סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן כל יום חמישי – בשני דורות
 

 
 
גם אם יש היגיון כלשהו בכך שאלירן כספי מגלם את אלי ואת אביו צבי, ואורה מאירסון מגלמת את אמו דליה ואת אמה בלה, הרי שאין שום היגיון (למעט חיסכון תקציבי) בכך שרוני יניב המגלמת את דליה, אשתו של אלי וכן מגלמת גם את אמו בצעירותה. למעשה כפל הגילומים מדגיש עוד יותר את הכשל הדרמטורגי"
מחזה מורכב מתחבט בדרמטורגיה ובליהוק כדי לספר על הורות, ילדות וזוגיות


שתי עלילות מקבילות ומחוברות
 
המחזה "כל יום חמישי" מאת אלירן כספי, המועלה בתאטרון הסימטה בבימויו, ובכיכובו, איננה סיפור אוטוביוגרפי כפי שנטען מלכתחילה בהודעה לעיתונות. כך מוסבר בדף התכנייה של ההצגה. עם זאת נמסר כי העלילה "נשענת על קוים מסוימים שהן אמיתוֹת".
 
אינני בטוח אם ההצהרות האלה מסייעות אבל העלילה, כפי שהיא מוצגת, מסובכת דיה, ומתארת משבר בחיי בני זוג, אלי ודורית, זמן קצר אחרי לידת בתם, שנולדה בעקבות מאבק מתיש של הפרייה. את המשבר מחולל הבעל שמצא לעצמו כטענתו "תחביב" אינטרנטי המוביל אותו מרומנים וירטואליים לרומן מעשי ששיאו בצימר כלשהו ליד פתח תקווה.
 
המשבר מעורר הקבלה לחייהם של הוריו, שנפגשו ערב מלחמת ששת הימים (נתון אחד מרבים שאינו חיוני או משמעותי למתרחש בשני פרקי הזמן שבהם מתרחשים אירועי העלילות המקבילות). האב, צבי, מורה שרמנטי לפיתוח קול מתאהב בדליה, תלמידתו השמיניסטית, אך זונח אותה בווינה לאהבהביו.
 
מה שמוזר בכל העניין הוא שלדברי דף התכנייה אלירן כספי ביקש לכתוב מחזה על הורות, טובה או רעה, שלא תמיד ניתן לבחור איך היא תתפתח, ובכל מקרה היא אמורה ללמד משהו על ההורות שזכית לקבל כילד.
 
את הרעיון הזה מייצגות שתי העלילות שמחברת ביניהן מערכת היחסים בין אלי לאמו. מה שקורה ביניהם משונה למדי ואינו מוסבר – אפילו לא באמצעות הפיענוח של העבר "מתוך הזימון הטלפוני" שמגיע ברגע הנכון לפגישת מחזור של ילדי "גן שושנה" שבו שהה אלי בן הארבע.

כל-יום-חמישי01-רדי-רובינשטיין.jpg
                 "כל יום חמישי", צילום: רדי רובינשטיין
 
ליהוק מוכפל אך בלי שוני
 
אבל את הכוונות של כספי מכשילה הדרמטורגיה ברמת העלילה ובטקסט גם יחד, ובהשוואת ההורות הבין דורית הדמויות השונות אינן מובחנות ואינן משתנות. ואת מה שלא עושה הטקסט גם לא עושה הליהוק המוכפל והמשחק של שלושת השחקנים, המגלמים כל אחד שתי דמויות.
 
יתר על כן, גם אם יש היגיון כלשהו בכך שאלירן כספי מגלם את אלי ואת אביו צבי, ואורה מאירסון מגלמת את אמו דליה ואת אמה בלה, הרי שאין שום היגיון (למעט חיסכון תקציבי) בכך שרוני יניב המגלמת  את דליה, אשתו של אלי וכן מגלמת גם את אמו בצעירותה. למעשה כפל הגילומים מדגיש עוד יותר את הכשל הדרמטורגי.
 
כך גם הבימוי וכפל המשחק בתוך תפאורה אחת שעיצב אלכס ברויטמן, עם תאורה מבדלת של זיו וולושין, עם תלבושות ואביזרים של נטלי שגיב, ומוזיקה רומנטית של שי בן יעקב ברקע. אלירן כספי מטעים את הילדותיות הנמשכת של אלי, בן הארבעים, באותה דרך שהוא מעצב את השרמנטיות של אביו. יש אולי היגיון גנטי, אבל זה שגוי מבחינה בימתית.
 
אורה מאירסון כאמו וכסבתו של אלי מגישה את אותו עיצוב נוירוטי – בשני המקרים ללא פיתוח וללא הנמקה – בשני התפקידים. גם כאן אולי יש היגיון תורשתי, אך חסר איבחון עיצובי מהותי, או אפילו רק חיצוני. רוני יניב אפילו אינה מנסה לשנות את עיצוב שתי הדמויות, ובמקרה הזה אין לכך שום הצדקה, אפילו לא לכאורה, גנטית או עניינית.
 
בסיכומו של דבר הכוונות הטובות נופלות בדרך ונותרת הצגה לא בשלה של מחזה בעל מבנה בעייתי. 


למועדי מופעים >

21/05/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע