סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן סתיו של מחול, ברלין 2014
 

 
 
היצירה שופעת רעיונות חזותיים הזורמים אלה אל אלה בלי הפוגה [... ] יצאתי נרגש מהיצירה המפתיעה בהיקף הנרחב שלה, ואינני יכול שלא להמליץ למפיקי פסטיבלים בארץ לייבא אותה לכאן"
יצירת מחול חדשה מרגשת ומרהיבה של קבוצת מתניקולה בברלין ובכורה בתיאטרון מקסים גורקי


bodiSLANGuage - בידיים טובות
 
התחייבות ישנה זימנה אותי לסוף שבוע חטוף בברלין לצפות בבכורה העולמית של יצירת מחול חדשה של קבוצת מתניקולה (מתן זמיר וניקולה מַשָה) שכבשה בארץ את הדמיון עם יצירתם החשובה What On Earth שנוצרה בסדנת המחול של עכו, שאחד ממשתתפיה היה גל נאור.
 
שיתוף הפעולה של מתניקולה עם נאור, החל באותה יצירה לפני ארבע שנים כשהיה רקדן צעיר בעל קשר מיוחד עם קהילת החירשים וכבדי השמיעה. עתה, לראשונה, הוא שותף בימוי וכוריאוגרפיה ביצירה שחוגגת את השונה והאחר ומכניסה אותו לשרשרת מולקולות נסערות המתדפקות זו בזו, מניעה חלקיקים אטומיים במערכות יחסים וזהויות משתנות. 
 
שם היצירה מעיד עליה לפחות בתרגום המיידי שמדובר בשפת גוף. אבל מה היא שפת גוף? השם, bodiSLANGuage, מפרש ולמעשה אף מטעה להאמין שאולי מדובר בשפת רחוב עממית - זה הסלנג שנוצר בלב שתי המילים גוף ושפה באנגלית. ואולי מדובר בכלל במשהו שונה שמתקשר אל הפירוש הראשוני ומורכבותו - וכוונתי להליכה מילולית לפי סדר המקור האנגלי כלומר גופי השפה.
 
מי הם הגופים האלה? טבעי שנחשוב מיד על אותיות, סימנים, מילים, וכיו״ב שבלעדיהם אין שפה שמדברים או כותבים ובמידה מסוימת גם חושבים באמצעותה. אבל מה בדבר הגוף האנושי, זה שהשפה מורכבת ממנו ומבני מינו - נשים, גברים, חלופי-מיניות על פי מגדריות אחרת - ואיך נקבל אותה?
 
בגרסתם של מתניקולה-נאור יש לנו דרך אחת המוגדרת בשפעת ביטויים - חיבוק, חיבור, קבלה, העצמה, אימוץ, חיסוי וכל אוצרות הלשון המתבקשות ומתעוררות מתרדמתן. זאת הדרך שבה הם יוצרים משפת הסימנים של קבוצת הפרפורמרים המשלבת חרשים ושומעים סדרת דימויים מרתקים באיזון המוחלט בין תנועת המחול  לפסקול, שעיצב תומר רוזנטל.
 
רוזנטל היה צעיר כשמשה אפרתי הרקיד את להקת קולדממה בנקישות על הבמה ואחר כך במוזיקה שתדריה הוגברו. אבל כאן הפסקול מתקדם בצעדים גדולים ומפעיל גם את היושבים באולם, בידיעה ברורה שבהם גם לקויי שמיעה בדרגות שונות, והוא משמיע אותו ברמקולים המשנים מיקום ותפקוד במהלך המופע. 
 
כך, ובפיקוח הטכני של פביאן בלייש, מורעדות אמות הסיפים של אולם הבאלהאוס-אוסט, אולם  ששרד את המלחמה ושחזיתו  המצולקת ברסיסי הפגזים השתמרה כך על ידי עיריית ברלין. בלי קשר רשמי למופע נצבעו מקצת מהרסיסים בזהב. ובכל זאת יש קשר בין שני הדברים.


BODIESLANGUAGE1-בנדיק-ג-פלדמן.jpg
BODIESLANGUAGE (צילום: בנדיק ג'. פלדמן)
 
האמנותי חובר לחברתי
 
הרקדנים, בהם גם ניקולה וגל, בתלבושות מרהיבות שיצר מעצב האופנה הסרבי-גרמני סשה קובצ׳ביץ׳, מופיעים מאחורי מסך קדמי שקוף - רמז לחיץ המוסיף ומתקיים חרף הקמפיינים בין עולם החירשים לעולם השומעים, וכך גם בין כל ה"אחרים" למערכות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות. 
  
יחד עם קטעי הווידאו המרשימים של ספי איתיאל,  היצירה שופעת רעיונות חזותיים הזורמים אלה אל אלה בלי הפוגה,  החל מהסולו הנפלא של Laura Levita Valyte שאחריו תתחיל סדרה של צירופי גוף ואבריו, ידיים, זרועות, ראשים - אולי כפרחים אקזוטיים, אולי כקן שבין ענפיו מצייץ לפתע מקורו של גוזל רעב, אולי כעיטים ונשרים, דרקונים ויצורים מהחלל.    
 
את היצירה המיוחדת החוגגת את האנושי מאיר מעצב התאורה אבי יונה בואנו (במבי) שבעיני הברדלס האורב לכל תפנית שפע צבעים שהעניקו לכל התרחשות משמעות חזותית אמנותית מאוד, כאילו להזכיר לנו שלצד הנושא הקיומי האנושי מתקיים ביצירה הזאת הממד האמנותי הטהור.
 
ואז גם מגיע הקול האנושי, בין השאר בסולו מרגש של סימו ואסינן עד לזעקות ייאוש שקורעות את הלב באין יכולת להרגיע. גם טקסטים יש , והם מושמעים בהקלטות אותנטיות, ביטוי לפתרונות ולמצוקות של הדוברים בהם.
 
בולטים בהם נאום על  עתיד הפמיניזם, מאת Anthony Hegarty (סולן להקת "אנתוני אנד דה ג'ונסונס") המתייחס למכלול "אי הבנות האחר" במתחמי המגדר הקווירי, וראיון שסימו ערך (התפרסם במגזין revs) עם אמנדה לפור שנולדה כארמנד,  בגיל 9 עבר ניתוח לשינוי מינו, וב-24 בשנים האחרונות היא אושיית-לילה ניו יורקית ודוגמנית בפרסומי יוקרה.
 
בשיאן של ההקלטות, ש"מושמעות" בעיקר בפלייבק מושלם של גל נאור בשפת הסימנים ובשפתיים , ניצב נאום "הדיקטטור הגדול" של צ׳רלי צ׳פלין שהופך כאן לנבואת ישועה מכבלים של רודנות, גזענות, אפליות וכיבוש שהגשימה את עצמה.  "אני קורא לכם להתאחד” קורא צ'פלין וזה נשמע כאילו זה נאום של מרטין לותר קינג, או של מהטמה גאנדי, שכותרותיהם "יש לי תקווה".
 
יצאתי נרגש מהיצירה המפתיעה בהיקף הנרחב שלה, ואינני יכול שלא להמליץ למפיקי פסטיבלים בארץ לייבא אותה לכאן. בינתיים יהיה אפשר לראותה ב-12-9 באוקטובר בברלין במאי 2015 בתאטרון פרייבורג (שותף הפקה לבאלהאוס הברלינאי), או במהלך הסיור שיהיה באותה שנה ברחבי שווייץ.

פרטים באתר הלהקה  http://matanicola.com  
 
FALLEN – סלפי עם האלימות

 
במהלך הביקור הקצר הזמין אותי תאטרון מקסים גורקי לצפות בבכורה עולמית של FALLEN יצירת תאטרון-מחול מיוחדת, המוצגת במבנה עץ שחור שבמרכזו ארגז מלבני גדול שלתוכו הועברו 70 טון זיפזיף והוא מוקף בשתי שורות מכל עבריו.
 
המבנה הוקם לצורך היצירה ברחבת הכניסה לבניין המרשים של התאטרון שהוקם במאה ה-19 כבית ספר למוזיקה.
 
שורת אירועים אלימים שזעזעה את הבירה הגרמנית בשנתיים שעברו נתנה את ההשראה ליצירה המשותפת של סבסטיאן נובלונג, במאי-הבית של התאטרון והכוראוגרף איוו תוויס, ושמה בעברית עשוי להיות  "ליפול" או "נפילה", או "קרבנות". תלוי במתרגם. 

זהו ניסיון חשוב כשלעצמו לתת ביטוי אמנותי לגל האלימות, שאינו נעצר בגרמניה, אך מזכיר לרבים את העבר השחור של המאה הקודמת, ומכל סיבה ואידיאולוגיה שתעלו ברשת הזיכרון שלכם.
 
הבעיה עם הרעיון הזה, נובעת מהביצוע המרתק של עשרת הרקדנים/שחקנים בשחור, שגויסו ואומנו למשימה שבתיאור תמציתי שלה הוא לחטוף ולהחטיף, בידיים, ברגליים, בכל  אבר שיכול לספוג או לשגר מכת אגרוף, הכשלות מכוונות.

FALLEN-אזרה-רוטהולף.jpg
FALLEN (צילום: אזרה רוטהולף)

על פניו וכמוצהר הקבוצה בוחנת את הצורות של אלימות בציבור ותפיסות גבריות, בדימויים המורכבים מחול, גופות וצלילים – של המוזיקה מאת טוביאס קוך.
 
במכות ההדדיות הם אמורים לספר – בלי מילים למעט כמה הבלחות שעיקרן מופנה בקריצה לקהל – על הזעם והעברה של צעירים במצבים הכוללים חוסר אונים ושאיפות אל משהו שיגאל אותם מאלימותם. יתר על כן, היצירה מבקשת לשאול בדרך זו איך האלימות מתפקדת בחברה הכללית, בקהילה המקומית, ואם היא בכלל מדגדגת להן, ואולי היא בכלל צומחת מתוכן.
 
הכוונות טובות וראויות ותאטרון-מחול הוא אמנות שיכולה לעמוד במשימות האלה וזה איננו חדש בעולם המחול, אפילו לא בזה של התאטרון. הרשימה ארוכה מכדי שאזכיר את כל מי שכבר עסקו בזה ובהצלחה, ואסתפק בשמות של מירי לזר, רייצ'ל ארדוס, חופש שכטר, רועי אסף וגליה פרדקין.
 
היצירה החדשה בברלין הולכת במישרין אל המגע האלים הפיזי האמיתי, ללא העמדת פנים, שמרכיב את היצירה מתחילתה ועד סופה. פה ושם הביטויים מזכירים משחקים של קרבות רחוב ובעיקר הרבה ממה שנראה במגרשי כדורגל, כולל כר הדשא, ובכל משחק ספורט פיזי אחר – כמו שעשועי ה-WWF וכמובן בזירות אגרוף או היאבקות. 

אך בעיקר נולדה בי במהלכה של הצפייה התחושה שלא הפרפורמנס האמנותי הוא המהותי ליצירה הזאת אלא הקהל המקיף אותה, זה שמאז ימי רומא והגלדיאטורים, ובכל מה שהתפתח מאז אץ בשמחה לצפות בתצוגות אלימות תחת הסיסמה "ישחקו הנערים לפנינו".
 
מחיאות הכפיים הסוערות בסוף הבכורה שהתקיימה שלשום היו עדות לכך שהקידמה והרעיונות על חרות האדם לא הגיעו אל הזירות האלה.
 
ועוד יותר מזה, סליחה ברלין, וסליחה מכל חברה שצופה בהנאה – או אפילו באדישות של נוחות – במפגני אלימות. ועל זה היצירה איננה מדברת. ובאלם הזה שלה, האמנות נטמעת ומשתתפת בתפקיד הקהל, הנציג המובחר לכאורה, של החברה. היא מזדעזעת לשעה קלה נוכח הכותרות והתמונות אך ממשיכה לחיות בשלום עם האלימות הצומחת בבתי הספר, ברחוב, בביורוקרטיה של השלטון ושל ההון, ועושה אתה סלפי למזכרת.

 

אתר תיאטרון מקסים גורקי



14/09/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע