סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
כתבה
 
מאת: צבי גורן תיאטרונטו 2005 – הפוליגרף של המשחק
 

 
 


חמש הצגות יחיד מתוך שמונה המשתתפות בתחרות השנה הבהירו מחדש לצבי גורן כי במרכז העשייה התיאטרלית ניצבים השחקנים.

מחזה לשחקן יחיד

לא קשה לתאר מה עמד לפני מארגני הפסטיבל תיאטרונטו השנה, אחרי ההצלחה הגדולה של השנה שעברה. הם לא יכלו להרשות לעצמם נפילה, ולמרות שעדיין לא מצאו את הנוסחה הברורה לשאלת זהותו של "מחזה לשחקן יחיד", הם הבינו כי מה שלא יהיה – את המשא המעומעם הזה חייבים לשאת בצורה ברורה ומשכנעת שחקנים טובים, מנוסים או צעירים ומפתיעים.

מבחינה זאת לבדה אפשר לומר כי השנה, ולפחות בחמש ההצגות שראיתי מתוך השמונה המשתתפות בתחרות על הפרס, התכנסו בפסטיבל כמה שמות בולטים ובעלי מעמד בלתי מעורער בתיאטרון הישראלי - ואפשר בהחלט להעריך את נכונותם להשתתף בתחרות כזאת. גם אם ברור שיש בהצגת יחיד יסוד ברור מאוד של טיפוח האגו. זה בריא וזה מבטיח.

אני רלוונטי !!!

השחקן מיכאל כורש תרגם ועיבד את "אני רלוונטי!!!" מאת ג`ספר קרוס, שהוא מונולוג סטנד-אפיסטי המבוסס על הופעותיו של המחבר בתכנית טלוויזיה בריטית. זאת איננה דרמה, וגם לא קומדיה, אלא שרשרת די מוכרת המתארת מצוקות של גברים נשואים.

את מה שחסר במונולוג הארוך הזה ממלא כורש בייחוד של אישיותו הבימתית, בפשטות והרוך שבה הוא מבטא את הרעיונות השונים, את הביקורתיות, העוקצנות והבדחנות על חשבון האישה שברח ממנה, ולא בפעם הראשונה.

מוטי אבירם ביים, ומיקי בן כנען עיצבה יפה חדר מלון ורוד מכוער המיועד לסטוצים מזדמנים, כשברקע מתנגת המוזיקה של עדי כהן.

שירלי ולנטיין

סנדרה שדה הביאה את כשרונה המיוחד לעצב דמות מלאה מאוד, אולי שונה מהמצופה, של "שירלי ולנטיין", אחד משלושת המחזות (להבדיל מעיבודים של ספרים וכד`) שהועלו השנה בתיאטרונטו. שירלי של שדה היא אישה המצויה על סף האינות. היא עדיין חיה, היא עדיין מדברת – אל הקיר כמובן, או אל סלע בחוף ים – אבל היא על סף הקו האדום התחתון של קיומה. כמעט מחוקה על ידי בעלה ה"אוהב".

הטקסט אולי מזמין מפגן קומי וירטואוזי, אבל אצל סנדרה שדה, הוירטואוזיות איננה מופגנת אלא חרישית, רומזת, ורק לאט לאט מתעוררת מתוך האפור של קיומה אל הלבן ובוהק השמש שמושכים אותה למעלה, אל חיים חדשים. זהו משחק משובח של אנדר-סטייטמנט, של מעט המחזיק את המרובה, ובעיקר של אמת, כאב, והתפכחות פנימיים.

סטיבן דקסטר ביים, דנה צרפתי עיצבה תפאורה יפה, מתוחכמת, ואת התלבושות, ואורי וידיסלבסקי עיטר במוזיקה התואמת מאוד את אופי הדמות שעיצבה שדה.

כבר לא ילדה של אף אחד

עיבוד רומנים למחזות הוא אחת המשימות הקשות ביותר, ולמעט מקרים ספורים מאוד אין הוא עולה יפה. בעיקר לא כשמדובר במעבר למונודרמה. האיכויות של המקור נעלמות במרבית המקרים והשלד העלילתי מחייב פשרות, ופתרונות שלא עולים יפה במרבית המקרים.

למרבה הצער זה גם מה שקרה לעיבוד ספרה המרתק של ציפי גון-גרוס "כבר לא ילדה של אף אחד". הבמאי והמעבד אלי אידיסיס לא הסתפק בדמותה של גיבורת הספר והמונודרמה, שחקנית ומחזאית שמכינה הצגת-יחיד שבה תגלם את עצמה, שתועלה באזכרה למות אמה. הוא יצר דמות שנייה במונודרמה, במאית ששמה אורנה, שהיא כמובן וירטואלית, נעדרת. הצרה היא שהדמות הזאת היא דמות פעילה, מאי-שם במרומי האולם, ורחלי מנהלת אתה דיאלוג.

הדיאלוג הזה מפריע למהלך הדברים - ולהתעמתות של רחלי עם אובדן הוריה, עם מה שעבר עליהם בשואה ועם ימיה האחרונים של האם. הדיאלוג גם יוצר עימות מלאכותי בין רחלי לבמאית הוירטואלית, ובסופו של דבר מחליש את הדרמה הגדולה הרוחשת בתוככי נפשה של רחלי, ומבקשת להגיע לידי ביטוי במחזה שהיא חיברה או מחברת.

ומעבר לכך, קיומו של הדיאלוג הזה מעמיס על משחקה של אסתי זקהיים מרכיב מלאכותי מאוד הגורע מהישגה בעיצוב עולמה הפנימי המיוחד של רחלי. לזכותה של זקהיים ייאמר שהיא מצליחה להתגבר על המכשול, ויוצרת דמות מסקרנת מאוד, נוגעת ללב במשחק כבוש, טבעי מאוד, ונקי ממלודרמטיות.

שי בן יעקב כתב מוזיקה המשתלבת יפה במעברים וברקע של המונולוג, שמצליח בזכותן של נון-גרוס וזקהיים לרגש עד דמעות.

הגר

גם המונודרמה הזאת היא עיבוד לספר, וגם בה יש אי-אלו בעיות דרמטורגיות, אם כי בתחום של הגלוי והנסתר, הברור מאליו או הנרמז ללא הסבר משלים. דורונה בן-דור עיבדה את ספרה של יוכי ברנדס, המתאר עימות של אישה חרדית עם סבה המנוח, שכפה עליה, בלידתה, את שמה, שבחוגים חרדיים מסמל כמובן את הבלתי רצוי, את המקולל.

בן דור ביימה בתשומת לב יפה לפרטים את משחקה המושלם של הדס קלדרון, שמתפתח בהדרגה אל אחד השיאים הדרמטיים הגדולים ביותר שצפיתי בהם אצלנו. קלדרון, ביכולת מרשימה, איננה מתפרקת במשחקה אחרי השיא הזה אלא מפיקה ממנו את התנופה הדרושה לחלקה האחרון של המונודרמה, שיש בה מרכיבים מתחום הדרמה היוונית (גזרת גורל וחטא אבות) לצד הווי ומנהגים של העדה החרדית בירושלים.

בעזרת התפאורה התמציתית מאוד ורבת ההשראה של מיקי בן כנען, והמוזיקה האפקטיבית של אורי וידיסלבסקי, מצליחה הדס קלדרון לעצב דמות מרתקת מאוד, מסקרנת, מושכת, כואבת, כועסת ומפויסת.

את התאורה לארבע ההצגות שסקרתי עד כאן עיצב מאיר אלון, ובכל אחת מהן הוא מצא את האור הייחודי התואם את רוחן.

עד אפס מקום

"עד אפס מקום" מאת בקי מוד הוא המחזה השני מבין השלושה שהועלו השנה בתיאטרונטו שאינם עיבוד לרומנים או לפורמט אחר. העובדה הזאת לבדה מעמידה אתגר מסוג שונה לשחקן המבצע אותו - אוהד שחר שגם תירגם ועיבד את המחזה לכאן ועכשיו בארץ הקודש המשוגעת של הישראלים הנהנתנים. הצגה של כיף גדול יש שם... בתיאטרון.

המחזה מספר על שחקן מובטל המתפרנס כפקיד הזמנות במסעדת יוקרה, והוא מתאר שעות אחדות במה שנראה כמו חלום בלהות בהקיץ, כאשר עליו להתמודד לבדו עם עשרות טלפונים של ישראלים רעבים ואורחיהם, שלא לדבר על צוות המסעדה, גם כן באמצעות טלפונים, מכשירי קשר וכדומה.

שחר הוא שחקן קומי מלידה, ובהצגת היחיד הזאת הוא מגלם בווירטואוזיות כארבעים דמויות משוגעות בקולו, ובגופו, במחוות פנים וידיים. הוא עושה זאת בתנופה שאיננה יודעת מנוח בבימויו המצוין של אורי הוכמן, בתוך תפאורה מלאה כל טוב של נטע הקר, מוזיקה עשירה של אבי בנימין ואפקטים מצוינים של מיכאל וייסברוד, ותאורה רבת דמיון של דימה גורביץ`.

התלמידים נותנים שיעור

כמו בשנה שעברה, גם הפעם מעטרים את הפסטיבל שני אירועים יוצאי דופן פרי עבודתם של שני בתי ספר למשחק, ובאלה אפשר לקבל אמירות קיומיות נוקבות או תיאטרון בידורי מעולה.

תלמידי מגמת התיאטרון של סמינר הקיבוצים השתלטו על גן יעקב והעלו בכל פינותיו, תחת כל עץ רענן, גרם מדרגות או בכל מעבר, סדרת תמונות בנושא העובדים הזרים החיים ונרדפים בתוכנו. זהו הייד פארק של מיצגים עשויים בפשטות, בניהולם של פרידה שהם ואיציק ויינגרטן, תוך שימוש בחומרים בסיסיים, היוצרים ביחד זירת תיאטרון שהיא באמת נטו של אמירה חברתית בכלים אמנותיים.

ובמעמקי המרתף שפעם היה נגרייה, ובבימויו רב ההומור של שמעון מימרן, עם עריכה מוזיקלית מעולה של שפי ישי ועיצוב תנועה עשירה של שרון רשף-ארמוני, יוצרים תלמידי הסטודיו של יורם לוינשטיין ערב בידור ברמה גבוהה, והפעם על בסיס מונולוגים מתוך סרטי קולנוע מוכרים.

לסיום אני חייב התנצלות בפני שלושת המתחרים האחרים בתיאטרונטו, נורמן עיסא, שרית וינו-אלעד ואורטל אגמון הירש, על כך שלא הסתייע בידי לצפות בעבודתם.

לפירוט הצגות התיאטרונטו


11/04/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. סנדרה שדה שחקנית איכותית
מיכל נבו , (11/04/2005)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע