סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "ריגולטו" – מלונדון בעוצמה
 

 
 
השידור הישיר של האופרה של ורדי החל במחלות ילדות קשות והסתיים בנצחונם של המנצח והסולנים 


מהבמה אל המסך
 
אין זו הפעם הראשונה שלשוחרי האופרה בישראל יש הזדמנות לראות בתוך עונה אחת שני ביצועים שונים של אותה יצירה, וגם קרה ששניהם – של האופרה הישראלית והתזמורת הפילהרמונית – התרחשו בהפרש מזערי מאוד. גם כאשר שוחרי האופרה רעבים, זה קצת מוגזם.
 
אבל במקרה שלפנינו, הכפילות שונה ומעוררת השוואות שאינן בהכרח אמנותיות, אלא בעיקר טכניות. הפעם מדובר בכפל ביצועים של "ריגולטו", אופרה שג'וזפה ורדי כתב ב-1851, בשנות השיא של יצירתו, והיא בין עשר היצירות הפופולריות ביותר בסוגה הזאת.
 
בסוף יוני תעלה בפעם השלישית ההפקה של האופרה הישראלית בבימויו של דייוויד פאונטני, שעלתה לראשונה לפני 15 שנה (!).

חודשיים וחצי יפרידו בינה ובין השידור הישיר שהיה אמש לבתי-קולנוע בכל רחבי אירופה, אמריקה ולראשונה גם לכאן, של ה"ריגולטו" של בית-האופרה המלכותי בקובנט-גרדן, לונדון, בהפקה שעלתה שם לראשונה לפני 12 שנה (!), וגם שם היא חוזרת לרפרטואר בפעם השלישית.

ריגולטו-04-צילום-ROH.jpg
"ריגולטו", צילום: ROH
 
ההשוואה בין שתי ההפקות תצטרך לחכות, כי מבחנה של כל הפקה הוא בשעת מעשה, כלומר באותן שתיים-שלוש שעות או אף יותר שהקהל יושב באולם וצופה בזמרים ומאזין לביצוע המוזיקלי. אך יש כמה דברים שמאפשרים משוואה טכנית מסוימת, לפחות כפי שניתן היה להיווכח אמש במהלך השידור הישיר לאולם קולנוע רב-חן בתל אביב, ולשני אולמות אחרים בארץ.
 
כך, למשל, כרבע שעה לפני ההקרנה, הופיע על המסך המנהל המוזיקלי של בית-האופרה, אנטוניו פפאנו, עם הסברים נלהבים על האופרה, מלווים בצילומי ארכיון ובצילומים מהחזרות, ואף עם תקציר ברור של העלילה, וגם ראיונות קצרים עם הבמאית המחדשת של הבימוי המקורי.
 
הבדל אחר, מהותי מאוד, הוא עצם הצפייה בהפקה בימתית מבעד לעדשות מצלמות טלוויזיה, באיכות HD, המגדילות פרטים ומקרבות את עיני הצופה עד עיני המבצעים, ועם סאונד העובר דרך מערכת משוכללת אחת, זו שעל הבמה, אל מערכת משוכללת מאוד של הסאונד ההיקפי בבית-הקולנוע.
 
באולם של בית-אופרה, כאן ובלונדון ובכל מקום דומה, גם אם יש הגברה אקוסטית, התזמורת והזמרים על הבמה בכל זאת נשמעים טבעיים, ואם קורה שהקולות והצלילים מגיעים באיכות רמקולית, שביעות הרצון פוחתת. אבל באולם הקולנוע, מעבר לעניין העוצמה, איכות השמע משוכללת לרמת HD.
 
אמש ברב-חן היו תקלות שונות, שניתן לייחס אותן למחלות ילדות של רצון טוב וכשלי תקשורת שונים. כך, למשל, המסך היה קטן מהצפוי (בגלל העברת מידע שגוי מהמפיקים בלונדון), ההפעלה האוטומטית של מקרן סרטי הקולנוע הממוחשב החלה לפעול והשתלטה לרגעים מביכים על התמונה, ובהקדמה למערכה השנייה, בהפסקה, לא היה סאונד במשך כמה דקות מרגיזות.
 
אבל מעבר לאלה (תקלות סאונד, תאורה ומוזיקה יכולות להתרחש גם כשצופים מהאולם באופרה, בהצגות תיאטרון ומחול), המבחן הוא זה של הביצוע וההפקה המועברים מעבר לים. ובכך גברה ידה של זו ששודרה אלינו אמש על המהמורות הטכניות.

ריגולטו-01-צילום-ROH.jpg
"ריגולטו", צילום: ROH

כוכבים חדשים לאופרה
 
זו היתה בעיקר ובלי צל של ספק חוויה מוזיקלית. ההפקה הבימתית, בבימויו של דייוויד מקוויקאר, עוררה בשעתו תגובות סוערות בגלל התמונה הראשונה, שכל כולה עוצבה כאורגיה עם עירום ומשגלי זימה בוטים. מאז כבר נרגעו הרוחות, אך כשזה נראה בתקריבים יחסיים על מסך הקולנוע, אפשר בהחלט גם להתפעל וגם להבין את הזעם. בשאר התמונות היו הבימוי והתפאורה נטולי חדשנות לשמה, וזאת מחמאה.  
 
לעומת זאת היו שני חידושים ברורים בתחום הביצוע המוזיקלי, המצוין לכל אורך הדרך: האחד הוא נוכחותו של המנצח סר ג'ון אליוט גרדינר, שהצליח ליצור איזון מושלם בין התזמורת שלרגלי הבמה ובין המקהלה המצוינת והסולנים הנפלאים בכל התפקידים.
 
החידוש האחר היה בביצוע הנלהב והמלהיב של הזמר האיטלקי הצעיר והאתלטי ויטוריו גריגולו בתפקיד הדוכס ההדוניסט הבוגדני. משחקו, ובעיקר זה של פניו, שהזכירו מאוד את אלה של השחקן הצרפתי ז'ראר פיליפ, כוכב שנות ה-40 וה-50, היו בית-ספר של הבעה, מותאמים להפליא לטקסטים ולמוזיקה. תוסיפו לזה את קול הטנור הזוהר כבדולח, את שליטתו המושלמת בדקויות המוזיקליות של ורדי בכל אריה שביצע, כולל La donna e mobile מסעיר – ותקבלו חוויה נדירה.

ריגולטו-02-צילום-ROH.jpg
"ריגולטו", צילום: ROH

מבחינה קולית היה גריגולו ניגוד מדויק לקול הבס-בריטון של דימיטרי פלאטניאס, שכבש את תפקיד ריגולטו. הוא עדיין רחוק מלהיות שחקן בעל דקויות הבעה, אך את אלה ואת המטען הרגשי העצום של התפקיד הוא הכיל בקולו הגדול ובביצוע סוחף ומרגש, בעיקר בסערת רוחו בתמונה הראשונה של המערכה השלישית, ופה ושם עד דמעות. וכמו במקרה של הדוכס, גם הביצוע הזה העביר יפה את השילוב בין מפלצתיות לנושיות. 
 
בתווך ובקול סופרן צלול ויפהפה ניצבה יקתרינה סיורינה בתפקיד ג'ילדה, בתו של ריגולטו, המקריבה את חייה למען אהובה הבוגדני. גם היא אינה שחקנית מנוסה עדיין, אך היטיבה להכיל בזמרתה את ההתנגשות בין שתי אהבותיה הסותרות, לאביה ולדוכס.
 
ראויים לציון גם זמרת המצו-סופרן כריסטין רייס בתפקיד מדלנה, שהוסיפה משקל קולי משלה לביצוע הקווארטט הנהדר Bella figla del'amor, זמר הבס מתיו רוז בתפקיד אחיה, הרוצח השכיר ספרפוצ'ילה, וכן ג'אנפרנקו מונטרסור בתפקיד הרוזן שחטיפת בתו בתחילת האופרה והקללה שהוא מטיח בריגולטו המלעיג מניעה את כל מהלכי העלילה האופראית.

ריגולטו-03-צילום-ROH.jpg
"ריגולטו", צילום: ROH

אין לי ספק שבהמשך הדרך, ונוסף על השידורים הישירים מהקובנט-גרדן לערים שונות בארץ, או מהמטרופוליטן בניו-יורק המועברים לסינמטק ירושלים, תתפתח כאן תרבות הצפייה בבתי קולנוע משוכללים בשידורים ישירים מבימות שונות – של אופרות, של הצגות תיאטרון, של מחול קלאסי-מודרני בעיקר, וגם של מופעי מוזיקה של כוכבים גדולים ולוהטים. תהיה בכך השלמה חשובה לחוויות הצפייה באולמות, באיצטדיונים ובפארקים.


למועדי מופעים >

18/04/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע