סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
25262728293031
ריאיון
 
מאת: ענת מוניץ רוקדים ברחובות בת ים
 

 
 
מי שיבוא לרקוד איתנו יכול לבוא מכל סיבה שהיא – מצוקה אישית, לחץ כללי, רצון להתנסות, מה שלא יהיה. אנחנו לא מנסים להכניס את הרקדנים לתוך סיוט אלא למצב תודעה של אנשים שהוגדרו כחולים, ולאפשר להם את המרחב החופשי לרקוד"
מה גרם למאות אנשים לרקוד חודש ברחובות שטרסבורג ב-1517? עופר עמרם ינסה לפצח את התופעה בפסטיבל בת ים


פסטיבל בת ים הבינלאומי לתיאטרון ואמנות רחוב,  ייערך השנה בפעם ה–18, בתאריכים 26–29 באוגוסט 2015, בטיילת בת ים. 

הפסטיבל, הכולל בין היתר מופעי רחוב של אמני תיאטרון, קרקס, מחול, מיצג ומוזיקה מישראל ומחו"ל, יתקיים השנה לראשונה בניהולו האמנותי של אמיתי יעיש בן אוזיליו.

אחד החידושים שהכניס יעיש בן אוזיליו לפסטיבל הוא פרויקט ה"פסט-פקטורי", חממת אמנים לא-שגרתית העוסקת בפעילות קהילתית בבת ים. חברי החממה, המשתייכים למגוון תחומים אמנותיים, פועלים מתוך מתחם בשכונת ניצנה בעיר, תוך שיתוף פעולה הדוק בינם לבין תושבי האזור.

"אפשר להגיד שזה מין קולקטיב, ארסנל של אמנים," מסביר האמן עופר עמרם, שיחד עם מיכל ואעקנין ועלית קרייז מעלה במסגרת הפסטיבל את המיצג הייחודי "כוריאומאניה – מגיפת הריקוד". "אנחנו, כמעבדת המיצג של החממה, ניסינו ליצור עבודות שפועלות בתוך החלל הציבורי, מושפעות ממנו ומשפיעות עליו".

מאות רוקדים ברחובות שטרסבורג

עמרם הוא איש אשכולות עטור פרסים בתחום אמנויות הבמה והמיצג. בוגר מחזור 2001 בסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, הרזומה שלו כולל משחק בתיאטרונים הרפרטואריים ובפרינג'  ("עקב אכילס" בהבימה, "שלוש אחיות" באנסמבל עיתים, "לרקוד עם אבא" בתיאטרון העברי), יצירת מופעי מחול בשיתוף עם רננה רז (YouMake ReMake), בימוי הצגות ("מיצ מיצ לימונדה" בתיאטרון חיפה), כתיבת מחזות, בובנאות ועוד ועוד.
 
המיצג "כוריאומאניה: מגיפת הריקוד" מתבסס על אירוע אמיתי שהתחולל  בשנת 1517, בעיר שטרסבורג, כשאחת מתושבות העיר החלה לפתע לרקוד ברחובות. תוך שבוע הצטרפו כמה עשרות לריקוד, ואחרי חודש רקדו איתה כמה מאות. האירוע מגובה בעדויות היסטוריות ובמחקרים, אבל הסיבה האמיתית לפריצת "המגיפה", כפי שנתפסה אז, לא הובררה עד היום.

"קיבלתי את הלינק לערך הוויקיפדיה על האירוע מחבר, וקראתי אותו בשקיקה," משחזר עמרם. "אמרתי לעצמי שאם בוויקיפדיה זה מרתק, אז שווה לצלול פנימה. גיליתי מאורע מרתק ומסתורי, באותה רשימה עם המטוס המלזי ושאר תעלומות העולם, שנוגע במשהו מאוד בסיסי ועמוק בקיום האנושי ובתרבות – ריקוד".

ופסטיבל בת ים נדלק על הרעיון?

הפסטיבל הזמין אותי ליצור אירועים במרחב הציבורי, ויחד עם קליפ שראיתי ברשת על הדינמיקה של איך נדלקת מסיבה התגבש הרעיון - לשחזר את נסיבות האירוע, להפוך חלל מוכר כמו "גן מכבי" על טיילת בת ים למקום אחר ולייצר עבור המשתתפים, המתוכננים והאקראיים, מרחב כזה 'להידבק' בו בחיידק ולרקוד.

"יחד עם גרגורי לרין, שאחראי על הוויזואליה, בנינו מיצג שמשתף את התושבים ומבקרי הפסטיבל בחוויה".

הרעיון הוא לשחזר את האירוע בשטרסבורג?

"זה לא שחזור תקופתי מדויק של האירוע, אלא יצירה מחדש של נסיבות באמצעות שחזור האלמנטים שיצרו את מצב התודעה של האנשים שרקדו. במילים אחרות, מין 'זון' שבו אנשים נדבקים במגיפה. לאט לאט קלטנו שיש המון אלמנטים שמשותפים בין מה שקרה אז להיום".

מה למשל?

"המגיפה בשטרסבורג קרתה בסוף אוגוסט, בדיוק כמו עכשיו. עיריית שטרסבורג חשבה שהרוקדים יירפאו רק אם ימשיכו לרקוד יום ולילה, פינתה בשבילם את אולמות הגילדות המקצועיות ושכרה מוזיקאים ורקדנים מקצועיים שהחזיקו אותם על הרגליים. גם לנו הקצתה עיריית בת ים מקום מיוחד, את גן מכבי, ואנחנו הבאנו שני די-ג'ייאים במקום מוזיקאים.

"ככה יצרנו את החוויה מחדש, ואנחנו מזמינים את הקהל, שהוא בעצם השחקן, להיכנס באופן פעיל לחוויית הטראנס, למצב ההזייתי שבו נמצאו הרוקדים".


מגיפת-הריקוד-שלומית-לייבוביץ.jpg
מגיפת הריקוד (צילום: שלומית לייבוביץ')



טראנס, מחאה, או היסטריית המונים?

מה בעצם ההבדל בין האירוע שלכם לבין מסיבת רחוב?

"האירוע שלנו מתעסק בריקוד בתור ביטוי למחלה, לא כניסיון לגרום הנאה לאנשים. הם רוקדים במסגרת הקשר שמכוון אותם למצב מסוים – מסע היפנוטי בזמן שהמשתתפים שולטים במשך שלו. זה לא פתוח או אקראי כמו מסיבה.

"נכון שהרבה אנשים יגיעו באופן אקראי אבל אנחנו פונים גם באופן מיוחד לאנשים שרוצים להשתתף בצורה יותר פעילה, בכל גיל ומצב פיזי, ואנחנו נספק להם אינפורמציה לגבי התנהגויות מסוימות שאפיינו את הרוקדים באירוע המקורי. מדובר בהפתעות שאנחנו מתכננים, אז לא ארחיב בעניין כרגע (ראו מייל לפניות בסוף הכתבה - ע.מ.)".

הסיפור הזה מזכיר לי את עלילת הסרט "הם יורים גם בסוסים", שם אנשים רקדו בשביל כסף בתקופת המשבר הכלכלי של המאה הקודמת בארה"ב. אבל באירוע בשטרסבורג יש משהו מאוד מסתורי. עד היום לא ברור מה גרם לאנשים להתחיל לרקוד.

"נכון, זו תעלומה. חקרתי את זה הרבה ויש כל מיני תיאוריות, שעל פי אחת מהן האישה שהתחילה את הכול התכוונה בעצם להרגיז את בעלה. מה שידוע הוא שהמצב הכלכלי והחברתי בימי הביניים היה בלתי נסבל: מגיפות, עוני, חוקים דרקוניים ושחיתות של הכנסייה. מתוך 20 אלף תושבים היו אלף ילדים בבתי יתומים.

"יש כאלה שטוענים שהרוקדים הורעלו בפטריית הזיות, אחרים חושבים שמדובר במחאה או בהיסטריית המונים שקשורים למצב הקשה, או בתסמונת 'מחול ויטוס הקדוש'. בכל מקרה ברור שהרוקדים נכנסו למצב של טראנס, שיכול להסביר איך הצליחו לרקוד ימים שלמים".

יש לך תיאוריה משלך?

"אני אישית חושב שהריקוד היה פורקן של לחץ. כמו שהיום יש מסיבות טראנס, הפגנות בכיכר, קרנבלים במקומות מסוימים - אירועים שגורמים לתחושה של חופש, גם אם זמנית.

"מי שיבוא לרקוד איתנו יכול לבוא מכל סיבה שהיא – מצוקה אישית, לחץ כללי, רצון להתנסות, מה שלא יהיה. אנחנו לא מנסים להכניס את הרקדנים לתוך סיוט אלא למצב תודעה של אנשים שהוגדרו כחולים, ולאפשר להם את המרחב החופשי לרקוד".



מגיפת-הריקוד-שלומית-לייבוביץ1.jpg
מגיפת הריקוד (צילום: שלומית לייבוביץ')

בואו נתערבב
 
מה התחדש בפסטיבל בת ים עם כניסתו לתפקיד של אמיתי יעיש בן אוזיליו כמנהל אמנותי?

"מתחם האמנים שאמיתי הקים לפני שנה הוא אחד הדברים הכי חשובים. זה חלק מתפיסה כללית שלו שגורסת שאמנים צריכים לבסס קשר עמוק עם הקהילה שבתוכה הם חיים, מעבר לחוגי תיאטרון אחרי הצהריים.
"הוא אסף כמה אמנים מכל מיני תחומים למבנה אחד, וכל אחד קיבל סטודיו פרטי לעבוד ולפתח את היצירות שלו בצורה מעמיקה במהלך השנה.

"הפעילות החברתית שאנחנו עוסקים בה כוללת תושבים שבאים לסטודיואים ולסדנאות, יציאות למרחב הציבורי והחלפת רעיונות, משאבי אנוש והשראה ליצירה".

ולגבי המופעים עצמם?

"אמיתי הפך את הפסטיבל מפסטיבל של תיאטרון רחוב לפסטיבל של תיאטרון ברחוב. כל ההופעות, כולל מחו"ל, הן תלויות מקום, והמחשבה שעומדת מאחוריהם היא לצאת לקראת הקהל, לדבר איתו בגובה העיניים. לא בגישה מתנשאת של 'בואו לראות אותנו' אלא ב'בואו נתערבב'". 

הקריירה שלך כוללת יצירה והשתתפות בעבודות רבות ובמגוון תחומים אמנותיים. העבודה על "מגיפת הריקוד" שינתה בך משהו?

"אני אוהב להתעסק בהמון תחומים ולאמן כל פעם שריר אחר. כולם בעיני תחום אחד עם פלטפורמות שונות - תיאטרון במובן הרחב של המילה. ההבדל בעבודה הנוכחית הוא שבדרך כלל אני יוצר באופן מאוד מוקפד ומתייחס לכל הפרטים.

"הפעם זה בדיוק ההיפך - "מגיפת הריקוד" היא יצירה כאוטית, ניסויית, לא יודעים איך יקרה ומה יקרה. הדבר היחיד הידוע הוא שהמיצג מתחיל בשבע וחצי ונמשך שלוש וחצי שעות. זה אתגר ענק בשבילי – ליצור משהו פראי, בלתי נשלט, מלוכלך וגס, אבל גם מסעיר, מטלטל ומעשיר, ובסופו של דבר מהנה". 
  
  
 
האירוע "מגיפת הריקוד" יתקיים בימים רביעי וחמישי, 26, 27 באוגוסט 2015  ב-19:30 ובשבת, 29 באוגוסט ב-20:30 במסגרת פסטיבל בת ים הבינלאומי לתאטרון ואמנות רחוב  (29-26 באוגוסט 2015) בשעות  23:00-19:30 בטיילת בת ים. שימו לב: מי שמעוניין להשתתף באירוע "מגיפת הריקוד" באופן יותר פעיל יכול לשלוח מייל ל-magefatharikud@gmail.com. הכניסה חופשית לכל אירועי הפסטיבל! 


למועדי מופעים >

23/08/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע