סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
27282930
ריאיון
 
מאת: ענת מוניץ איך הופכים חולצה לתיאטרון
 

 
 
היצירה המשותפת יוצרת חיבור חזק בין אנשים, יוצרת קהילה, וכל אחד יכול לעשות את זה אם הלב שלו שם, לתרום לתרבות של כולנו ולהפוך את הרחוב הישראלי למקום מרתק. אני מחפש דרכים פשוטות לתת לצופים את התחושה הזו שתעורר אותם לפעול, נותן להם את הכלים להרים משהו פשוט - כמו חתיכת נייר עיתון, או חולצה שיש להם בבית - ובעזרתה לתקשר עם אנשים, בהומור, לומר משהו אמיתי"
הבמאי והיוצר אדם יכין יוצר "החולצה שביניהם" שתעלה בפסט' הבובות בחולון על תיאטרון חולצות


הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון וסרטי בובות בחולון, שיתקיים זו השנה ה-16, מארח תשעה ימים של מופעי בכורה, עשרות בובנאים מובילים מהארץ ומהעולם, סרטים בינלאומיים ולמעלה מ-70 פעילויות למבוגרים וילדים המשלבות מופעים וטכניקות שונות של הפעלת בובות.

בין מופעי הבכורה המסקרנים והמבטיחים שיתקיימו במסגרת הפסטיבל תעלה ההצגה "החולצה שביניהם" – מופע ליצנות מקורי למבוגרים בביצוע תיאטרון האייל המרקד. על בימוי המופע, המרקד על קו התפר שבין ליצנות לתיאטרון בובות-חולצות, הופקד האמן הרב-תחומי אדם יכין, שגם משתתף בו לצד השחקנית נחמה פרל.

ליצנים מחפשים זוגיות

"ההצגה עוסקת במסע הפנימי של שני ליצנים בדרכם למימוש פנטזיית הזוגיות והמשפחה האידיאלית", מספר יכין. "אבל לחולצות שלהם יש תכניות אחרות והן סוחפות אותם למסע קומי וסוער בצד האפל והפרוע של הרומנטיקה."

יכין (46), במאי, שחקן, בונה מסיכות ובובות ובונה ומעצב תפאורה, הוא אמן ואיש רנסנס במלוא מובן המילה. יליד ירושלים, הוא נולד למשפחת אמנים  שמנתה 8 ילדים. בגיל צעיר העלה מופעים ויזואליים ומאוחר יותר נסע לפריז, למד תיאטרון אצל ז'אק לקוק והתמחה בתיאטרון השמש של אריאן מנושקין. בנוסף למד גם קולנוע בבית הספר סם שפיגל בירושלים.

ניסיונו המקצועי הנרחב כולל בין השאר כתיבה, בימוי, משחק, עיצוב, הוראה, בניית בובות ומסיכות והפעלת בובות בתיאטרון הקרון הירושלמי, בהפקות לילדים של התזמורת הסימפונית ירושלים, בזירה הבינתחומית, במרכז תיאטרון הבובות חולון, בתיאטרון פסיק, תיאטרון החאן, מוזיאון ישראל, תיאטרון פנדור הפריזאי, תיאטרון טאולס ממקסיקו סיטי, וזה רק על קצה המזלג.

איך הפכת לאמן שעוסק בכל כך הרבה תחומי יצירה?

"גדלתי בבית של הורים ציירים ואמא שהיא גם סופרת, וספגתי את האהבה לאמנות מגיל מאוד צעיר. אנחנו 8 ילדים, ובכל בר או בת מצווה ההורים היו מכינים איתנו סרט, אבל ממש סרט, במצלמת סופר 8.

"בגיל די צעיר החלטתי שאני רוצה להיות במאי, אבל היה חשוב לי להעלות דברים שיוצאים מהבטן. בגיל 16 העליתי את ההצגה הגדולה הראשונה שלי - הצגה ויזואלית עם הרבה תוכן, שנבנתה מהחששות שלי לקראת הגיוס בתקופה שישראל הייתה בלבנון ואני הייתי נער פציפיסט. בגיל 18 העליתי עוד הצגה, שהייתה כבר במתכונת הרבה יותר מקצועית אבל עדיין בנויה מחלומות שלי עם דגש וויזואלי בולט".

ואז נסעת ללמוד בפריז?

"כן, ואחר כך חמש שנים קולנוע בסם שפיגל, כשכל הזמן המשכתי בחיפוש אחרי הלא-ריאליסטי, הפנטסטי, שקשור למעמקי הנפש. ואז חזרתי לתיאטרון והתחלתי להתמחות בתיאטרון בובות. בהדרגה הבובות שלי הפכו אבסטרקטיות ומשקפות את היצירתיות והנפש שלי. התחלתי לעבוד יחד עם יוצרים אחרים, והרגשתי שזה מאוד מפרה ומעצים אותי".

החולצה-שביניהם1-יחצ.jpg
"החולצה שביניהם" (צילום: יח"צ)

התיאטרון בעיניך הוא עשייה קולקטיבית, רב-תחומית?

"החברים שלי הם האנשים שאני יוצר אתם. היצירה המשותפת יוצרת חיבור חזק בין אנשים, יוצרת קהילה, וכל אחד יכול לעשות את זה אם הלב שלו שם, לתרום לתרבות של כולנו ולהפוך את הרחוב הישראלי למקום מרתק. אני מחפש דרכים פשוטות לתת לצופים את התחושה הזו שתעורר אותם לפעול, נותן להם את הכלים להרים משהו פשוט - כמו חתיכת נייר עיתון, או חולצה שיש להם בבית - ובעזרתה לתקשר עם אנשים, בהומור, לומר משהו אמיתי.

"אני מאמין שתיאטרון זה אינטראקציה בין אמנים לבין עצמם ובינם לבין הקהל. החיים שלי ושל האנשים שאני עובד איתם מרתקים ומעניינים אותי ואני מדבר על הדברים האלה. אני אוהב לראות מופעים שנוצרו על ידי המופיעים שלהם הרבה יותר מאשר מחזות שנכתבו על ידי מחזאי ומועלים על ידי שחקנים. יש בזה משהו חיצוני שבא מהמוח ולא מהלב וקשה לי לצפות בזה. זה נראה כאילו השחקן דופק כרטיס בעבודה, כי בין מה שהוא אומר ועושה על הבמה ובין עולמו הפנימי יש מרחק עצום". 

ידידות עם חולצה
  
איך נולד המופע "החולצה שביניהם"?
 
"בניתי קורס שנקרא 'תיאטרון בובות ללא בובות' והעברתי אותו באוניברסיטה בארה"ב, ואחר כך בירושלים. שם הכרתי את מתי סקיבא ונחמה פרל – השותפים שלי ליצירת המופע. הרעיון היה להשתמש בחולצות במקום בובות. אמנם המסגרת היא פסטיבל לתיאטרון בובות אבל החולצות בהצגה לא מקבלות חיים עצמאיים. הן נשארות תמיד חולצות וכל הזמן משקפות את המאוויים הפנימיים והפנטזיות של הליצנים שמפעילים אותם.
 
"כתבנו את המופע ביחד מתוך אימפרוביזציות שעשינו וחיבור לעולם התת-מודע של שלושתנו, ובסופו של דבר נבנה מופע שמדבר על ניסיון כנה, מלא תקווה, כושל ומלא כאב של בניית זוגיות".

למה דווקא חולצות?

"תיאטרון טוב פונה לדמיון של הצופים ואין דבר יותר מעניין מלראות חפצים קמים לתחייה. עוד יותר מעניין שזה קורה עם חפצים זמינים ויום יומיים, כך שהצופים יידעו שהם יכולים ליצור את מה שמתרחש על הבמה גם אצלם בבית. לא צריך בובה מפוסלת בצורה מקצועית מאוד כדי לעשות תיאטרון בובות. מבין החפצים שסביבנו, העקביים והאינטימיים ביותר הם הבגדים שלנו. הם מייצגים אותנו כלפי העולם החיצוני ואנחנו מייחסים להם יכולת להשפיע על ההרגשה שלנו".

וברמה האישית?

"זה היה קשור למופע קודם שעשיתי עם דנה דובדבן, שקראו לו 'החולצה החוצפנית' - מופע חוצות קיצי עם הרבה מים ושפריצים על חולצה שנאבקת בכל כוחה שלא להתכבס. אחרי שאנחנו מצליחים להכניס אותה לגיגית, היא לא מוכנה לצאת מהמים ועושה הכול כדי לא להיתלות על החבל.
 
"את המופע הזה עשיתי זמן קצר אחרי שהתגרשתי, בתקופה שהילדים שלי היו יותר קטנים וההורות היה מרכז חיי. המופע דיבר בעצם על הקשר בין הורים וילדים. הייתי צריך להתמודד עם גידול הילדים בצורה שונה אחרי הגירושים והתמודדות הזאת השתקפה במופע.
 
"בעבודה על 'החולצה שביניהם' התחילו לבצבץ דברים שקשורים לחיים הפרטיים שלי, לנישואים ולגירושים. תקופת הגירושים הייתה לא קלה ואני זוכר שכדי להתאמן על ההפעלה אבל גם כדי לנחם את עצמי הייתי לוקח את החולצה, הגיבורה של ההצגה, ונשכב לידה במיטה, מפעיל אותה, מנהל איתה שיחות ומפתח איתה ידידות. שם נולדו כנראה לא מעט מהתמונות של 'החולצה שביניהם'".
 
איך מתבטא היחס שבין החולצות לליצנים?
 
"כשאמרתי שהחולצות נשארות תמיד חולצות התכוונתי לזה שאנחנו כל הזמן מודעים לכך שזו החולצה של הליצן, זו החולצה של הליצנית, זה המעיל של הליצן - אנחנו לא רוצים שהקהל ייכנס לאשליה שהחולצות הן דמויות בעלות רצונות עצמאיים. עצם המשמעות הפואטית שלהן נובעת מהיותן מופעלות על ידי הדמויות – הליצנים, שקשורים לעולם הרגשי שלהם ולרוח המשחק. יש בהם משהו יותר אנושי מבני אדם רגילים, כי הם פשוטים יותר, אין להם עכבות והם יעשו הכול כדי לקבל אהבה.


החולצה-שביניהם-יחצ.jpg
"החולצה שביניהם" (צילום: יח"צ)

"השותף שלי ליצירה מתי סקיבא אומר שהליצנים בהצגה לא מעיזים לעשות דברים בעצמם אז הם מקימים את החולצות לתחייה כדי לעשות זאת בשבילם. זה לא שונה מהותית מגבר שלובש חליפה ומרגיש אמיץ או אישה שלובשת שמלת ערב ומרגישה נשית במיוחד. אנחנו לקחנו את זה צעד אחד קדימה. טוב... אולי כמה צעדים.

"בעזרת החולצות הליצנים עובדים על עצמם, בהתחלה במודע ואחר כך, ובהדרגה, בתת המודע. מצד אחד הם מתייחסים לחולצות כאל חולצות רגילות ולובשים ופושטים אותן, אבל מצד שני הן משמשות אותם כתחליף לבן הזוג, לפעמים כתחליף לעצמם, ותמיד כדרך לבטא את עולמם הפנימי".

ערימות של עיתונים מקבלות חיים ורגשות
 
ספר על פעילויות תיאטרון האייל המרקד.

"'האייל המרקד' זו עמותה שיש לה שלוש שלוחות: תיאטרון האייל המרקד שמעלה הצגות תיאטרון, 'קבוצת טאטאטא' ירושלים שמעלה מופעי רחוב עם בובות ענק ו'תיאטרון ברווז' ירושלים שהוא תיאטרון נוער שמשלב נוער יהודי וערבי.

"'החולצה שביניהם' עולה במסגרת תיאטרון האייל המרקד, ויש לנו הצגה נוספת, Shooting Stars in Jordan - מופע באנגלית על חוויה מטורפת וחיפוש זהות של תיירת יהודיה אמריקאית במזרח התיכון, שיצאה לכבוד פסטיבל תיאטרונטו והופיעה בהצלחה מרובה גם בפסטיבל הפרינג' של ניו יורק. את החזרות והתפאורה להצגה הזו עשינו אצלי בבית, יחד עם השחקנית, האמנית והבמאית האמריקאית שרה בראון.

"לגבי תיאטרון ברווז, מדובר בפרויקט שעבר ב-2012 להנחייתי, יחד עם עדי אלה, וכולל 19 בני נוער ערבים מבית צפאפא ויהודים מבית הספר הניסויי. אנחנו עובדים איתם על תיאטרון ויזואלי עם מעט שפה - סוגים שונים של תיאטרוני בובות, עבודה עם מסכות, צלליות, תיאטרון חפצים וכולי. הופענו בפסטיבל בשלומי עם מופע ויזואלי שמבוסס על החלומות שלהם, שזכה להמון אהדה. אנחנו נפגשים בעיקר בימק"א, שזה מצב מאוד מגביל כי אנחנו קבוצה גדולה, רוצים להרחיב את הפרויקט וזקוקים מאוד לחלל עבודה".

וטאטאטא?

"קבוצת טאטאטא הוקמה ב-2009 ביוזמתי ובתמיכת תיאטרון הקרון. המטרה הייתה להעלות מופע בובות ענק בשוק מחנה יהודה לפסטיבל הבינלאומי לתיאטרוני בובות באוגוסט 2010. בהתחלה היינו 31 אמנים ובסופו של דבר האירוע כלל 61 מפעילי בובות. יחד איתנו ניגנה להקת 'מארש דונדורמה' והאירוע היה מדהים. כל כך נהנינו לעבוד יחד שהחלטנו להמשיך עם זה ולעבוד על בובות ענק ואירועים מיוחדים, בסגנון קרנבלי או כאירועי רחוב. עשינו עשרות אירועים שונים מאוד זה מזה בשנים האחרונות. הקבוצה כוללת אמנים מקצועיים ואנשים מהקהילה, וכל אחד יכול להצטרף אליה ללא תשלום".

על מה אתם עובדים כרגע?

"בימים אלה אנחנו בחזרות על מופע תלוי אתר – 'הגולם', שיתקיים בתחילת אוגוסט במבנה תעשייתי באזור התעשייה תלפיות. תיאטרון תלוי אתר, שבו האתר הוא השראה להתרחשות הדרמטית, הפך לאהבה גדולה שלי בעקבות ההצגה 'והסערה נדמה' שכתבתי וביימתי לזירה הבין תחומית והתרחשה בגבעה שכולה חפירות של הצבא הירדני, בין בית לחם לירושלים.

"'הגולם' הוא מופע שהדמויות בו הן אנשים מכוסים בעיתונים ובובות ענק מעיתונים - לא עיסת נייר ולא דמויות מפוסלות היטב, אלא דמויות אבסטרקטיות שהן ערימות של עיתונים שמקבלות חיים ורגשות, עוברות מטמורפוזות וגורמות לחלל עצמו לעבור מטמורפוזה.

"לקראת הפרויקט עשינו מחקר של למעלה משנה, ולשלב החזרות לקחנו את שרה בראון המדהימה שבונה יחד איתי ועם חברי הקבוצה את רצף האירועים בחלל שיהפכו את הפיתוחים הפלסטיים והדרמטיים האלה למופע בנוי.

"בימים אלה שרה עובדת איתנו במשך שבועיים אינטנסיביים כדי שנגיע לפרזנטציה מול קהל. הקהל גם הוא מובל בחלל, רואה את ההתרחשות ממקומות שונים, משתתף במופע ומשמש כחלק מהסיפור שמחזיר אותו למחוזות הילדות והפנטזיה".

להביא שמחת חיים לקהילה

איזה מקום תופסת ההוראה בחיים המקצועיים שלך?

"היא מאוד חשובה לי. אני מלמד בבית הספר לתיאטרון בובות של חולון את תחום אמנות הקרנבל בקהילה, בתקווה להפוך את העדלאידע של חולון לאירוע עממי - חג של הציבור ולא תהלוכה של עגלות שעוצבו על ידי מעצבים. אני מאמין בכוחו של התיאטרון והקרנבל להביא לשמחת חיים עצומה לקהילה ולחבר בין אנשים ואני מקווה לראות איך זה קורה בחולון ומתפשט בשאר הערים.


פורים-2013-העדלאידע-חולון.jpg
פורים 2013, העדלאידע חולון (צילום: יח"צ)

"כשאנחנו מפרסמים שאנחנו בונים ומפעילים בובות ענק ומחפשים אנשים שיבנו איתנו ויפעילו איתנו, אנחנו לא מוצאים מייד אנשים וזה תמיד מפתיע אותי - איך זה שיש אנשים שלא מתעניינים בזה? לדעתי התשובה היא שהם לא ראו מספיק דברים מעניינים ולא מאמינים שגם הם יכולים להשתתף בחוויה כל כך מרתקת ומרגשת. הייתי רוצה להעביר את החוויה הזאת לכמה אנשים שאפשר".

מה עוד אתה מאחל לעצמך?

"המון. אני מקווה שתיאטרון האיל המרקד ימשיך לגדול ושאני אצמח יחד אתו. שנמשיך לחקור ולחוות מחוזות חדשים של תיאטרון, נהיה מקור לחיבור בין השכבות והמגזרים השונים בחברה, ונעודד תרבות של תיאטרון באולמות וברחובות הארץ. שנעשה תיאטרון טוב שיהיה מחובר לנפש שלנו ולסביבה שבה אנחנו חיים, יאפשר שיתוף, נגישות וביטוי לכל מי שמרגיש מחובר לעולם הזה ושיש בו התלהבות כנה. והכי הכי חשוב - שאמשיך להתחבר עם אנשים בדרך המופלאה הזו של יצירה משותפת". 
      
 
"החולצה שביניהם" תעלה ביום חמישי, 18 ביולי ב-21:00, בשבת, 20 ביולי ב-20:30 וב-26 ביולי ב-21:00 במרכז לתיאטרון בובות חולון במסגרת הפסטיבל הבינלאומי ה-16 לתיאטרון ולסרטי בובות י בחולון 18–27 ביולי 2013). מכירת הכרטיסים למופעים ולסדנאות בימי הפסטיבל: 03-6516848.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק  ופרגנו בלייק


למועדי מופעים >

14/07/2013   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע