סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
כתבה
 
מאת: צבי גורן יוצרים, תנו כבוד ליוצרים!
 

 
 


צבי גורן כועס על להקות מחול שמתעלמות מיוצרי המוזיקה שלצליליה הן רוקדות ועל קרדיטים חסרים או חלקיים לרקדנים.

לא אתיקה ולא תקנה

"זה הכל עניין שולי", מסבירים לי בברנז`ה של המחול. "אתה צודק", מבקשים לשכך את כעסי, "אבל תבין..". התשובה שלי אחת: אינני מבין. לעולם לא אבין למה קיים אצלנו עדיין זלזול במוזיקאים, מכל התחומים, ולמה אסור לקהל לדעת מי הם הכותבים והמבצעים של יצירות (גם כשמדובר בהקלטות מסחריות).

התעלמות מהמוזיקה ויוצריה במחול כמוה כהתעלמות ממחברי מוזיקה באופרה, בתיאטרון, בבידור. זאת שאלה של כבוד ליצירה, ולא רק של זכויות יוצרים, שאין לזלזל גם בחשיבותן. לא אחת התרעתי בביקורות שלי על התופעה, והבהרתי כי במקרים כאלה אתעלם גם אני מהיוצרים ומיצירתם. זה כואב, כי תמונת המחול הישראלית יקרה ללבי.

לאחרונה כבר היה נדמה לי שהמסר הופנם, ובתכניות מופעי המחול כבר החלו לציין את השמות. לא תמיד זה אומר משהו לקורא, לא תמיד זה מעניין את הצופים – בעיקר לא את החברים ואת בני המשפחה שבאים לעודד את יקיריהם על הבמה. אבל לפחות זה שם, באותו דף תכנייה פשוט וברור.

בחו"ל יש אתיקה ותקנה המחייבות לציין פרטים על היוצרים, ולעתים גם את שם המבצעים ואת החברות שהוציאו את ההקלטות המסחריות שמהן לקוחים הקטעים, על מספריהן הקטלוגיים, ממש כמו שנהוג לעשות בכותרות הסיום של סרטי קולנוע.

והנה, בשבוע החולף היו שלוש בכורות שבהן הגיעו הדברים לקיצוניות מדאיגה. להקת "קמע" מעלה את יצירתו החדשה של מנהלה תמיר גינץ "אורות הבמה". אתם יכולים לנחש מי כתב כמה מהקטעים המוזיקליים. אכן, זהו צ`רלי צ`פלין שבהשראת דמותו יצר גינץ את המחול. יש גם קטעים של מלחינים אחרים, אבל הס מלהזכיר אותם בדף התכנייה (למעט קטע אחד מתוך המכלול), שמסתפקת במילה "קולאז`" (הפיתרון המקובל אצלנו כשיש יותר ממלחין אחד). ליוצר כמו גינץ מספיק כנראה לציין קרדיטים לעצמו על "עיצוב פס קול", ולצחי פטיש על "עריכה מוזיקלית".

התופעה חזרה גם ב"חדיר" של אמיר קולבן ולהקת "קומבינע". בדף התכנייה שלהם הס מלהזכיר את המוזיקה. בשום הקשר. וגם להקת הפלמנקו של נטע שיזף שהעלתה את המופע Femina פטרה את עצמה מן הצורך לציין מה הם קטעי הפלמנקו (המוקלטים!) ומי המבצעים. גם לא מי הם מחברי ה"מוזיקה המודרנית" המשולבת בין הקטעים.

ראוי ללמוד מהבלט הקלאסי

אבל זה לא כל הסיפור. נראה כי חוסר הכבוד ליוצרים מופגן גם כלפי הרקדנים עצמם. ביצירתו של גינץ, למשל, יש מישהו שרוקד כבן דמותו של צ`פלין. ויש גם דואט גדול של שני רקדנים. נקודת המוצא היא כנראה שכולם מכירים את כולם, ובטח את גינץ – כך שאין צורך בקרדיט - וזאת תפיסה מוטעית מיסודה.

וזה גם מה שקורה ב"קומבינע". לכאורה מדובר בקבוצה קטנה, ושמות הרקדנים אמנם מופיעים בתכנייה. אלא ששתי בעיות מתעוררות במקרה הזה – ביצירה יש רקדן מוביל, הן בדואטים והן בסולו מרשים. מי הוא, מה שמו? ויש גם רקדן ששמו אינו נזכר כלל בקבוצה. לא כל אחד מכיר ומזהה את אמיר קולבן, שנוכח לכל אורך היצירה כפועל במה שמנקה אחרי הרקדנים, שמתקן את מיקום הפנסים, שמשליך מגבת לסולן, ובסופו של דבר גם רוקד בדואט עם אחת הרקדניות, שכמובן איננה מזוהה בנפרד.

ראוי להזכיר ללהקות המחול את הנוהג הממשיך ומתקיים בעיקר בתחום הבלט הקלאסי, כאשר מעלים יצירות הבנויות מקטעים ופרקים סולניים או של דואטים, שלישיות ורביעיות, ובתכנייה מציינים מי הרקדנים המבצעים אותם. זה לטובת הקהל וגם לכבוד הרקדנים. ובהקשר זה כדאי לציין שבהחלט אפשר גם אחרת. בתכנייה העשירה של להקת המחול הקיבוצית למשל יש גם תמונות של כל רקדן וגם ביוגרפיה קצרה, וגם זיהוי מינימלי של המוזיקה.

גלוית פרסום איננה תכנייה

אפשר רק להתנחם בכך שגם "קמע" וגם "קומבינע" טרחו להכין דף תכנייה, גם אם החסר בו מרגיז למדי. לא כן המופע של נטע שיזף. כאן הסתפקו בגלוית הפרסום הצבעונית, שמונחת בין שאר הגלויות ודפי הפרסום על המעקה במדרגות העולות אל האולם של סוזן דלל. בגלויה הזאת יש אזכור של הרקדניות ושל מעצבים וכד`. על המוזיקה, כאמור, פסחו.

זאת הנקודה שבה מצטרפת לעניין להקתו של עמנואל גת, שאחרי כל ההופעות בארץ ובחו"ל, שבה ומילאה שלשום את אולם סוזן דלל בקהל נלהב במופע "מסע חורף – פולחן האביב". לא רק בני משפחה, לא רק אנשי הברנז`ה אלא קהל נדהם שהריע ממושכות.

אלא שגם הפעם לא הייתה תכנייה, אלא רק גלוית פרסום צבעונית, שבה אין מצוינים שמות הרקדנים, וגם לא העובדה שהמופע מורכב משתי יצירות נפרדות, הדואט "מסע חורף" ו"פולחן האביב" המסעיר. אפילו המלחינים שוברט וסטרווינסקי לא זכו בדף זה לכבוד הראוי להם. ההסבר שקיבלתי בסוף המופע היה מדאיג למדי. הדפים שהופקו מלכתחילה אזלו, וללהקה הנאבקת על קיומה לא הייתה אפשרות להוציא דף חדש, וגם לבקש שיעשו זאת עבורה כבר לא נעים.

תאמרו שכל המפרט הזה קטנוני, שהעיקר זה המחול. אבל לא. לקהל מגיע יותר. גם כשמדובר רק בדף משוכפל. שלא לדבר על יותר מזה.


04/08/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4.
שירי בת-קול , (07/08/2005)
3. אנשי מחול
תלמידת מחול לשעבר , (04/08/2005)
2. אכלא כתבה צבהלה, כל כך נכון
חברה של גורמן , (04/08/2005) (לת)
1. נכון מאד + מזל שסהר עזימי, למשל, מציין קרדיט למוסיקה
מיכל מהקהל , (04/08/2005)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע