סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מתי כספי והפילהרמונית - אמן קלאסה
 

 
 
זה לא קורה הרבה: בכוח אישיותו המוזיקלית ונוכחותו הבימתית המשובבת האפיל מתי כספי על הפילהרמונית


אחרי 40 שנה

צעירים ממנו, צעירות בעיקר, כבר זכו לכבוד, לחגוג קונצרט עם התזמורת הפילהרמונית בהיכל הקודשים של המוזיקה הישראלית. התור שלו, אחד המקוריים והחשובים ביוצרי הפופ המקומי, בושש משום מה. איך זה לא קרה עד כה, 40 שנה? שיקולים של התזמורת, מוטעים מן הסתם. כי כספי, עוד משנות השבעים המוקדמות, כשהתארח על במת פסטיבל הזמר והפזמון וכתב עבור מבצעים אחרים עליה, הוכיח שהיצירה המוזיקלית שלו, גם אם נשמעת נזירית ומדויקת, גם אם מורכבת וקופצנית, היא תמיד הרמונית ומזמינה תזמורים עשירים ורחבי יריעה.
 
ואולי, המתינה הפילהרמונית לאירוע מיוחד, חגיגי ולא סתמי. ומצאה "תירוץ" מצוין של 75 שנה לפעילותה. לנו, מהצד הזה של המוזיקה הפופולרית, אין בעיה עם זה. השאלה היא אם בעבור מנויי התזמורת ושוחרי המוזיקה הקונצרטית, זה האירוע הנכון לציון היובל וחצי? בכנות, אני לא מוטרד, אבל גם אם הקונצרט הזה לא נועד להיות מסמר החגיגות, עדיין יש מקום להערה על האכסנייה.
 
עם כל הכבוד להיכל התרבות, לא הייתה שום חגיגיות באוויר. בטח לא בתפאורה של המעמד. החולין נשב מכיוון הבמה, לא הוד ולא הדר. סתם יריעת בד שחורה, דהויה ומטולאה, חסרת חן נתלתה ברישול לא מאוזן, כדי לחבוק-לעטוף את הבמה מירכתיה. לא מחמיא לאולם, לתזמורת ולמעמד. ודווקא אנחנו, שבאים מזירת המופעים וממוזיקת הפופ והרוק המתופארת והמוארת בקפידה וכדבעי, יכולים להעיד. לא שזה השפיע כהוא זה על המוזיקה, גם לא חששתי שזה עלול לקרות, אבל בהחלט לא נאה ולא מכובד, ובעיקר מאכזב.
 
מרגע שמתי כספי פסע לתוך הבמה, במקטורן צמוד לגופו החסון, הולם את הליכתו הזקופה ומחניף לשערו המאפיר, היה ברור שהיא שלו ובזכות. וגם אם התמהמה, לבסוף הגיע, לקבל בדין את מה שמגיע לו: מקדש, 2,700 צופים, פילהרמונית, שלושה נגני ריתם סקשן שלו ומנצח אחד (חוץ ממנו...), אילן מוכיח. ביחד הם חלקו את העיבודים והתזמורים לעשרים שירים (19 למעשה; אחד גם כהדרן), רובם ככולם קלאסיקות כספיות. אם כי לא כולם תוזמרו. כמה מהם הוא ביכר לבצע סולו (בגיטרה או בפסנתר) ללא התזמורת. חגיגה שלו, לא שלה.
 
וכפי שעוד נראה ונשמע זה אכן מה שהיה: היא, למרות חטיבת הכינורות המפוארת (ועוד כמה ויולות להתכבד), ניגנה לו כינור שני. כספי האפיל עליה. זה לא קורה בדרך כלל לפילהרמונית, אבל בכוח אישיותו המוזיקלית ונוכחותו הבימתית המשובבת, הוא הישרה קסם. לא רק על הצופים. גם על הנגנים המנוסים. הם תלו בו עיניים משתאות ומעריצות, ואפילו מוכיח המנצח, מי שבחן את כספי וקיבל אותו ללהקת פיקוד דרום, נתפס לפרקים, כמי שמנצל את דוכן המנצחים כדי ליהנות מקרוב מההופעה של כספי.

אין עליו
 
הוא פתח עם "איך זה שכוכב (אחד מעז)", והוא כוכב, למרות שהקדים את עידן הטלוויזיה המסחרית ואת "כוכב נולד". עם הגיטרה בחזית, כשהתזמורת מצטרפת בהמשך. כך גם ב"יום יום אני הולך למעונך", תחילה הוא והריתם סקשן, אחר כך הפילהרמונית. כמו הושגה החלטה מראש לתת גם מזה וגם מזה. בהמשך הגיעו "שיר היונה" ו"מישהו" ואיתם גם ההתבדחויות המוכרות של כספי, שלא חשש מהמעמד והפך את היכל התרבות לצוותא בסיפורים על ההיכרות שלו עם מוכיח, ובוויצים מוזיקליים חביבים, על הדמיון הפתיחות של "אם תרצי תפוח זהב", "למה לי לקחת ללב" ו"מישהו". את האחרון, אגב, הוא שר עם ידיים בכיסים. לא קונצרט. לא מכופתר. הופעה של מתי.
 
את ארבעת השירים הבאים ביצע מאחורי הפסנתר. "מרוב אהבה שותק" (שהלחין ליוסי בנאי), "אליעזר בן יהודה", שיר מ"נפש תאומה" אלבומו האחרון שכל שיריו של אהוד מנור, ו"סליחה" הוותיק יותר. ב"אליעזר בן יהודה" הוא כבר מאפשר-מזמין שירה בציבור, ואחרי "סליחה" הוא שב אל הגיטרה, גוער בבת-צחוק בצלמים שכבר היה שם ואין פוזות חדשות לצלם.
 
"יום ששי חזר" מתקליט "הפעמון", הוא, ריתם סקשן, ללא מוכיח ותזמורת, אבל עם הרבה פאנקי. ואת "אני יודע שאני אמות בקיץ", עוד מימי שלישיית "לא אכפת להם", הוא שר לצלילי הגיטרה בלבד.
 
מכאן ועד סוף המופע כמעט, הוא חוזר אל הפסנתר. "רוח האדם" מ"נפש תאומה" (אכן מגיע לשירי האלבום האחרון, אחד הטובים שלו, להיכנס כבר אל הרפרטואר הקלאסי שלו); "היא חזרה בתשובה" של יענקל'ה רוטבליט, שכרגיל גורם להתרגשות רבה וזוכה לתשואות ממושכות, אלא שהפעם, בהיכל התרבות, לשיר קינה ונהי זה, עם סיום הא-קאפלה המצמרר, היה גם אימפקט משתק. הוויש האחרון של כלי הקשת שיווה ליצירה הילת רקוויאם נהדר.
 
את השיא מלא ההוד הזה שובר כספי עם אתנחתא הומוריסטית משעשעת, מעין שיעור מוזיקלי בלשון, שעובר מסקנדינביה למרוקו. שני שירים אחר כך הוא יפרק באנאליטיות וירטואוזית שירים כמו "יונתן הקטן" ו"הרוח נושבת קרירה" למשפטים מוזיקליים, שרק גאון מוזיקלי יכול לחשוב עליהם ולהשמיש אותם.

המימיקה המושלמת של כספי היא רק הקדמה לקלאסיקות: "ילדותי השנייה" (רק עם פסנתר והמהום של הקהל), "ברית עולם" - לא רק אחד משירי האהבה הגדולים של כספי ושל הפופ העברי, אלא גם שיר החתונה האולטימטיבי שלעומתו כל ההמנונים הים-תיכוניים לרגע נשמעים כקשקושים בפרוטה, והליווי הצנוע (מדי, חבל שלא התארך) של התזמורת הופך לרגע את השיר לפסקול לסרט; ו"הנה הנה" בהשפעה לטינית דרום אמריקאית, ועם אילתור ג'אזי רב-קולי, כשהתזמורת מצטרפת לחגיגה המוזיקלית המקפיצה רק בסיום השיר.
 
גם שלב ההדרנים מתחיל אצל הפסנתר. "לקחת את ידי בידך" בביצוע משותף של כל המשתתפים; "ימי בנימינה" ללא תזמורת, הריתם סקשן מצטרף בבית השני והקהל מוזמן לשירה בציבור; ו"מקום לדאגה", האמירה הפוליטית משהו של יהונתן גפן, מעניקה איזו רלוונטיות לחיינו כאן, וגם הזדמנות נדירה ליאיר מיכאל ולגיטרה שלו להשמיע ריף רוק'נרולי עם הפילהרמונית בהיכל.
 
הקהל לא מסתפק בח"י השירים. דורש עוד. מתי יכול להשמיע רק הדרן לא מתוכנן בדמות "אחרי שנסעת" (ואותך), כמובן לבד עם הגיטרה, ולחזור שוב על "שיר היונה" עם התזמורת.
 
והעברית? אני לא נוהג להתייחס לעברית בהופעה, אבל אי אפשר שלא, אצל מתי כספי. תענוג. אין, אין, אין עליו. ללא מאמץ. חי אותה. מבין אותה. זורם איתה. רק תורמת לערב תרבותי מענג. לרגע לא מתנשא או נפוח מחשיבות, ותמיד תמיד מבודח במידה. פשוט חוויה. אמן קלאסה. אין מלה אחרת.
 
מתי כספי והתזמורת הפילהרמונית. היכל התרבות תל אביב, רביעי, 6 באפריל 2011


למועדי מופעים >

10/04/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. התזמורת פנתה למתי כספי ולא ההיפך
יוני , מרכז (14/04/2014)
1. לפי המידע שבידי
יוני , תל אביב (12/04/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע