ביופיו, עם מוזיקה רומזת או מפורשת של רן בגנו ותאורה מכשפת של אבי יונה בואנו (במבי), המשתלטת על הבמה והאבזרים שעיצבה מורין פרידמן, על התלבושות המהודרות והמסכות שעיצבה יהודית אהרון, והתנועה המסוגננת שעיצבה מרינה בלטוב.
 
אבל יופי בימתי אינו מטרה אלא אמצעי, וב"הרצל" נוצרת לא אחת תחושה של עניבת חנק, בימתית או רעיונית. זה מתחיל בהחלטה המעניינת לפצל את דמותו של הרצל בין ארבעה שחקנים – גיא חרמון המוציא לפועל של מרכיבי הנפש המסוכסכת, ישי בן משה המתעמת עם רעיונות ומעשים, נעם בן אזר המסכם את הטרגדיה האישית והחזונית, ואייר וולפה המשוטטת בין כל האירועים כחידה תיאטרלית-קברטית.
 
הפיצול הזה מרתק בדרך כלל, אבל לא אחת מתערער הבסיס הענייני שלו, אולי דווקא בגלל השוני המובהק בנסיונם הבימתי ובמשחקם של הארבעה, ובמיוחד בגלל העדר זרימה או הפריה הדדית של עיצובם, כיחידים או כרביעייה שיש לה נקודת כובד אחת.
 
שתי דמויות נשים מופיעות לאורך המסע הזה – ז'ולי, אשתו של הרצל, במשחקה המלודרמטי של גזית קולטון, שבאמצעותה בעיקר מעלה ירושלמי את נושא המחיר האישי והמשפחתי של החזון הציוני. הדמות האחרת היא זו של ז'נט, אמו השתלטנית של הרצל, המוצגת  בהליכתה הזקופה-קרחונית של אורה מאירסון, שכל תרומתה לעניין הוא בשמיעה או בקריאה של קטעי מכתבים של הרצל. מבחינה בימתית זו דמות שולית, מיותרת, שמעכבת את המסע ואינה תורמת דבר להבנת מורכבותו האנושית של הרצל.
 
חמישה שחקנים נוספים - ניר ביקלס, אלחי לויט, דניאל מוישס, תמר רוזנבלט ורועי שולברג - משתתפים בחיזיון וחולקים ביניהם כ-20 תפקידים אפיזודיים, וכולם יחד חגים, סובבים, מגיבים, כאנשי וינה או כיהודים שהרצל נע ונד בתוכם, נושם אוויר פסגות שלהם או כורע תחת הנטל של אכזבות ומכשלות שהם – אלה וגם אלה – מציבים בדרכו. הלהקה כולה מגישה את החיזיון בלכידות סגנונית, וכתמיד אצל ירושלמי, באיכות גבוהה.
 
לסיכום הייתי אומר כי החשוב והמרתק ב"הרצל" זה של רנה ירושלמי הוא השאפתנות הבלתי נלאית שלה להתייצב כאמן יוצר – ואולי אף מתייסר - בפני קהלה. לנסות ולחבר אותנו אל התחושות האישיות שלה על "מערבולת של תקווה וייאוש, של ישועה ואפוקליפטיקה" שאנו, להכרתה, מצויים במרכזה ונקראים להגדיר את זהותנו, זו שכוללת את ייחודנו הלאומי ואת מיקומנו בחבר העמים גם יחד.


למועדי מופעים >

01/06/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. יופי של הצגה
רמי , רמת גן (02/06/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע