סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
27282930
ריאיון
 
מאת: ענת מוניץ "אני רואה את עצמי כממשיך דרך"
 

 
 
משה נאור המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה בריאיון חגיגי במלאות יובל לתיאטרון


"תיאטרון חיפה אף פעם לא פחד לגעת בחומרים נפיצים"

שנת 2011 היא השנה בה חוגג תיאטרון חיפה יובל להיווסדו. התיאטרון, שלא אחת נתפס כפורץ דרך בתחומי המחזאות המקורית, בנקיטת עמדות פוליטיות וחברתיות ובהגשמת הדו קיום בין יוצרים יהודים וערבים, עורך במסגרת החגיגות כמה אירועים: מופע רב משתתפים בבימוי משה קפטן בו ייקחו חלק שחקני התיאטרון לדורותיו, תערוכת קבע וארכיון אינטרנטי המתעדים את ההיסטוריה של התיאטרון, ותערוכה נוספת במוזיאון חיפה בשם "כל העולם במה – מאחורי הקלעים של התיאטרון הלאומי הראשון".

תיאטרון חיפה הוקם בשנת 1961 על ידי ראש עיריית חיפה דאז, אבא חושי. במהלך השנים התחלפו מנהליו האמנותיים כמעט מדי עשור, והם אלה שקבעו את מדיניות הרפרטואר שלו.

 יוסף מילוא היה המנהל האמנותי הראשון, שהעלה שורה של הצגות דגל כמו "אילוף הסוררת" ומעגל הגיר הקווקזי". בשנות ה-70 נולה צ'לטון ועודד קוטלר, יחד עם שחקנים כמו מוני מושונוב, סנדרה שדה, ג'יטה מונטה ולאורה ריבלין, פתחו את עידן המחזאות המקורית ואת הדיון החברתי-פוליטי בהצגות כמו "חפץ" ו"הימים הנוראים"; שנות ה-80, עם נעם סמל ועמרי ניצן היו עידן היצירה היהודית-ישראלית שכלל הצגות מופת כ"נפש יהודי", "גטו" ו"סינדרום ירושלים", וגם בשנות התשעים והאלפיים המשיך התיאטרון להעלות מחזות מקוריים כמו "הילד חולם", "משחקים בחצר האחורית"  ו"משפחת ישראלי".

"תיאטרון חיפה אף פעם לא פחד לגעת בחומרים נפיצים," אומר מנהלו האמנותי הנוכחי של התיאטרון, הבמאי משה נאור, "אבל התקופות משתנות, ואיתן גם טעם הקהל".

נאור (40), בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, התמנה למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ב-2008, ונחשב לבמאי צעיר ואיכותי, שאינו חושש לקחת סיכונים. לזכותו נזקפות הפקות מיינסטרים בתיאטראות הממוסדים כגון "הכתובה" בתיאטרון הקאמרי ו"הזוג המוזר" בהבימה, לצד הפקות "לא בטוחות" כמו "מי דואג לילד" (תיאטרון חיפה) ו"פחד קהל" בצוותא.

אתה רואה איזשהו קו אמנותי שמנחה את תיאטרון חיפה לאורך השנים?

"אני רואה את עצמי כממשיך דרך של כל מי שהיה לפניי. תיאטרון חיפה היה בשנות השבעים והשמונים מרכז של שיח, של דיון, עם נולה צ'לטון, עודד קוטלר, נועם סמל ועמרי ניצן שעשו דברים מאוד יפים. אני מנסה לשמר משהו מהחזון ההוא, להמשיך את הדרך ולעשות תיאטרון מאתגר, לא רק לקהל של מנויים".

נולה-צלטון+עודד-קוטלר.jpg
מימין: נולה צ'לטון מתוך ההצגה "קריזה", 1976 (תמונת יח"צ) משמאל: עודד קוטלר, "ארגנטינה" (צילום: ז'ראר אלון)


מה רע בקהל מנויים?

"זה לא רע, אבל זה לא הדבר היחיד שהתיאטרון קיים בגללו. פעם מישהו היה הולך לתיאטרון אם הוא שמע על מישהו מהיוצרים או מכיר עבודות אחרות של המחזאי. היום יש המון מדיות, והתיאטרון הוא כבר לא מוקד עליה לרגל. התיאטראות הגדולים נאלצים לפעמים לייצר מוצרים. הקהל מורכב ברובו ממפעלי מנויים, שזה קהל שמקבל חבילה וכנראה שאחוז גבוה ממנו מחפש בידור, בילוי לא מאתגר. מעבירים ערב קצת יותר תרבותי, במקום לשבת מול הטלוויזיה הולכים לתיאטרון".

וזה משפיע על הבחירות האמנותיות שלך?

"אני לא מאמין שהתיאטרון צריך להתאים את עצמו לקהל, אלא להיפך. אבל המצב הזה, שרוב הקהל הוא מנוי, מכתיב טון שצריך להתייחס אליו, ואני חייב לקחת את זה בחשבון. אני מנסה לא לפגוע במנויים ויחד עם זה לעשות גם הצגות אחרות באולמות קטנים ודרך הקבוצה החיפאית בבמות קטנות יותר".

איך זה משפיע על עבודתך כבמאי?

"אני אף פעם לא ניגש לעבודה בלי זיק בעיניים. התיאטרון הוא שליחות בעיניי, אני לא בא למשרד לתקתק עבודה. העבודה שלי כבמאי יוצאת נשכרת מהיותי מנהל אמנותי, כי יש לי יותר חופש בחירה ואני יכול לבחור את החומרים שלי בקפידה. בשני התפקידים מה שמעניין אותי זה מה ההצגה תורמת לעולם, איך היא משפרת אותו. אני לא רוצה תמיד ללכת עם הרוב כי אז המיעוט סובל.

"אני רוצה לעשות הצגות גם לנישות קטנות יותר שהן לא כוח כלכלי – מי שהטעם שלו לא מכתיב בחירות של ערוץ או של תיאטרון. אפשר לראות את זה בהצגות שביימתי כמו 'המקום ממנו באתי', 'מי דואג לילד', 'המכוער' בבימוי ארי רמז, וגם 'תש"ח' של הקבוצה החיפאית. אגב, בכלל לא בטוח שמדובר בנישה של מעט אנשים, זה פשוט קהל איכותי שהפסיק ללכת לתיאטרון, ואני מתחיל לגלות אותו מגיע להצגות שלנו בשנים האחרונות".

מי-דואג-לילד-צילום-אייל-לנד.jpg
דורון תבורי ונורמן עיסא ב"מי דואג לילד", צילום: אייל לנדסמן


"הלוואי שהיה לי אקסטרה מאני כדי לתת ביטוי גם לקולות חדשים"

המיקום של התיאטרון בעיר חיפה משפיע על אופיו? 

"אנחנו מאוד מחוברים לעיר, חלק מהיוצרים והשחקנים של התיאטרון חיים בחיפה. תיאטרון חיפה זה התיאטרון היחיד בארץ שמשחקת בו כמות כזו של שחקנים ערבים, יותר ממחצית מהשחקנים הקבועים. יש את נורמן עיסא, סלים דאו, יוסוף אבו ורדה, מכרם ח'ורי, והיום גם חליפה נטור שחזר לארץ.

"כל השחקנים הערבים הבולטים משחקים אצלנו. ההצגה 'יוליסס על בקבוקים', למשל, בבימוי אופירה הניג, נוצרה עם עזה ברקע. זה הביא גם קהל ערבי לראות את ההצגה, שהרגיש, כך אני מניח, שנושאים הקרובים ללבו מקבלים ביטוי על הבמה.

"בעצם תיאטרון חיפה הוא התיאטרון הרפרטוארי הראשון שהעלה הצגות בשפה הערבית בתקופת ניהולם של נועם סמל ועמרי ניצן, אני מאחל לעצמי להצליח לעשות את זה גם".

למחאה החברתית יש מקום בתיאטרון?

"ככלל אני מאמין שביטוי תרבותי, במקרה הזה תיאטרלי, הוא אפיק שיכול להקל על מצוקות. אנשים רוצים להרגיש ששומעים אותם, שהם שייכים. אם אין לדברים ביטוי תרבותי, הדרך לביטויים אחרים יותר קצרה. פעם היה יותר קל לבטא מחאה פוליטית או חברתית, הצגה שהצליחה הייתה זוכה לשער בעיתון למשך יותר משעה. היום עם כל המדיות, הטלוויזיה והאינטרנט הכול מאוד מהיר וקשה יותר להעביר מסרים".

מה מצב התיאטרון מבחינה תקציבית?

"המצב יותר טוב ממה שהיה כשהגעתי לתיאטרון, כלומר הגירעון קטן ומצומצם יותר. אבל עדיין אנחנו חיים כדי לקיים את המנוי וזה מאוד מציק לי, שקשה לקחת סיכונים. יש לתיאטראות היום פחד נורא גדול שהצגה תיכשל. אוי ואבוי מה יקרה אם נפסיד כסף. חסר לי המרחב הזה להתנסות בדברים חדשים, שיהיה אפשרי גם לטעות במסגרת החיפוש ואז האבולוציה כבר תחליט מה יישאר ומה ייעלם.


ותיקי תיאטרון חיפה (צילום: רפי דלויה)


"הלוואי שהיה לי אקסטרה מאני כדי להתפרע ולתת ביטוי גם לקולות חדשים, להצגות צעירות ולסגנונות לא מוכרים. זה מאוד חסר לי, מאוד הייתי רוצה לתת בית ומסגרת גם לקולות אחרים. זה הכסף שהכי חסר. הייתי לוקח את המיליון הראשון ומשקיע בזה. כרגע את התקציב לשאר רוח אני צריך להמציא בעצמי באיזושהי צורה וזה מצב קצת חונק".

מה אתה מאחל לתיאטרון חיפה לרגל חגיגות היובל?

"בדרך כלל אני נוהג להסתכל קדימה אבל ההתעסקות בחגיגות היובל גרמה לי לנבור בחומרים ארכיוניים ולסקור את העבר. זה לא שהייתי רוצה בהכרח לשחזר חומרים אבל זה בהחלט גרם לי לזקוף ראש ולהתגאות במה שאנחנו עושים היום מצד אחד, ומצד שני לראות שיש מקום לשיפור. לכבוד שנת היובל אני מודה לכל המנהלים הקודמים מכל התקופות, מפוארות יותר או פחות. אני מרגיש שקיבלתי תיאטרון פורץ דרך, שחשוב לכולם, ובפרט לעיר חיפה. אני הולך בדרך שקודמיי התוו, ומסתכל על מנהלי העבר כמו על נרות שמאירים את דרכי קדימה".
 
 
אירוע המחווה במלאות יובל לתיאטרון חיפה התקיים ביום שישי, ה-23 בספטמבר 2011 על במת תיאטרון חיפה. המופע צולם על ידי  קשת ערוץ 2 וישודר  ב-א' ראש השנה ( 29 בספטמבר 2011).
טל':  04-8600500. אתר התיאטרון www.ht1.co.il



22/09/2011   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע