סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
25262728293031
ריאיון
 
מאת: ענת מוניץ מתהומות הייאוש לבמה
 

 
 
בארץ לא הייתה מהפכה פמיניסטית. זה קרה במקומות אחרים. הסיבה העיקרית לזה היא שאנחנו מדינה מיליטריסטית, למרות שדווקא התחלנו טוב. הפלמ"ח היה מלא נשים לוחמות, ובקיבוצים נשים יצאו לעבוד בשדה בדיוק כמו הגברים, לא עשו להן הנחות. זה התקלקל בגלל כל מיני סיבות: מלחמות, מחדלים, השתלטות של מסורת ודת. אם תסתכלי על מצב הנשים פה היום, תראי שלא הרבה השתנה משנות ה-60. גם היום אפשר למצוא מעט מאוד נשים בדרגים הגבוהים בבתי חולים ובתי משפט. המדינה עדיין נשלטת בידי גברים"
מה שהציל את דפנה אנגל אחרי מותו הפתאומי של בעלה, הוא כתיבת המחזה "אלה גרוסמן", שעולה בבית ליסין


השנתיים האחרונות לא היו קלות עבור המחזאית דפנה אנגל (52). בעלה מזה שני עשורים ואבי שני ילדיה, הבמאי יקי מחרז, נפטר בפתאומיות מדום לב והותיר אותה שבורת לב והמומה.

"הדבר היחיד שהציל אותי מתהומות הייאוש היה כתיבת המחזה 'אלה גרוסמן', ואין לי בעיה להשתמש במונחים כאלה בומבסטיים, מפני שככה בדיוק זה קרה," היא מספרת. המשבר היה עמוק ונורא, והדבר היחיד ששאב אותי מתוכו היה העבודה הזו".

העבודה על המחזה, לצד הבמאית ציפי פינס והדרמטורג אבישי מילשטיין, התגבשה לכדי הצגה העולה בימים אלה בתיאטרון בית ליסין. היא מספרת את סיפורה של אלה גרוסמן (השחקנית הילה פלדמן), אישה בעולם של גברים החולמת להפוך לכתבת צבאית אך נאלצת להיאבק מול מוסכמות בלתי אפשריות.

אישה בעולם גברי קשוח

סיפורה של גרוסמן, המתחיל בישראל של שנות ה-60 ומסתיים ברצח רבין, הוא למעשה סיפורה של תקופה, שבריר שניה בהיסטוריה המשתקף מבעד לאירועים מטלטלים, ציבוריים ופרטיים כאחד.

"יש לי פטיש, כמחזאית, לכתוב על ההיסטוריה," גורסת אנגל. "לשים את האצבע על אירועים שקרו לפני שנולדתי, או כשהייתי מאוד קטנה, כמו הנחיתה על הירח או רצח קנדי. מרתק אותי איפה היו אנשים רגילים, פשוטים, בזמן אירועים ששינו את ההיסטוריה, ולספר את הזווית האישית שלהם. המתח בין האוניברסלי לאישי מעורר בי להט".

למה בחרת להתמקד דווקא בדמות כמו אלה גרוסמן?

"זה הרובד השני של המחזה. רציתי לספר את הסיפור מנקודת מבט של גיבורה, אישה. אלה היא אישה בעולם של גברים שחיה בתקופה יותר שמרנית מהיום, וגם יותר תמימה. היא נלחמת על מקומה בעולם גברי וקשוח שמאלץ אותה להתפשר או לוותר על דברים שחשובים לה. אני חושבת שזה סיפור של הרבה מאוד נשים בארץ.

"הבחירה להתמקד בחיים של אישה משנות ה-60 עד ה-80 ולסיים ברצח רבין עזרה לי לשרטט את סיפור הרקע של מדינה צעירה מתפתחת, של חלום שהולך ומתקלקל".

זה רלוונטי בעינייך גם היום, עשרים שנה אחרי?

