תיאטרון - סיכום שנה בקולנוע הישראלי

לאחר הגאות שפקדה את הקולנוע הישראלי בתשס"ד, תשס"ה לא הצליחה לשמר את המומנטום שנוצר. מרבית הסרטים שהוקרנו בבתי הקולנוע השנה לא שיחזרו את ההצלחה האיכותית והמסחרית של קודמתה. לפרס אופיר הוגשו רק עשרה סרטים עלילתיים באורך מלא (לעומת 24 בתשס"ד) והבודדים שכבר הוקרנו - נכשלו

רק עשרות אלפי צופים בתשס"ה

איך שלא מסתכלים על זה, תשס"ה תירשם כשנת סרטים ישראליים עלילתיים בינונית למדי. מה שבטוח, הרבה פחות טובה מקודמתה. זאת למרות שאם בוחנים את הסרטים שהוקרנו בבתי הקולנוע בין טקס פרסי אופיר הקודם (15 בספטמבר 2004) לטקס שחתם את תשס"ה (20 בספטמבר 2005) - נאתר את זנב סרטי האיכות של השנה הקודמת, שהוקרנו במהלך השנה החולפת.

היציאות הקולנועיות המשובחות, שגם נהנו מאמונו של הקהל, היו "הכלה הסורית" (כ-100 אלף צופים) ו"אור" (כ-60 אלף). "עטאש – צימאון", לדעתי אחד הסרטים הטובים ביותר שנוצרו כאן אי פעם, אם כי בלתי מסחרי בעליל, התקשה מהסיבה הזו למצוא מפיץ ומסך, עד שמשה אדרי ו"יונייטד קינג" גאלו אותו ומנעו ביזיון.

ועוד מספיחי תפוקת תשס"ד, שראו אור מסך רק בתשס"ה, אבל איבדו גובה באופן דרמטי ולא התקרבו למספרי הצופים שנהרו לסרטי השנה הקודמת: "מטאליק בלוז", "ולקחת לך אשה" (שניהם בעיני סרטים מצוינים והיו ראויים להצלחה מסחרית), "אבנים" הבעייתי , "שושלת שוורץ" הלא ממוקד, "דיסטורשן" האקספרימנטלי מדי ו"ריקי ריקי" הסתמי.

לאותה מגמה חברו גם שניים מהסרטים שהופקו בתשס"ה והספיקו כבר להיות מוקרנים במהלכה ולרדת, "אזור חופשי" של עמוס גיתאי השנוי במחלוקת (דרך קבע), ו"סיפור קיץ" החיוור. ולפני כמה שבועות סיימו סבבי הקרנות קצרים על המסכים "דמיונות" (אקורד ראשון של הבמאים סער לחמי ונמרוד עציון קורן), המסורבל והמבולבל מדי, ו"החשוד האחרון" (של מתי הררי ואריק לובצקי), המתאמץ אבל די מפספס (אך בכל מקרה, טוב הרבה יותר מ"בלאק ג`ק" שלהם, מהשנה שקדמה לה). כל הרשימה שצוינה כאן הביאה בסך הכל כמה עשרות אלפי צופים לבתי הקולנוע ברחבי הארץ בתשס"ה.

היוצרים יצטרכו להזיע

בתשס"ד, להזכירכם, "סוף העולם שמאלה" התקרב לחצי מיליון צופים, "האושפיזין", "מדורת השבט" ו"ללכת על המים" הביאו בסביבות 100 אלף כל אחד, ו"אהבה קולומביאנית" סגר יותר מ-80 אלף צופים.

היה אז באז חיובי חזק סביב "הקולנוע הישראלי המתחדש והרלוונטי". ההתמודדות המכובדת שלו בקופות עם הקולנוע ההוליוודי עתיר התקציבים, נטעה תקווה שיש מצב לתופעה גורפת של קולנוע ישראלי מוצלח, מצליח ומרוויח. אבל זו הייתה אשלייה אופורית מוקדמת מדי, והקהל הוכיח שאהדתו לסרטים הישראליים איננה נתונה אד הוק - ללא תנאים.
היוצרים המקומיים יצטרכו להמשיך להזיע ולמצות את מיטב כישרונם, כדי שיגיע גל נוסף של סרטים ישראליים מצליחים.

הם היו (רק) עשרה

קשה לנבא איך יתחבר הקהל למסכת הסרטים החדשה שהופקה בתשס"ה ותוקרן בחודשים הקרובים, אבל עובדה אחת כבר אפשר לציין: לטקס אופיר הוגשו בשנה החולפת רק עשרה סרטים, בניגוד ל-24 בשנה שקדמה לה. כלומר, גם מבחינת כמות הסרטים המופקים, נרשמה ירידה תלולה.

סרטו המצוין של איל חלפון "איזה מקום נפלא", עלה בשבוע שעבר למסכים כשהוא ענוד בתואר זוכה פרס אופיר כסרט הטוב ביותר, שייצג אותנו על הזכות להתברג בחמשת המועמדים הסופיים לאוסקר הזר. עכשיו נותר רק לראות אם הקהל יתחבר אליו.

בהמשך צפויים להגיע "למראית עין" (שהבמאי שלו, דני סירקין, זכה כבר בסרטו זה, הראשון באורך מלא, בפרס אופיר), "מוכרחים להיות שמח", של ג`ולי שלז ("עפולה אקספרס"), "בקרוב יקרה לך משהו טוב" של אייל שיראי ("ציפורים בניוטרל"), "ג`אנם ג`אנם" של חיים בוזגלו הבלתי נלאה, "קרוב לבית", של דליה הגר ווידי בילו והקופרודוקציה הישראלית-צרפתית "תחיה ותהיה", שביים היהודי ראדו מיכאליאנו. הסרט יוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה ויעלה בסוף החודש גם להקרנות מסחריות.

תופעה בולטת ומעודדת היא שלצד במאים שכבר רשמו מסכת יצירה מתעבה, צצים משנה לשנה שמות חדשים של יוצרים מוכשרים, שקרוב לוודא שיהיה להם מה להגיד בתחום בשנים הקרובות. זוהי השנה החמישית מאז החלתו של חוק הקולנוע, שמספק תקציבים להפקות הפרטיות השונות, דרך גופי תמיכה כמו "קרן הקולנוע הישראלי", "הקרן לעידוד קולנוע", "קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה", "הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה", והרתמות זכייני שידור טלוויזיוניים כ"יס", "הוט", "רשת" ועוד.

תעודה בפריחה

הקולנוע התיעודי הישראלי, לעומת זאת, נמצא בשנים האחרונות בפריחה מתמדת, לא מעט בזכות תרומתה של רשת קולנוע "לב", שהקימה את נישת סרטי "דוקולב" שבמסגרתה זוכים בהפצה מסחרית ונחשפים סרטים תיעודיים רבים, וגם זוכים בקמפיין מגבה של יחסי ציבור.

השבוע עלה שם "המסע של ואן", סרטו של דוקי דרור, ובמרוצה השנה החולפת הוקרנה במסגרת זו ובמסגרות אחרות (פסטיבליות וטלוויזיוניות בעיקר) מסכת ארוכה של סרטי יוצרים ישראליים.

רשימה חלקית של הסרטים שהוקרנו בשנה החולפת (על המסך הגדול או על המסך הקטן) במשבצת הדוקומנטרית: "18 קילו של אהבה", "סבא סיביר", "אודסה אודסה", "מקודשת", "החווה הסינית – רשומון", "הסיכוי האחרון", "זהב לבן - עבודה שחורה", "הכח לשחות", "מחסומים", "מאה ילדים שלי" ועוד ועוד.

יש למה לחכות

לפחות על פי רשימת הסרטים שנמצאים בשלב זה או אחר של הפקה במסגרת "יונייטד קינג", החברה המובילה בהפקות סרטים ישראליים - יש למה לחכות. מסקרן יהיה לצפות בסרטיהם של במאים עם קבלות, כאלה שכבר הוכיחו את עצמם איכותית ומסחרית, העשויים להיות משוגרים לבתי הקולנוע במרוצת 2005 ו-2006.

ברשימה: "שנת אפס", של יוסף פיצ`חדזה, "אביבה אהובתי", של שמי זרחין, "אהבת אמת", של אבי נשר, "גבעת חלפון 2", של אסי דיין, "הבועה", של איתן פוקס, "הבופור", של יוסף סידר, "ים של אהבה", של מנחם גולן ועוד.