סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן האנטומיה של הנפש – יוצר ביד החומר
 

 
 
השחקן הוותיק שמואל וולף חוצה את הקווים ומביים ברגישות את מחזהו האחרון של יוסף מונדי


על יוצר ועל יצירה

מי שמכיר את שמואל וולף ואת הרוך והנועם שבה הוא מהלך כל חייו על הבמה, כמו גם ברחובותיה הסואנים של תל אביב, ודאי הופתע לראות את שמו מתנוסס כבמאי של הצגה חדשה. אני אחד מאלה. הכרתי אותו בראשית דרכו בתאטרון ומאז ועד היום, על הבמה ובסרטים שהשתתף בהם, ניכרה היטב זהותו כאמן רציני עם הומור טוב.  אבל במאי? כזה שמחליט וקובע ומתערב בכתוב במחזה, במשחק ובעיצוב?
 
והנה, אחרי כל התפקידים הרבים שגילם, מהזעיר ביותר עד הגדול מכולם, הוא מעז להגשים חלום שרק מעטים ידעו על קיומו. אחד מאלה, ניקו ניתאי, מנהלו האמנותי של תיאטרון "קרוב" המציין בקרוב את עשר שנותיו, החליט לסייע, והציע לוולף את מחזהו האחרון של יוסף מונדי. לא כשחקן שיכול לגלם את אחד התפקידים בהצגתו אלא דווקא כבמאי, כמי שצֶבֶר העשייה הבימתית שלו יעמוד לרשותו בתהליך קבלת ההחלטות.
 
הבשורה החשובה של ההצגה שעלתה באולם התיאטרון השוכן בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב היא שוולף עמד היטב במעבר מחלום למציאות, והוציא תחת ידיו הצגה משמעותית, שכמוהו נראית ונשמעת רצינית, ובפועל שופעת הומור גם ברגעים הדרמטיים ביותר.
 
המחזה מתאר שלושה מאבקים בו זמניים של יוצר, הכפות כאילו היה נתון בכתונת כפייה – זה המצב המציאותי-דמיוני הפותח את ההצגה. הוא נאבק באביו הקשיש, בבנו המתנכר, וביכולתו שלו עצמו כיוצר. מתוך אלה הוא מוצא את הדרך אל הגאולה – מושג השב ומאפיין מחזאות חוץ ממסדית מסוג זו של מונדי, המורד והבועט.
 
וולף התייחס בכבוד ובמציאותיות אל המחזה הביוגרפי של מונדי (שנפטר ב-1994 בניו יורק, במהלך חזרות על מחזה שלו). הוא ידע לעדכן אותו בכמה נגיעות רכות בטקסט, או בשימוש המעודכן במוזיקה של אמינם המשרתת היטב את דמות הצעיר התמהוני שמגיח בחלקה השני של ההצגה. ובעיקר וולף היטיב להעניק הטעמה נכונה לדברים הנאמרים על ידי כל דמות, כך שהתוצאה היא אמירה ברורה מאוד על יוצר ויצירה.
 
וולף גם השתמש מצוין בשני סרטוני ווידיאו ארט, האחד שפתח את ההצגה כמין פרולוג ללא מילים, קצבי מאוד, בעל נופים אורבניים מניו יורק ועד תל אביב, שמתוכו מגיח היוצר על אופניו, לפני שהוא נעלם בחשכה. והאחר, הדו משמעי, של ים רוגע שהיוצר מתרפק-נעלם לתוכו בסיום.
 
וכשחקן מנוסה, וולף ידע לעצב את המשחק החי מאוד של ארבעת השחקנים, החל בערן בוהם המצוין בתפקיד היוצר. בוהם מעצב דמות חמה מאוד, נואשת במאבקיה ובה בעת חושפת רוך, געגועים למגע אוהב עם אביו ועם בנו, כתיקון מאוחר בשני המקרים למה שלא נעשה כשהיה צריך לעשותו.
 
דוד אררט מעצב שתי דמויות, שאולי הן שני צדדים משל הבן האובד. תחילה זה אמנם הבן, המגיע אולי מתוך הזייה, או חלום, וכמו מטיף אמת כואבת. בחלק השני זה הנער הנדבק אל היוצר בחוף הים, שבועט ומורד ובכל זאת מגלה רגישות וסקרנות. אררט מצוין בגילום השניים, באפיונם השונה, באנרגיה השקטה של האחד ובמתפרצת חוגגת של האחר.
 
דודיק סמדר הוותיק יוצר דמות נוגעת ללב של האב הזקן, ההוזה בדרכו משלו, והני ישעיה הצעירה מעצבת בנחישות טובה מאוד את דמות מגדת העתידות היושבת כמלכה על כס שהוא מעין עץ מואר במרכז הבמה.  סמדר וישעיהו גם משחקים בחן ובחיוך טוב את צמד המצילים המשקיפים על המתרחש בים, בחלקה השני והצבעוני יותר של ההצגה.
 
את חלל הבמה עיצבה חוה בליטי, שבחלק הראשון היא חלל שחור, שבמרכזו אותו כס מלכות.  התאורה של רונן בכר מוסיפה גוונים יפים בהתאמה למיקומים השונים של ההתרחשות – בדמיון או המציאות.
 
בסופו של מדבר, “האנטומיה של הנפש" בבימויו של שמואל וולף היא אחת ההוכחות  שלעולם לא מאוחר לשנות כיוון או להוסיף רובד ככל שמדובר באמנות ובאמנים. 


למועדי מופעים >

07/12/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע