סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בהופעה: גל, גלרון וארצי
 

 
 
ריקי גל, נורית גלרון ושלמה ארצי - על שלוש הופעות של שלוש חיות במה ותיקות


ריקי גל - חיונית כתמיד

לראשה של ריקי גל אפשר לקשור אינספור כתרים. שחקנית תיאטרון, זמרת, חיית במה. פרפורמרית משובחת, זמרת טוטאלית, אחת המגישות הטובות ביותר במוזיקה הישראלית הפופולרית.

יותר משהיא מגישה שיר, גל יודעת לספר סיפור. כמי שניחנה באינטגרטי, בחושים ובמחויבות של שחקנית, היא משתמשת במלה ובמנגינה כמו היו פלסטלינה. מעצבת באמצעותן דרמה בשלל צבעים, ג'סטות ותנוחות – צוחקת וצוהלת, מקוננת ומתייפחת, נאנחת וגונחת, מנחמת ומפייסת. חיונית תמיד.

לא מפליא אם כך שהשירים של גל, אלה שהפכו למאפייני המשקל הסגולי, הערך המוסף והמסה הקריטית שלה הם סיפורים. כאלה, שבפרספקטיבת הזמן, קשובים לכאב ולעצב האנושי, לסבל של ילדים וליתמות, לאימהות חסרה ולנשים במצוקה, מן הסתם בהשראת משא החיים הלא פשוט שבו התנסתה ריקי גל עצמה.

היצירות מצד אחד, היכולות מצד שני, הם היסודות שעליהם בנוי גם מופע הבמה החדש של גל, שמושק בעקבות "ענבים כחולים", אלבומה האחרון, התשיעי. שיר הנושא אינו כלול בו, אולם 15 מייצגים נאמנים אחרים מתארים היטב את תמונת עולמה האמנותית-בימתית של גל.

אמנם את האלבום החדש הלחין והפיק יהודה פוליקר (ובעבור המופע הבימתי עשה זאת קובי אושרת המיומן) אולם הנוכחות המורגשת יותר היא של מתי כספי דווקא, המוזיקאי המכונן את הקריירה שלה, עם תשעה שירים, בהם השניים הפותחים -  "מערבה מכאן" (תרצה אתר) ו"בצער לא רב, ביגון לא קודר" (חנוך לוין).

האחרים הם "הנה פתחתי חלון" (של נתן זך), "ילד אסור ילד מותר" (יעקב גלעד), "אילו יכולתי" (אהוד מנור), המוכר יותר כ"אמא" ("אמא, שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי, לאן אברח, לאן?/ אילו יכולתי, הייתי שוכחת איך באתי לכאן"), אולי הנושא המרכזי בסיפור חייה הטעון.

שלושה שחיבר יהונתן גפן: "מקום לדאגה", "אוהבת אותך יותר" ו"הו בנות בנות" הנוירוטי משהו  וכמובן "נערת הרוק" הייצרי (יצחק לאור) שניסח את דפוס ההתנהגות של הגרופית המקומית, ובו – תחת הרעשה מוזיקלית דחוסה וטעונה, מוכיחה גל שהיא לא איבדה את זה, ושרק מבצעת יצרית כמוה יכולה להתמודד עם מאסטר-פיס רוק'נרולי שכזה.

לפוליקר "נשארו" רק חמישה שירים במופע. שלושה מהם מהאלבום החדש: "כל עונות השנה" (שכתבה נועה בלחסן); "ניצוצות" (שכתבה אילנה בוגומולני) שהוא סוג של מענה ל"נערת הרוק", לכל הצעירות שרוצות לעשות רוק ועשויות לקבל אצל גל סדנת אמן ברוק'נרול ללא כחל ושרק, בט מידלר מקומית, זמרת שאין לנו חוץ ממנה; ולא פחות חשוב ומרשים ממנו הוא "דקה לפני כותרת בעיתון" ("אני גרה כאן ליד/ אמרה ילדונת מתוקה/ שמעתי צעקות, הבנתי מה קרה/ דקה לפני עוד היתה כאן שמחה, דקה לפני/ בחוץ שיחקו כדורסל/ ושתי שכנות תלו כביסה/ דקה לפני תיקתק שעון/ דקה לפני כותרת בעיתון") שמאיר גולדברג עזר לה לנסח: מציאות ישראלית אלימה ואכזרית במבט בוחן ואמפתי.

יש גם שניים ותיקים יותר. "היי שקטה" (מ"חפש בי", 93') בלדת הרוק המפוארת שהלחין למלים המופתיות של רחל שפירא ו"שלל שרב" (מאיר אריאל) שחשקה בו ושאלה ממנו בהתלהבות של ילדה.

המוזיקאים המאושרים האחרים שחדרו את קו הביצורים כספי-פוליקר, הם קובי אושרת, קן גלובוס וצביקה פיק, גיבורי מחרוזת להיטים טרום-הדיסקוגרפיה הרשמית שלה ("הצריף של תמרי", "ילד רע" ו"לגור איתו" (תלמה אליגון, אהוד מנור ומירית שם אור, בהתאמה) שמיקומה בלב המופע, חוללה אקשן ותנועה בקהל; וצוף פילוסוף, האחראי ללחן של "יש לי חולשה לרקדנים" (יענק'לה רוטבליט) שנועל את ההופעה, שעה וחצי לאחר שהחלה.
זה יכול היה להיות קצר ומהודק יותר, אלמלא ההתרגשות העצומה (כן, גם ותיקות ומנוסות מגלות חולשות אנוש) שנלוותה למעמד ההשקה.

זו ניכרה בקטעי הקישור הנרגשים והלא מדויקים, שהיו גם רבים מדי ומיותרים בחלקם. למזלה צוות הנגנים המצוין שליווה אותה (לידור לוי בגיטרות, עידו זלזניק בקלידים, אילן אביב בבס, יואב בונצל בתופים וליאת רוזנברג בכינור) היה שם לחלץ אותה ברגעי המבוכה. בהופעות השוטפות, אני מניח, היא תדע לנטרל את העומס הרגשי.

ריקי גל. זאפה הרצליה, שישי, 25 בספטמבר 2015




ריקי-גל-ענבים-כחולים-צילום-אוהד-רומנו.gif
ריקי גל (צילום: אוהד רומנו)







נורית גלרון -  הסודות הכי כמוסים
 

הדבר החשוב ביותר בחיים, אליבא דאמנותה של נורית גלרון, הוא תחזוק הזוגיות. כבר שנים, למעשה מראשית הקריירה שלה בשלהי השבעים, גלרון שרה על יחסים, על אהבה בין גבר לאשה ולהיפך. ובאחרונה אף יותר, כשהיא עצמה, מתוך בחינה מתמדת את הרקמה, מרגישה מספיק בת סמכא כדי לכתוב ולהביע את הגיגיה בהקשרים אלה.

כמו ב"יקיצה", אלבומה החדש, שעדיין לא תורגם למופע בימתי חדש, אך זולג לתוך המופע השוטף שלה, עם שלושה שירים. הבולט בהם הוא "מוכה אהבה" ("תעמוד בפתח בפנים בוערות/ אני אוביל אותך פנימה, בידיים מוכרות/ שוב תכה על חטא ובמילים מעורפלות/ שוב תבטיח ש.... כמו בכל אותם לילות") שהלחינה עבורה סיוון שביט, שבו זוגיות במשבר, אהבתו של הגבר ממול ואולי גם חרדת נטישה, מעסיקים אותה ביותר.

למן הפתיחה, עם "אתה הרי יודע/ רק האהבה קירבה אותי לחיים/ ואני הרי הייתי כבר קרובה למקום אחר/ רדופת שדים", שהיא כתבה (ואילן וירצברג הנאמן הלחין) ועד להדרן האחרון, להיט שאימצה בראשית הדרך  - "אני אשתגע כשתאמר שלום/ אני לא מבינה איך הגעתי עד הלום" (מלים של אהוד מנור ללחן דרום אמריקאי) - היא עמוק בתוך החשש הקיומי, שאיתו היא יכולה עתה, אחרי קריירה מעטירה, לבוא חשבון באומץ וללא מורא: "אני רוצה לתכנן את החלום הבא/ לפרטי פרטים/ מההזדמנות ועד ההחמצה/ מהאמונה ועד העיוורון/ מההבטחה ועד מקסם האשליה/ מההבנה ועד לעומק העלבון", שיר הנושא מאלבומה החדש (ללחן נהדר של שלמה ידוב).

זוהי נורית גלרון 2015. מכניסה אותנו לסודות הכי אישיים וכמוסים של חייה, עם שירים שהם בעצם של כולנו, של כל הזוגות בעולם. עובדה שנכתבו בידי גלריה של יוצרים. "אתה הולך לישון מוקדם, אני בלילה ערה/ אתה מדבר עברית ואני לא מבינה/ לא טוב, בינינו" (שכתבה לאה שבת). השאיפה המתמדת לשינוי, למשהו חדש, אם לא במציאות אז לפחות בדימיון כב"ספינותיה" (מאיר גולדברג ודודי לוי). "ונדמה שנהיינו, בלית ברירה/ יותר ויותר קרובים/ אנחנו כמו זוג לאורך שדרה/ פשוט הולכים והולכים" מ"מעביר דף (המיסטיקנים הסינים)" שכתב למענה שלמה ארצי. "אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי/ שאבוא וארוץ עד אליך/ וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה/ כן, הכל די רגיל בלעדיך" (שהוסיף אביב גפן ב"אתה פה חסר לי").

"זה הגשם" ("זה הפער/ שנוצר בינינו/ זה הפער/ שנוצר כעת) שהשאירה יונה וולךרן עפרון הלחין). וכמובן "שיר אהבה (משהו בלבבה)" (של נתן זך וּוירצברג) ותמיד תמיד "נגיעה אחת רכה" שלא משנה למה התכוון עלי מוהר בכותבו אותו (ויוני רכטר הלחין), הוא הפך לרצון החזק מכל, הנואש כמעט, לתשומת לב, לרוך ולמגע, לאהבה. ואי אפשר שלא להתמסר לתובנה, כי היא משותפת לכל היושבים באולם.
 
הקהל של גלרון לא צעיר. כזה שלא ממהר לשלוף סמרטפון או אייפד, כמעשה הצעירים הלהוטים להנציח. השירים שלה כבר צרובים בתודעה, ואם אייפון נדלק זה בשביל להנציח בעבור הנכדים אותה שרה את "הלילות הקסומים" (שרונה נסטוביץ' וּוירצברג), או את שיתוף הפעולה עם אורחה לעת מצוא, שלמה גרוניך במקרה זה,  שהלחין (לא רק למענה) כמה משירי המשוררים המשובחים יותר: "אשה באבטיח" (של נורית זרחי), "כי איתך זה רק בגלל שאני אוהבת" (יונה וולך) ו"יש לי סימפטיה" (מאיר ויזלטיר).

וגם הוא, בן לאותו דור ונשוי בשלישית, מצטרף לקבוצת התמיכה והתחזוק בדואט "תחת עץ האהבה" (בעקבות מיכל סנונית, וירצברג ויוסי בנאי) ותורם תובנות מניסיונו עם "הזמן עובר" שלו.

הוסיפו את "למדני את השיר הפשוט" (רחל שפירא / רמי בר דוד), "ילדות נשכחת" (גלעד / יהודית רביץ), "סוס מעץ" (חדווה הרכבי / נחום היימן), "גאון" (אביב גפן) ו"כמו שמבקשים" (זמיר גולן / דוכין) מ"יקיצה" ותקבלו את התמונה השלמה, לצלילי נוכחות מוגברת של גיטרה חשמלית (אדם בן אמיתי) בהפקה המוזיקלית המעודכנת של עמית הראל (קלידים ומחשב), כשעדי הר-צבי (בס) ואסף דגן (תופים) משלימים את המעטפת המוזיקלית.
רק תהייה מטרידה אחת: מה פשר ההידרשות הנואשת הזאת שלה למילים מול העיניים (באמצעות צג אייפד) בשירים שהם בשר מבשרה? הדבר האחרון שהייתי מצפה מנורית גלרון.

נורית גלרון. זאפה הרצליה. חמישי, 24 בספטמבר 2015

 

   

שלמה ארצי - אדרנלין וריגושים

אין, אין על שלמה ארצי. האיש לא חדל מלהשקיע. גם בשירים, זכרונות משוחזרים ופיסות חיים שהוא נושא עמו כבר שלושים וארבעים שנה. וגם אם ראיתם אותו כבר, ואפילו יותר מפעם, פעמיים ושלוש, ארצי תמיד שם בשבילכם.

זה בעיקר בשבילו, כדי לזכות שוב ושוב באותה אהבה מופלאה מצד הקהל. אבל הוא לא נח על זרי הדפנה, לא שוקט על השמרים. ממשיך כל העת לעבוד, לבדוק מסילות חדשות בעבור שיריו, לשנות, לרענן, להוסיף ולהאיץ, גם לגרוע ולהאיט, בעיקר כדי לא לחזור על עצמו, לא להשתעמם ולא לשעמם, במסע הסיזיפי אל האושר אקספרס.

שעתיים וחצי עטורות אדרנלין וריגושים, שירים שנשמעו אלף ואחת פעמים ותמיד מוארת בהם זוית אחרת וניצת בהם ריגוש מחודש, שמיניית ליווי שנפרשת למניפת צליל ממורקת ומיומנת, ופרפורמר ענק אחד שמנצח על חוויה אינטראקטיבית חד-פעמית, מפתיעה תדיר ומנוקדת במפגשים אנושיים מרגשים.

בנאלי להגיד, גם מצד הציניקים הסינים, אבל אין, אין מילים.

   

שלמה ארצי. מסע ארצי. אמפי רעננה. שני, 28 בספטמבר 2015
 



06/10/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע