שריד מהנמל של פעם
פעם-פעם, לפני שנים רבות, היו אוניות עוגנות מול חוף הים של העיר העברית הראשונה ופורקות מטען אנושי של עולים ומעפילים, או סחורות שונות ומשונות. אלה היו מועברים באמצעות סירות קטנות אל היבשה.
מאז עברו שנים רבות. נמל תל-אביב היה זה מכבר להיסטוריה. את מקומו תפס מרכז קורץ לבילוי ולבידור.
ביום חמישי השבוע ילבש מתחם הנמל חג, כשכאחת מאטרקציות חנוכה יוזנק בו בחצות היום "המרוץ לאוצר מפעלי ים" שבמהלכו יוזמן קהל האלפים לנוע בין תחנות ומשימות אתגריות ודרכן להתוודע לסיפורו המרתק של הנמל.
מארגני המרוץ מבטיחים אירוע המוני, אבל עוטפים אותו במעטה מסתורי משהו, כשאולי בצדק אינם חושפים מראש את שלל התחנות המפתות, פרט למנוף, מסמליו המובהקים של הנמל הזה.
לכאורה, מדובר בחתיכת ענתיקה, שריד מהנמל של פעם. אבל איריס ברץ, סמנכ"לית השיווק והפיתוח העסקי, העורכת לנו סיור ספוג ערכים במתחם, מגלה את האמת. מדובר במנוף שהוא שחזור אחד לאחד של המנוף המקורי, שביום בהיר הלך בדרך כל הארץ בד בבד עם מהנדס הנמל, שטיפל בו בנאמנות.
נמל תל אביב, צילום: יעקב בר-און
משלוח הדרים למלך ג'ורג' השישי
אבל אולי מוטב לגלגל את סיפורו של נמל תל אביב לאחור, אל שנת 36' במאה הקודמת, כשהיישוב דאז נמס מהתרגשות נוכח חנוכתו של הנמל העברי הראשון במולדת.
זה דווקא לא קרה בכוונה. כשנוסדה תל-אביב, ב-1909, פרנסיה לא פנטזו על נמל, מה גם שקצת דרומה משם היה מאז ומקדם נמל ביפו השכנה. אבל, כמו בלא מעט מקרים, חגג כאן האלתור. כאשר פרצו המאורעות והועמד בסכנה יצוא התפוזים, עוגן מרכזי בכלכלה הארץ-ישראלית, נאלצו שלטונות המנדט לאשר הקמת נמל חלופי מול הצפון הישן של תל-אביב.
הספונטניות הזאת לא אפשרה תכנון נמל עמוק מים. זה התחיל ממזח עץ שנסחף תוך ימים אחדים בים הגועש ובספינת המשא "צ'טרוורטי" שהגיעה אליו ב-15 במאי 36' מיוגוסלביה עמוסה במטען מלט שענף הבניין כה נזקק לו. עד היום מתהלכת אגדה – ושמא זו מציאות – שאחד משקי המלט מאוחסן במחסן במוזיאון תל-אביב, מזכרת לדורות.
ואם אגדות, או לא, מסופר כי ממשלוח ההדרים הראשון שיצא מהנמל לאנגליה התיבה הראשונה הוגשה כשי להוד רוממותו, המלך ג'ורג' השישי. האמנם? – אולי.
כיום, כשאנחנו טובעים בכל השטיקים והטריקים של מערכת הבחירות הנוכחית, ייתכן שקשה לעכל את משמעות הקמת הנמל, כשמאיר דיזנגוף, ראש העיר תל-אביב, הכריז קבל עם ועדה ש"כאן יהיה לנו נמל גדול על אף הכל". האירוע, שהיה מעין איתות לעצמאות בעתיד הלא רחוק, נשטף בגל של שמחה ולווה בשירים שנכתבו לכבודו.
מילותיו של המפורסם שבהם, 'שיר לנמל', שכתבה לאה גולדברג והלחינה רבקה לוינסון, מתנוססות על חזיתו של האנגר 4, בכניסה למתחם. "למרחקים מפליגות הספינות", כך כתוב בו, "אלף ידיים פורקות ובונות/ אנו כובשים את החוף והגל/ אנו בונים פה נמל// מורק הבטון ומורם המנוף/ סירות המטען מגיעות אל החוף/ תכלת מלמטה ותכלת מעל/ ככה נבנה הנמל".
לא נביא את כל תולדותיו של נמל תל-אביב, שתוך שנתיים החלו לעבור בו גם נוסעים. משתתפי המרוץ בחנוכה יוכלו בוודאי לערוך הכרות עם פכים מהן בתחנות שלו.
רק נספר כאן שהנמל הזה, שבין השאר הוברח דרכו לא מעט נשק אל המדינה שבדרך, "החזיר ציוד" אי אז ב-65' וסיים סופית את תפקידו. זמן רב לאחר שהיה בצילו של נמל חיפה וכשלא הייתה אפשרות להרחיבו, הועבר הכדור לאשדוד, שם נבנה נמל חדש בשפך נחל לכיש.
נמל תל-אביב נותר בשממונו ועזובה השתלטה עליו. כך התרשמו מטיילים שהזדמנו למקום, כך התרשמתי גם אני כאשר ככתב ספורט הייתי חולף על פני הנמל הדומם בדרך לאצטדיון המכבייה הסמוך.
אף אם בתקופת מלחמת יום כיפור ידע הנמל רגעים יפים, כשדוברות הועברו ממנו לחזית הדרום, שם נעשה בהן שימוש בצליחת תעלת סואץ, היה ברור שעברה שעתו. לקראת סוף המילניום הוא נגאל מכבלי השכחה כשהוחלט על הסבתו למה שהוא היום.
נמל תל אביב, צילום: יח"צ
קניון לא יוקם במקום הזה
גם אם עושה רושם שהנמל במתכונתו הנוכחית, המהווה אבן שואבת לתיירים וצילומיו מתנוססים על עיתוני עיצוב מהעולם, נראה כך מתמיד, בסך הכל סיפור השיקום שלו הוא בן פחות מתריסר שנים.
מאחורי מתיחת הפנים המקיפה שבה התנסה הנמל עומדת חברת "אוצר מפעלי ים", המנהלת את הנמל מראשיתו, כששלטונות המנדט נתנו להבין שהם לא בעסק והעבירו את האחריות לראשי היישוב, בשיתוף עיריית תל-אביב. עם שיקום הנמל, הוחלט שיהיה נכס ציבורי השייך לכלל הציבור, כשהדגש הוא על שטחים פתוחים לקהל הרחב עם אפשרויות רבות לבילוי בחינם.
הים הוא כאן השחקן הראשי והנוף הוא עם הפנים אליו. ברץ מספרת שכל הפיתויים של בנייה מסחרית מצד כרישי נדל"ן נדחו על הסף, כולל בקשות להוספת זכויות-בנייה. קניון לא יוקם במקום הזה שמפעיליו רוצים שהקהל יסתובב בין הביתנים וירגיש את הים ישר בפנים.
לדברי ברץ, מתחם הנמל, כ-90 דונם פתוחים לציבור, מיועד לאוכלוסיות מכל הגילאים. "אם תבוא לכאן בחמש בבוקר, תבחין ברצים על החוף", היא אומרת. "בשמונה מתחילות להסתובב במקום אמהות צעירות עם תינוקות בעגלות. בצהריים מתמלאים בתי הקפה והמסעדות. אחרי הצהריים מגיעים הזוגות הרומנטיים, בין השאר לצילומי חתן-כלה. בשעות הערב זה הזמן של הבליינים. ומועדוני-לילה? – זה לא בבית-ספרנו..."
תרבות היא לא מילה גסה
בנמל תל-אביב של היום תרבות איננה מילה גסה. "אנחנו עוסקים בהנגשת כל מיני סוגי תרבות לקהל הרחב", מצהירה ברץ. יש אפילו חנות ספרים ובתוכה ממוקם בית-קפה. במקום שממנו שידר 'רדיו תל-אביב', פועל כיום 'בית היוצר', אולם להופעות בשיתוף אקו"ם. יש הופעות בחוץ, כולל הקרנת סרטים על מסכי ענק.
ההסתובבות במתחם נעימה הודות לרציפי העץ (ה"דקים") שבו. הכל פשוט במכוון, לא מצועצע ונוח; גם לנכים. ויש אפילו שוק צבעוני מקורה, המזכיר בזעיר אנפין את שוק "לה בוקריה", בברצלונה וגם חנויות מתחומים שונים.
דייגים חובבים מטילים את חכותיהם במרחבי המתחם. שום תחרות לנמל יפו, מרכזם של הדייגים המקצוענים. מדברים על החזרת השיט לנמל תל-אביב, אבל רק של סירות קטנות, שאמורות להוסיף אקשן למקום. ובאשר ליאכטות, המרינות המוכרות בהרצליה ובתל-אביב אינן בסכנה.
איריס ברץ, צילום: יעקב בר-און
בסיור עם ברץ אני מבחין בשתי תופעות לכאורה מנוגדות. מגרשי החניה במתחם הם ...מצוירים. "זה מתוך רצון לתת הרגשה של סלון ביתי", היא מעירה. לדבריה, הייתה כוונה לסגור מדי פעם את החניונים לצורך קיום אירועים בחוץ, אבל מצוקת החניה הכריעה נגד. כן, מצוקת חניה. "עדיף להיכנס ברגל, או לבוא באופניים", מציעה ברץ.
ניגוד לכתמי הצבע בחניונים מהווה ה...חלודה שיש לה נוכחות בולטת בשטח. הזנחה? – "בשום פנים ואופן לא!" מתעקשת בת-שיחי. "אנחנו משתדלים לשמור על הנראות הטבעית, אם כי אולי פה ושם זה קצת מוגזם..."
ברץ מדברת על הנמל בהתלהבות. נראה שהיא באה מאהבה למקום. מה מריץ אותך? – אני שואל את ברץ, הייטקיסטית במקור, מהנדסת תוכנה שעברה לניהול. "יש משהו ממכר בלגעת ברבבות, המגיעים לנמל מדי שבוע", היא משיבה.
ועכשיו למרוץ החנוכה שאמור להיות אירוע ססגוני במיוחד. קבוצות שישתתפו, כולל משפחות וזוגות, יתאפיינו בפריט מזהה משותף, כגון כובע, עניבה, שלייקס וכיוצא באלה. בכל תחנה במרוץ תתווסף חותמת בדרכון שיונפק למשתתפים חינם אין כסף.
כאמור, לא מגלים מראש מה הן התחנות, אבל אפשר להדליף שבנמל לא יפסחו על האולם שבו ריססו בדי.די.טי את העולים שהגיעו לנמל או על ההאנגר שהפך למחסן של האו"ם.
בסוף יקבלו מדליות ואיך לא גם סופגניות – חנוכה או לא חנוכה – כששאלת המיליון שתרחף מעל המרוץ תלויה בחסדי שמים: אם יהיה מזג אוויר סוער - קיומו יוטל בספק.
"המירוץ לאוצר מפעלי ים" יתקיים ביום חמישי, 13 בדצמבר 2012. ההזנקה בשעה 12:00. זמן משוער למירוץ: שלוש שעות. ההשתתפות ללא תשלום, ומותנית ברישום מראש באתר הנמל