"תראי, בארץ לא הייתה מהפכה פמיניסטית. זה קרה במקומות אחרים. הסיבה העיקרית לזה היא שאנחנו מדינה מיליטריסטית, למרות שדווקא התחלנו טוב. הפלמ"ח היה מלא נשים לוחמות, ובקיבוצים נשים יצאו לעבוד בשדה בדיוק כמו הגברים, לא עשו להן הנחות. זה התקלקל בגלל כל מיני סיבות: מלחמות, מחדלים, השתלטות של מסורת ודת.

"אם תסתכלי על מצב הנשים פה היום, תראי שלא הרבה השתנה משנות ה-60. גם היום אפשר למצוא מעט מאוד נשים בדרגים הגבוהים בבתי חולים ובתי משפט. המדינה עדיין נשלטת בידי גברים".


אלה-גרוסמן1-דניאל-קמינסקי.jpg
אלה גרוסמן (צילום: דניאל קמינסקי)

התשוקה שלה להשיג גדולה מהפחד

הקונפליקט הגדול שאלה מתמודדת איתו הוא הקונפליקט של רוב הנשים בימינו, ההיקרעות בין קריירה למשפחה.

"הצוואה שאלה קיבלה מאבא שלה היא שאסור לה להפוך לכישרון מבוזבז. זה מה שמוביל אותה, ויש לה את כל מה שצריך בשביל זה - היא חריפה, מוכשרת, ג'ינג'ית, אבל חוטפת כאפות מהסביבה שמשדרת לה: 'מה הקטע שלך עם עבודה?' לגבר מותר להיות וורקוהוליק אבל אישה צריכה לגדל ילדים ולהחזיק בית.

"בגלל זה היא מתחילה לתפוס את עצמה כמוזרה, כאאוטסיידרית. היא לא מנופפת בדגל הפמיניסטי, אבל התשוקה שלה להשיג גדולה מהפחד, וזה הופך אותה לגיבורה קלאסית, אפילו טרגית. היא דוהרת קדימה מקונפליקט לקונפליקט בתוך סיטואציות שלא מאפשרות לה לנצח. אני חושבת שזה משקף את מצבן של נשים רבות בימינו".

כמה מהסיפור האישי שלך יש באלה גרוסמן?

"יש בינינו דמיון. ברמה הפיזית, השחקנית שמשחקת את אלה, הילה פלדמן, היא בעלת רעמת תלתלים ג'ינג'ים, כמוני. הבחירה הזו לא הייתה מקרית. היא רומזת על מרד בגיהוץ השיער שהיה מקובל אצל נשים בשנות ה-60. מבחינה תכנית, זה קשור בעיקר לתקופה שבה עבדתי ככותבת בהפקות טלוויזיה. סביב שולחן המערכת ישבו איתי רק גברים, והנשים טרחו מסביב להגיש קפה והיו מזכירות. הרגשתי שם די לבד".

גם היום, בעבודתך כמחזאית, את די לבד.

"זה נכון שאין הרבה מחזאיות בארץ, יחסית לסופרות למשל. אני תולה את זה באופי של העבודה על מחזה, שיש בו גם אלמנט גברי וגם אלמנט נשי. מעשה הכתיבה עצמו מאוד נשי, זה אקט של קינון, אבל היציאה עם היצירה וההתעמתות עם העולם החיצון - הבמאי, התפאורן, המעצבים, היא משהו גברי במהותו. גם במאיות נשים את לא רואה הרבה. בי קיימים שני האלמנטים האלה, הגברי והנשי, לכן העבודה בתיאטרון כל כך מתאימה לי".

דפנה-אנגל01.jpg
דפנה אנגל(צילום: יחסי ציבור)

"כשהילה פלדמן הגיעה הרגשתי שזה זה"

עד כמה באמת היית מעורבת בתהליך העלאת המחזה לבמה?

"ייאמר לזכות ציפי פינס, במאית ההצגה, שהיא ליוותה אותי מהרגע הראשון באופן טוטלי, ומילאה אותי בהעצמה נשית, כמו אמא לביאה. וכמו שהיא ליוותה אותי בתהליך הכתיבה, כך אני ליוויתי אותה בתהליך העלאת ההצגה לבמה והייתי מעורבת בקבלת ההחלטות.

"את אלה, למשל, לא מצאנו כל כך מהר. עברנו הרבה קריאות, וכשהגיעה הילה פלדמן עם התלתלים הג'ינג'ים שלה מיד הרגשתי שזה זה. יש בה המון אלמנטים של אלה בחיים - מוכשרת, חרוצה, לא מעגלת פינות, לא מתחנפת.

"גם שאר השחקנים - שמרית לוסטיג, אברהם סלקטר, שלומי טפיארו, יניב לוי, חייקה מלכה, קרן מרום, גיה באר גורביץ', יקיר שוקרון וניר שטראוס - נבחרו בפינצטה, והם מצוינים אחד אחד".

אנגל, שכתבה ועיבדה עד כה מחזות רבים ("הלילה הזה", "בשידור חי", "אם יש גן עדן", "משאלה אחת ימינה" ועוד), התחילה את חייה המקצועיים בכלל בתחום המשחק. "למדתי משחק בחוג לתיאטרון אוניברסיטת תל אביב, למגינת לבם של הוריי, והתחלתי לעבוד כשחקנית. אבל משהו ברוטינה ובנסיעות האינסופיות שעמם אותי, וכל הזמן הרגשתי כאילו בא לי ליצור את ההצגה, לא לשחק בה.

"זה היה דחף פנימי שגעש בי, לא החלטה מושכלת. אחרי שעזבתי עברתי משבר, כי המשחק היה חלום, והבנתי שחלומות לא תמיד מסתדרים עם המציאות. התחלתי לעבוד ככותבת בטלוויזיה, מה שהכניס לי הרבה סדר ומשמעת, והפך אותי יותר מאוחר למחזאית מאוד חרוצה ומסודרת".


אלה-גרוסמן3-דניאל-קמינסקי.jpg
אלה גרוסמן (צילום: דניאל קמינסקי)

"תיאטרון בשבילי הוא יותר דת מאשר פרנסה"

את כותבת לפי הזמנה?

"אני חייבת להיות מחוברת למה שאני כותבת, אחרת זה לא הולך, אבל אני מודעת לתחרות העצומה בשוק המחזאות. כמות הכותבים אדירה ורק קמצוץ מהם עולה לבמה, כמו שבזמן טיפוס על הר ככל שמעפילים יותר גבוה כך יש פחות מקומות לשבת. אבל גיליתי שבכל מקרה מה שמחובר אליי ויוצא ממני הוא יותר מוצלח, לכן אני לא כותבת דברים מוזמנים מראש".

צריך להתפרנס, לא?

"אני בהחלט מודעת לזה, כל אחד במהלך הקריירה שלו עושה דברים כדי להתפרנס, ואני נתקלת בזה שוב מאז שיקי נפטר ונשארתי לבד עם שני ילדים. אבל התיאטרון בשבילי הוא יותר דת מאשר פרנסה. הוא סוחף ושואב אותי לתוך עולם קסום ותובעני ואחרי המוות של יקי הוא הפך לחבל ההצלה שלי".

על מה יהיה המחזה הבא?

"יש לי כל מיני דברים בראש, אבל הכי אני רוצה לכתוב על מה שעבר עליי מאז מותו של יקי. בשבעה היו קטעים שהסתכלתי על הכול מלמעלה, כמו בזום-אאוט, בעין של מחזאית. זאת יכולת שיש לכותבים, להסתכל על דברים מחוץ גם כשהם שותפים לסיטואציה.

"יש לי בראש המון סצנות מהקטסטרופה שקרתה לי, ואני בטוחה שייצא מזה מחזה. לא בטוח שזה יהיה המחזה הבא, אבל אין לי ספק שהוא ייכתב".

אלה-גרוסמן2-דניאל-קמינסקי.jpg
אלה גרוסמן (צילום: דניאל קמינסקי)


"אלה גרוסמן" תעלה בתאריכים  10, 11 20-18 ביוני 2016 בבית ציוני אמריקה, תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-7255333 .

 "אלה גרוסמן" - רכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

10/06/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. ראיתי את ההצגה אתמול
סמדר , קרית מוצקין (19/11/2015)
2. הדרך המפרכת והכואבת
עדה באר , קבוץ געתון (06/08/2015)
1. הצגה נפלאה
רוברט , תל אביב (19/06/2015)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע