סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
25262728293031
ריאיון
 
מאת: ענת מוניץ השדים של טייבלע
 

 
 
התפיסה ביהדות היא שכל עברה או הרהור על עברה הופך מייד לשד וגורם לאדם לאבד את מקומו בעולם הבא. פתאום קלטתי שככה בדיוק שמרה ההגמוניה הדתית הגברית על ערכיה. הם העלימו עין מזה שנשים קוראות את הסיפורים האלה, ובמסווה של חטא מתוק הנחילו להן את מה שהיו אמורות להבין. כל הבהוב של ארוטיקה בורא שד. אין גנבת דעת גדולה מזו"
שיחה עם איה קפלן, במאית ההצגה "טייבלע והשד שלה", העולה בבית הספר למשחק גודמן בנגב 


בשבוע הבא יעלה גודמן בית ספר למשחק בנגב את ההצגה "טייבלע והשד שלה", על פי אחד מסיפוריו הגדולים של יצחק בשביס זינגר, שעובד על ידיו למחזה בעזרתה של איב פרידמן.  

במרכז ההצגה, שתרגמו דן אלמגור וחנן שניר וביימה איה קפלן, עומד סיפור אהבה ביזארי ומסעיר המתרחש בשטעטל בפולין ב-1880, בין טייבלע העגונה לאלחנן, צעיר תמהוני המחזר אחריה בלהט ומחליט להתחזות לשד כדי לפתות אותה.

"התאהבתי בבשביס זינגר תוך כדי מבצע צוק איתן," מספרת קפלן, אחת הבמאיות הצעירות בתיאטרון הישראלי, מורה ב"גודמן" וחברת הוועדה האמנותית של תיאטרון באר שבע. "קצת לפני המבצע התחלנו חזרות בבית הספר על 'שונאים, סיפור אהבה' שלו, ויצא שעבדנו בין טיל לטיל, כשהחמאס קובע יחד איתי את קצב העבודה.

"בילינו המון שעות בהליכה בין המקלט לאולם התיאטרון, שבמהלכן החלטנו להעלות עוד הצגה של זינגר במסגרת פרויקט 'יוצרים בנגב', שחקנים צעירים מבית הספר שחיים בנגב ועושים בו עבודה קהילתית. ארבעה מהשחקנים של 'שונאים סיפור אהבה', שכולם נקלטו גם בתיאטרון באר שבע, המשיכו איתנו לתוך הפרויקט." 
 
יצרים ותשוקות בשטעטל
 
למה נפל הפור דווקא על "טייבלע"?

"ישבתי עם רפי ניב, אחד ממנהלי גודמן ותיאטרון באר שבע, וזרמנו עם ההרגשה שהיתה לנו, ללכת על 'טייבלע'. זה סיפור גדול, הוא נוגע בצורה עמוקה ורב רבדית בטבע האנושי, ומאפשר הצצה לסתר הסתרים של השטעטל – יצרים, יחסים רומנטיים ותשוקה. המבט של זינגר על החיים היהודיים הוא ביקורתי מחד אבל מלא אהבה וגעגועים מאידך, ובתוך הניגוד הזה נוצר מבט מאוד ייחודי.

"סיבה שנייה ועיקרית לבחירה שלנו היא שהמחזה הוא אחד המסמכים הפמיניסטיים ביותר בתיאטרון. הוא מספר על אישה עגונה בתחילת שנות ה-30 שלה, שנחשבת בחברה שלה ל'מלפפון חמוץ'  - הגיעה לקצה היכולת להביא ילדים.

"מה שבולט בסיפור הוא יחס החברה לנשים עגונות, והטבעיות שבה זה מתקבל. מה שנתפס כלא טבעי הוא דווקא רומן הסתרים שהאישה הזו מתחילה לנהל, שמפר את הסדר הטוב. אבל לגזור על אישה צעירה חיי בדידות וחוסר הגשמה עצמית בדרך היחידה שבה היא יכולה לבטא את עצמה במקום ובתקופה, זה נחשב טבעי."

זה נכון גם במציאות שלנו היום, למרבה הצער.

"כן. גם ב-2015 עדיין יש ביהדות נשים עגונות. במובן הזה 'טייבלע' מתכתבת עם 'גט' של רונית אלקבץ, למרות השוני הגדול בזמן ובמקום. אני חוזרת אחורה דרך המחזה כדי להגיד משהו על הכאן ועכשיו, כי זו המטרה האמיתית של תיאטרון." 

טייבלע-והשד-שלה-גודמן.jpg
טייבלע והשד שלה (צילום: יחסי ציבור)


המוזרות האנושית בקריצה אירונית
 
קפלן, בוגרת מסלול הבימוי בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, נחשבת לאחת הבמאיות הצעירות והמבטיחות בעולם התיאטרון בארץ. מאז לימודיה הספיקה לביים כמות מרשימה ומגוונת של הצגות, גם בתיאטרון הרפרטוארי וגם בבתי ספר למשחק, ביניהן "בעל למופת" ו"קולות בלילה" בקאמרי, "חלומות" ו"אנה קרנינה" בסטודיו יורם לוינשטיין, "לצאת מכאן" ו"שונאים, סיפור אהבה" בבית הספר גודמן, "זעמו הגדול של פיליפ הוץ" בתיאטרון הסמטה, "שעתו האחרונה של קול" בתמונע, "הכל אודות חווה" ו"בין חברים" בתיאטרון באר שבע ועוד.

"כשאני מביימת מרתק אותי לחקור את הניואנסים, העומק והמורכבות של היחסים האנושיים, את המקום היותר פיוטי של התיאטרון. בתקופה האחרונה התחלתי לקחת סיטואציות ריאליסטיות ולמצוא בהן את הפיוטי והמוזר, וזה מאוד מתחבר לבשביס זינגר, עם היכולת הגאונית שלו להסתכל בקריצה אירונית על נבכי המוזרות האנושית.

"ב'טייבלע', היחסים המשונים בינה לבין אלחנן מביאים להגשמה עצמית. אלה שני אנשים שהחברה הדביקה עליהם תווית שהם לא יכולים להשתחרר ממנה - העגונה והשלימזל התמהוני שלמד קבלה, התחלק על השכל והיום הוא המגמגם המוזר שאף אחד לא לוקח ברצינות. הוא מאוהב בה בטירוף כזה עד שהוא עושה מעשה שלא ייעשה.

"הוא שומע אותה מקריאה לחברתה האלמנה סיפורים על שדים ורוחות, ומחליט להתחפש לשד הממונה על התאוות, להתגנב אליה בלילה ולפתות אותה. ודווקא כשהוא בורא את עצמו בתור שד, הבחור חסר הביטחון הזה מוצא בעצמו גבר חושני, שמח ומפתה, הגמגום שלו נעלם ואחרי לילה שלם היא מתאהבת בו. היא אישה חכמה, חריפה, יודעת קרוא וכתוב, אבל היא כל כך כמהה לאהבה עד שהיא בוחרת, בניגוד לטבעה, לא לשאול שאלות ולנהל איתו רומן בסתר. זאת אהבה אמיתית."

מצד שני יש כאן גנבת דעת

"כן, זה מקום בעייתי שמאוד סקרן אותי. אלחנן הוא דמות שנקשרים אליה ועניין אותי איך פותרים את זה. במהלך החזרות הבנתי משהו שטלטל אותי. המחזה בעצם נפתח כשטייבלע יושבת עם שיינדלע חברתה ומקריאה לה סיפורים קבליים קצת ארוטיים. זה לא בדיוק חטא, אבל הן עושות את זה בסתר כי לא לעניין שנשים יתעסקו בדברים כאלה. הן פורצות את הגבול ומאוד נהנות מזה.

"התפיסה ביהדות היא שכל עברה או הרהור על עברה הופך מייד לשד וגורם לאדם לאבד את מקומו בעולם הבא. פתאום קלטתי שככה בדיוק שמרה ההגמוניה הדתית הגברית על ערכיה. הם העלימו עין מזה שנשים קוראות את הסיפורים האלה, ובמסווה של חטא מתוק הנחילו להן את מה שהיו אמורות להבין. כל הבהוב של ארוטיקה בורא שד. אין גנבת דעת גדולה מזו.

"העניין הוא לא שהחברה רואה בזה חטא, אלא שטייבלע ואלחנן עצמם רואים בזה חטא. הם לא יכולים לשמור על האפיק המוזר שמצאו להגשמה עצמית כי הם מרגישים אשמה, שילכו לגיהינום. הם הטביעו את הגיהינום בתוכם, הפנימו אותו, וזה יותר גרוע מכל דבר אחר."


   


בין עמוס עוז לבשביס זינגר
 
בשנה שעברה עלתה בתיאטרון באר שבע הצגה שביימת, "בין חברים", שגם עלילתה מתרחשת בתוך חברה סגורה ולא מאפשרת. יש דמיון בין ההצגות?

"'בין חברים' היא הצגה שנכתבה על פי ספרו של עמוס עוז, ומתרחשת בקיבוץ בשנות ה-50. כמו השטעטל בפולין, גם שם מדובר בחברה רכלנית, קטנונית וחולה, אבל גם בתוך החולין הזה אפשר למצוא את האלמנט הפיוטי בין אדם לחברו, או בין אדם למקום. מישהו אמר לי לא מזמן: "אלה אותם אנשים אחרי 50 שנה".

"הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בתפיסת החלל שלי על הבמה. אני מאוד אוהבת שיש על הבמה שלושה מימדים במקום רק שניים - הבמה ומאחורי הקלעים. המימד הנוסף שאני מביאה הוא אזור הדמדומים הלא ברור שבו הדמויות פועלות מחוץ לסצנות שלהן. הן מייצגות את החברה וזה מוסיף לקטע המציצני – עוד קיר להציץ דרכו."

תני דוגמא  

"טייבלע נמצאת בחדרה, שמיוצג על ידי פודיום במרכז הבמה, והדמויות האחרות יושבות עם הגב לחדר. זה נותן הרגשה שהקירות, שמורכבים מאנשים, סוגרים עליה. זה דימוי חזק, רגשי, דברים קורים כשלא רואים אותם ומצד שני – אוזניים לכותל. דוגמא אחרת היא ששחקן נשאר על הבמה אחרי שחווה מפח נפש רומנטי ומשתכר בשקט. זו מתיחה של הגבול התיאטרוני שאני מאוד אוהבת.

"אני נעזרת בשני אנשים שהולכים איתי לאורך כל הדרך – יהודית אהרון, מעצבת התפאורה והתלבושות הקבועה שלי, ועמית זמיר – איש תנועה מדהים. שני היוצרים הנפלאים האלה יבואו איתי בקיץ לווילנה לביים את 'אנה קרנינה', בהזמנת אחד התיאטרונים שם.


איה-קפלן-עמית-זמיר.jpg
איה קפלן (צילום: עמית זמיר)

 
להתפרע בבתי ספר למשחק
 
על אף עיסוקיה הרבים בתחום התיאטרון, לאחרונה הוסיפה קפלן עוד מימד ליצירתה – הכתיבה. בימים אלה היא עובדת על שני עיבודים לספרים, אחד מהם לתיאטרון באר שבע, עליהם אינה מוכנה עדיין להרחיב את הדיבור. "במשך עשור עבדתי כבמאית, מורה למשחק ודרמטורגית, ועכשיו אני מתרחבת לכתיבה באופן הכי טבעי ואורגני.

"הכתיבה מכניסה עוד מימד של החייאת הדמויות. אני נורא אוהבת מבנים ארכיטקטוניים, דרמטיים, והיכולת לברוא אותם בעצמי ולא לנסות לפצח אותם, מסקרנת אותי. זה מאוד ממלא אותי וגורם לי אושר."

את מביימת כבר כמה שנים טובות במסגרת תיאטרונים רפרטואריים אבל מקפידה להמשיך לעבוד גם בבתי ספר למשחק. הם מספקים לך חופש יצירה שלא מתאפשר בתיאטרונים הגדולים?

"הרפרטואריים בארץ הם תיאטרונים נפלאים עם הרבה רצון טוב, אבל הם נאלצים לא פעם לעשות חישובים כלכליים – כמה פעמים בעונה אתה יכול להסתכן. האתגר ביצירה שם הוא לא להתפשר על העקרונות האמנותיים שלך ומצד שני לתקשר עם הקהל. זה הופך אותנו למאוד יצירתיים, לא מנוון. אם נכנעים ועושים קומדיות מטופשות כמובן שהיצירתיות פוחתת.

"בבתי ספר, לעומת זאת, אפשר להתפרע. בא לך להעלות מחזה גותי מהמאה ה-18? לך על זה. זה נורא מרגש. חוץ מזה יש כאן גם מימד של שליחות. אני מורה בנשמתי, מאוד אוהבת לעבוד עם צעירים, להרגיש את הדופק, להכיר ראשונה את הכישרונות הגדולים הבאים. מרגש לראות אותם פורחים ועובדים בטכניקה שאתה לימדת אותם. יש בהם רעב, הם רוצים לטרוף, וזה דבר שאני נהנית ממנו.

"גודמן הוא בית ספר מקצועי שהולך ומטפס במעלה הסולם של בתי הספר למשחק. הפסיליטיז, ההשקעה בסטודנטים, המורים, יש כאן השקעה אדירה. הרבה בוגרים שלנו נקלטים בתיאטרונים הגדולים, אבל הם לא רק כישרונות גדולים אלא גם בני אדם עם נשמה, שחיים את חייהם בנגב ועושים מה שהם יכולים לפתח את הקהילה. זו המהות של פרויקט 'יוצרים בנגב'.

"כאן המקום לציין את שני הכוכבים של 'טייבלע' - זהר מידן, שמגלמת את טייבלע וניצן רוטשילד כאלחנן, שני שחקנים מדהימים. אין לי ספק שעוד תשמעו עליהם הרבה. אני חותמת שתשמעו עליהם עוד הרבה."

ההצגה תעלה ב-12, 13, ו-20 באפריל 2015 בשעה 20:30, ב-17 באפריל בשעה 14:00 וב-18 באפריל בשעה 21:00, בגודמן בית ספר למשחק בנגב. מחיר כרטיס: 35 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 08-6464940     
 


למועדי מופעים >

07/04/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הוספת תאריכים להצגה
ל , (14/04/2015)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע