סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן הקמצן לאן – משני צדי המסכות
 

 
 
עיבוד למחזהו הגדול של מולייר מתחבט בביצוע משעשע אם להיות או לא להיות אמנות גבוהה


מסורת! מסורת?
 
הקומדיה דל ארטה הייתה התאטרון הפופולרי של התרבות האירופית בימי הביניים. היא רצה, אם להשתמש במושגים של ימינו, מעיר לעיר, מכיכר אל כיכר, ושבה וסיפרה בגרסאות דומות זו לזו סיפורים אנושיים קטנים, בעיקר על אהבה, על זקנים וצעירים, ועל צרות מהאקטואליה של אותם ימים. ובדרך כלל, אם לא תמיד, במסכות, בתנועה, בליצנות ובכל אמצעי שחיזר אחרי הקהל.
 
מולייר, גאון הבמה הצרפתי, שאב מהסוגה הזאת רעיונות רבים וטובים, הוריד את המסכות ובמקומן הלביש על הדמויות הקבועות שכיכבו בה את הדמויות הייחודיות שלו. ובעיקר, הוא ניצל את מגוון המצבים שנוצרו בה כקומדיה עממית ומשעשעת עם רב לכתיבת סאטירה נוקבת שהעלה בארמונו של לואי ה-14 מול קהל רם דרג.
 
מולייר ידע, כמו אנשי הקומדיה דל ארטה וכמוהם כמחזאי יוון העתיקה, כמו שקספיר וכמו כל תאטרון ויוצריו מדור לדור, מארץ לארץ, שכדי לשרוד צריך להתחנף לקהל, פה ושם להצטנזר, כדי שיהיה אפשר גם להעיז ולהחציף, למתוח ביקורת נרמזת או אפילו גלויה, מתי למתוח את החבל ומתי להרפות.
 
הבעייתיות הזאת מהדהדת-נרמזת במחזה "הקמצן לאן?” המועלה על ידי להקת סקפינו בתאטרון הסימטה ביפו העתיקה. הלהקה הצעירה שואפת לפתח יצירה מקורית המשלבת את אמנות הקומדיה דל ארטה, תאטרון המסכות, ותאטרון ישראלי עכשווי.
 
את המחזה, הנשען בנאמנות רבה על יצירתו הגדולה של מולייר, כתב ברק גונן, שגם משחק בהצגה בתפקיד הקמצן, יחד עם הבמאי חיים עבוד והשחקנית אלה גופר עבוד, שכל אחד מהם משחק בהצגה מגוון דמויות. ושלושתם במסכות נפלאות של יהודית גרינשפן, החרדה מאוד לגורל הידע של מסורות העבר.
 
התאטרון זקוק לקהל
 
הרעיון המרכזי בגרסה הזאת של גונן וחבריו הוא להעלות בהצגה הזאת "שאלה אמיתית על תפקיד התאטרון בימינו". וכך, במהלך החזרה הגנרלית על "הקמצן" המקורי מתעורר מאבק רעיוני בין המפיק החושש לכישלון קופתי ותובע להכניס שינויים "מסחריים" למחזה, לבין השחקן הראשי המנסה בכל כוחו לשמור על מסורת התאטרון הקלאסי.
 
והוויכוח הזה אמנם מניב כמה הברקות קטנות, וזאת הצגה משעשעת מאוד, בבימויו המסוגנן של עבוד, תלמידו של יורם בוקר, שליווה את ההפקה כיועץ אמנותי. גונן הוא היחיד שאינו מחליף את המסכה בעוד שחבריו מחליפים מסכות ומלבושים בהתאם לשלוש הדמויות שכל אחד מהם מגלם.
 
וכבר בכך, ולמרות הביצוע המצוין, מתעוררת בעייתיות מסוימת של המחזה וההצגה המחזירים את הכרכרה של מולייר אל קרון הנדודים של הקומדיה דל ארטה. 
 
הקמצן-לאן-יחצ.jpg
"הקמצן לאן?" (תמונת יח"צ)

הוויכוח שפותח את ההצגה מתנהל גם הוא במסכות, וכך מתבטל מאליו סיפור המסגרת. אולי משום שבעיקרו, מה שהיה בעבר הוא גם מה שקורה עכשיו, וככל הנראה גם ימשיך להיות: כדי להתקיים, כדי ליצור, התאטרון זקוק לקהל.
 
אולי גם משום שהוויכוח בין הרצון לשמור על מסורת התאטרון הקלאסי לבין התמסחרות התאטרון, הוא ויכוח מופרך ולא מהותי לקיומו של תאטרון חי. לשמר את הקלאסי זהו מעשה מוזיאלי. תאטרון חי מחויב לפרוץ נתיבים חדשים של יצירה ולהגיע דרכם אל קהלים חדשים עם הוויות וציפיות חדשות.  
 
בימי הקומדיה דל ארטה הוא הביא צבע וחיוניות לחיים אפורים, אצל מולייר הוא הפך למעדן על שולחנם של אצילים וכלבי השמירה של החברה. הם, כקודמיהם ויורשיהם,  דיברו אל הקהל באמצעים הנכונים לזמנם. ורק דבר אחד, דומה, לא השתנה, החנופה לקהל.
 
הצגת "הקמצן לאן?” מנסה לעורר את המחשבה ואת התהייה על תפקיד התאטרון ועל דרכו בימינו. זה איננו מושלם מבחינה רעיונית, אבל כהצגה זהו מעדן לימי הקיץ הלוהטים. 

למועדי מופעים >

19/06/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע