סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
3031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן תיאטרונטו 2016 - על הורים, ילדים וזיכרון
 

 
 
יצירתה של בן געש היא אחת ההצגות המרשימות והייחודיות במגוון המונודרמות שהועלו במסגרת התיאטרונטו וגם בהפקות עצמאיות. במהלך של שעה ממוקדת היא מובילה את עצמה ואת הצופים במסע מרתק, רב תפניות וזוויות, אל עבר חוויית הזיכרון שהמלחמה יצרה בעולמן של ילדה, אמה - וברגע מסוים גם סבתה - אל עבר נוכחות-היעדרות של האב-הבעל-הבן שנהרג במלחמת יום הכיפורים"
סנאית בן געש היא הזוכה בפרס המשחק ע״ש עזיקרי ורחיק חאג׳ יחיא-סלימאן זכתה בצל"ש


״עדות מהזמן שאחרי״ - סיפור מלחמה

פסטיבל תיאטרונטו 2016 שהתקיים השנה ביפו ובעכו ננעל אמש עם ההכרזה כי פרס השחקן הטוב ביותר ע"ש השחקן ניסים עזיקרי הוענק כצפוי לשחקנית סנאית בן געש על משחקה בהצגה "עדות מהזמן שאחרי" אותה גם כתבה וביימה. 

ההצגה נוצרה מתוך עדויות של גברים ונשים שהמלחמה שינתה את חייהם ושמתמודדים עם פוסט טראומה. בן געש איבדה את אביה במלחמת יום הכיפורים כשהיתה פעוטה. חבר השופטים, הבמאית דניאלה מיכאלי, השחקן-במאי יפתח קליין (שניהם זוכי תיאטרונטו בעבר) היוצרת סמדר יערון נימק כי בחרו להעניק את הפרס "על יצירה טוטאלית, אומץ ורעננות. השחקנית כתבה ביימה ומביאה לבמה סיפור אישי יצרה שפה ייחודית עם קצוות פרומים, ההופך לסיפור המדמם של כולנו".

ואכן, ובהסכמה מלאה, יצירתה של בן געש היא אחת ההצגות המרשימות והייחודיות במגוון המונודרמות שהועלו במסגרת התיאטרונטו וגם בהפקות עצמאיות. במהלך של שעה ממוקדת היא מובילה את עצמה ואת הצופים במסע מרתק, רב תפניות וזוויות, אל עבר חוויית הזיכרון שהמלחמה יצרה בעולמן של ילדה, אמה - וברגע מסוים גם סבתה - אל עבר נוכחות-היעדרות של האב-הבעל-הבן שנהרג במלחמת יום הכיפורים.

מבחינה בימתית משחקה של בן געש מצליח להכיל בדרך מפתיעה את החיבור הנפשי והענייני של הדמויות שהיא מגלמת, מבלי לאבד את יכולתה למצוא סדקים של הומור, אפילו סאטירי, בסביבה העוטפת. כשלעצמי הייתי מרוכז בה ובמשחקה המרתק, ולא מצאתי ערך מוסף בעדויות שהוקרנו ברקע, וגם לא בקטעי הווידאו ארט, אף כי צולמו ונערכו היטב ע״י ערן אלחליבי

היצירה נולדה מתוך מפגש עם עדויותיהם של גברים ונשים, שהמלחמה שינתה את חייהם מקצה לקצה, הותירה בהם רישומים כואבים, ועוררה שאלות נוקבות לגבי מחירה של המלחמה.  וכפי שסנאית בן געש מסכמת אותה כבת למשפחה שכולה ״ההקשבה לעדויות במשך תקופה ארוכה, עוררה אותי להקשיב לעדות האישית שלי, והובילה אותי לבחון מחדש את נקודות המפגש ביני לבין סיפור המלחמה והשכול״.

עדות-מהזמן-שאחרי-צילום-זראר-אלון.gif
עדות מהזמן שאחרי (צילום: ז'ראר אלון)
  
״סיפור שטרם נולד״ - עדות בגוף ראשון

גם ההחלטה להעניק ציון לשבח לשחקנית  רחיק חאג' יחיא-סלימאן על משחקה בהצגה ״סיפור שטרם נולד"  שכתבה ובוימה ע״י הישאם סלימאן, לא באה בהפתעה. נכתבה בהשראת סיפור אמתי של אחת מקורבנות הטרדה מינית בחברה הערבית בה טיפלה יחיא-סלימאן, שגם כתבה את הטקסט המורכב ששיחקה.

בנימוקיהם אמרו השופטים כי החליטו להעניק לה את הציון לשבח "על התעוזה, המשחק החי עד קצות העצבים, העמידה האיתנה על זכות הזעקה והטחת האמת ושבירת הטבואים. זו הצגה שנוטלת על עצמה תפקיד שהוא הרבה מעבר לתיאטרון, מעוררת הזדהות והתרגשות וגורמת לצופה לנוע בחוסר שקט על הכיסא".

ההצגה, בהפקת תיאטרון פרינג' נצרת בשיתוף עם המרכז הרב תחומי לטיפול בנשים שעברו תקיפה מינית, היא תיעוד נפשי של אישה המחליטה לפרוץ את נדר השתיקה שנכפה עליה, אם בגלל הפחד לדבר או הבושה לספר, ואם בגלל ההדחקה וההשתקה של המשפחה והחברה. 

המפגש של האישה הצעירה שחאג׳ יחיא-סלימאן מגלמת ברגישות,  עם מטפלת שהיא הראשונה שמאמינה ומחזקת, הוא שיוצר את מהלך ההיפתחות שלה. באמצעות המפגש הזה היא יכולה לחזור אל ילדותה שנעשקה פעם אחר פעם, שבכל פעם נוספה צלקת, עדות לאינוס תומתה הפיזית והנפשית.

חאג׳ יחיא-סלימאן מצליחה לעצב לכל אורך ההצגה, ובסיוע תפאורת הנדנדה שעיצבה נרדין סרוג׳י, את היציאה של האישה-ילדה ההלומה משנות השתיקה והאמונה כי הייתה רעה, כי זנתה, כי היא זו חיללה את הכבוד, ולא הדוד או השכן, או האב, קרובים או זרים שהשתעשעו בגופה של ילדה בת חמש עד שהייתה בת חמש עשרה וכבר לא ״מעניינת״. 

בייחודה ובמהותה הנרחבת יותר ממיקומה האתני, ״סיפור שטרם נולד״ היא הצגה חשובה ומשמעותית שאולי תעודד נשים וגברים שכך עינו גזלו את ילדותם לקום ולהצביע על האשמים, יחידים, משפחות וחברות שמעדיפות להאשים את הקרבן.

סיפור-שטרם-סופר-זראר-אלון.gif
סיפור שטרם נולד (צילום: ז'ראר אלון)

הורים זה כואב


במסגרת התחרות בתיאטרונטו השנה הועלו תשע הצגות מאתגרות את היוצרים ואת הצופים, ומי שראה את כולן גילה עד כמה הן מתחברות זו לזו תחת המטריה של ילדות והורות. כמו שתי ההצגות שזכו בפרס ובצל״ש בכל אחת משבע ההצגות האחרות קם וחי אותו זיכרון, לעתים כואב, לעתים משועשע בדרכו, ואיכשהו תמיד יש שם ילד או ילדה ומבוגר אחראי או לא. 

זיכרון של שכול מופיע בדרמה האישית ״איך עושה אבא?״ של איתי נחמיאס, שאותה כתב יחד עם הבמאי רפי שרגאי, ובה הוא מתמודד עם זיכרון לא קיים עם האב שנהרג במלחמת ששת הימים, כשאיתי היה עולל ולא זכה להכירו, ואין לו אפילו תמונה משותפת. הוא מחפש דמות אב, ובכל שנה בטקס יום הזיכרון הוא מנסה להתחבר אל השכול ולמצוא איזשהו אב שהוא יכול להתאבל עליו.

הכנות של נחמיאס גוברת על חסרונות דרמטורגיים ועל כוונתו הלא ממומשת ליצור משהו דמוי קברט סאטירי המאפשר, לדבריו, ״להציג בזווית קומית ייחודית את האתוס, הפאתוס והמיתוס הישראליים".

מי שדווקא הצליחה לעשות זאת היא תמרה קליינגון המשחקת בהצגה ״תומא - משחק המזל״ המתארת בדרך מקורית את דרמת חייה של ילדה בצל הטירוף של אמה, ובאמצעות שפע של חן והומור היא מוליכה את הצופים אל מתחם הכאב הטראגי שבצלו גדלה, תחנה אחרי תחנה בגלגל המזל של חייה.

קליינגון, המוכרת לרבים מהופעותיה באנסמבל ״ציפורלה״, יוצרת דמות שלמה, משעשעת בהומור, שאחד משיאיו הוא סיפור התנסותה בבלט הקלאסי, ובעיקר היא נוגעת ללב בנגיעות של הטרגדיה מתוכה צמחה אמנותה. היטיבו לסייע לה הבמאים אפרת אביבבת-אל פאפורהגל פרידמן שהוא גם המנהל האמנותי של ההצגה, ותומר נהיר פטלוק, והייעוץ האמנותי של דאנה איבגי.

דרמה אימהית, והפעם חד-הורית, הביאה שיר אברמוב ב"מחר ניסע ללונה פארק", מאת הסופרת אילנה ברנשטיין. אברמוב מצליחה לעצב את השכבות המרתקות של הטקסט וליצור את הסערה והבלבול של אימהות אוהבת, בתנאים הקשים של ראשית שנות ה-80. האם, צעירה מכדי לשאת את העול, נאחזת בילדים כדי לא לאבד שליטה. 

ברנשטיין נמנעת מהטלת אשמה ומנסה לפענח את התת-מודע ולזהות את הקו הדק המפריד בין נאמנות ואהבה לאובדן עשתונות, בין נתינה אימהית לבין חסר עצמי. את אלה מעצבת הבמאית נעה וגנר במשחקה הישיר והמדויק של אברמוב. מעגל הצעצועים הגדול, ביצרה וגנר עם שחר אור מעניק למשחקה של אברמוב את המרחב שבו היא ניצבת, ברוב הזמן, כאחוזה בהחלטתה הנוראה לפרוץ את המעגל. 

מחר-ניסע-ללונה-פארק-צילום-זראר-אלון.gif
מחר ניסע ללונה פארק (צילום: ז'ראר אלון)

נשים קשות


המחזה ״שני קווים״ מאת נדב רוזיאביץ׳ ובבימויה של גלית צברי מתאר שעה וחצי שבה יושבת אישה על האסלה בשירותים וממתינה לתוצאות בדיקה ההריון שעשתה, בעוד שבחוץ בעלה הלחוץ שב ודופק על הדלת. הם במגזר החרדי ושאלת הפריון משמעותית עבורם אף יותר משאלת ההורות.

אבל חני, האישה ששירה נתן מגלמת בישירות, שונאת ילדים, וחוששת מהופעתם של שני הקווים בתוצאת הבדיקה, המעידים כי הביצית הופרתה. הנושא כשלעצמו מורכב ומעניין אך נראה לי כי הטיפול בו במחזה לא עבר עריכה ודרמטורגיה שהיו מאפשרים לשירה נתן לעצב דמות מלאה, עם גוונים שהיו משלימים את הטקסט.

משחק מצוין ומרגש של אלמה דישי מביא עיבוד בימתי לסיפור ״משחק״ מאת אורלי קסטל בלום. הסיפור המיוחד מתאר ניצול כפול של אישה על ידי גבר אלים, הכופה עליה לשתף פעולה בהעלמת גופתה של אהובתו האחרת שאותה רצח. 

מבעד לפלישה הזאת נחשפת נשמה חבוטה, שדישי מעצבת בדיוק כואב ומכאיב, אך ההחלטה של הבמאים איתי פלאוט ותומר גורן להתמקד בזה מחמיצה את המהלך המטא-דרמטי של קסטל בלום.

שני-קווים-זראר-אלון.gif
שני קווים (צילום: ז'ראר אלון)

ותיקים ומיוחדים


שתי הצגות יוצאות דופן הביאו לתיאטרונטו השנה שני שחקנים ותיקים - עזרא דגן וסלים דאו - שמסעותיהם הבימתיים והקולנועיים והטלוויזיוניים נספגו עמוק לתוך זהותם כאמנים. הצגתו של דגן ״אני אשתי שלי״ בבימויה של אלה ניקוליבסקי מביאה מחזה שזיכה את מחברו דאג רייט בפרס פוליצר 2004. המחזה מתאר מפגש אמתי בין רייט לטרנווסטיטית הברלינאית שארלוט פון מאלנסדורף, ומתאר את סיפורה המדהים בכל זוויותיו.

פון מאלנסדורף החלה את דרכה כנער. בסיוע דודתה אימץ לעצמו זהות נשית, ועשה עמה קריירה מתוחכמת בברלין של המשטר הנאצי ושל המשטר הקומוניסטי שירש אותו. בסדרת מפגשים וראיונות עם רייט היא מתארת בפניו כיצד אספה את תוכנו המוזיאלי של ביתה במהלך השנים - רכוש נטוש של משפחות שברחו או נכחדו, רכוש משפחות יהודיות שסולקו מביתם ושרידים של בתים שנשרפו והוחרמו. 

לאחר נפילת החומה זוכה שארלוטה לכבוד ומדליה על פעילותה החתרנית אך מעמדה מתערער כאשר מסמכים ישנים חושפים את שיתוף הפעולה שלה עם המשטרה החשאית הקומוניסטית. כל מה שתאמר להגנתה, מול שאלותיו של רייט, היא השאלה ״האם השטאזי דפק על דלתך?״. 

עזרא דגן מעצב בווירטואוזיות את מכלול הההיבטים בדמותה של שארלוט, מנעורים ועד שנות הששים של חייה, מהתלהבות אל פחד, משובבות ילדותית אל התחכמות מבוגרת. תוך כדי כך דגן מגיח אל דמותו של רייט ואל הדמויות האחרות ששארלוט מאזכרת בשיחותיהם. 

להבדיל מהדמות הבימתית שמביא דגן, סלים דאו מביא את עצמו בלשונו ובזהותו במופע האוטוביוגרפי ״סלים עליכום״ שאותו כתב וביים כסיפור או  כסטנד אפ סיפורי. זהו סיפור על ילדות בכפר בענה בגליל התחתון שעל יסודותיו שנהרסו אחרי שנות הממשל הצבאי נבנתה העיר כרמיאל, ודאו עצמו היה בין הפועלים שבנו אותה.
תיאוריו של דאו מביאים לבמה בני משפחה, חברים, קורות חיים ואפילו את סוכן השב״כ או המוסד שניסה לשדלו להיות משת״ף. השפה של דאו ישירה, לא מתחנחנת ולא מנסה להיות מייצגת את הזהות הערבית. זו ברורה מאליה וחיזוק חלקי לה נותן נגן העוד חביב שחאדה היושב לצד דאו, מאזין לו וכמו מהדהד את דבריו.

ומדרך הטבע, דאו מגיש בטבעיות את התיאור של אותם ימים רחוקים, את הדרך שבה הגיע אל המשחק, את לימודיו אצל יורם בוקר ואחר כך בפריז אצל ז׳אק לקוק, ובהמשך בארץ כשחקן בתיאטרון חיפה, ומבלי להזכיר את המונולוג של שיילוק שהפך אותו לסלב רצוי. זה אולי לא מחזה אבל בלי ספק זו הצגת יחיד.

סלים-עליכום-צילום-זראר-אלון.gif
סלים עליכום (צילום: ז'ראר אלון)

למה מה, מי לא פליט פה?
  

ואחרונים חביבים תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה ותלמידי בית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים שבניהולה האמנותי הנהדר של פרידה שהם פלשו אל הרחבה שלפני תיאטרון יפו הקימו אוהלים צחורים והראו כי פני הדור הזה כפני הפליט.

איש לא נמלט מעיניהם ורעיונותיהם היצירתיים הנפלאים של התלמידים. בטח לא מירי רגב והציטטה קאט דה בולשיט״ שנתנה השראה לתמונה נוסח צ׳כוב. גם לא אותה חיילת עקשנית במחסום, ולא הנוודים המורעבים בנוסח ״אמא קוראז׳״. אחד חיפש בחולות את התשובה ל״מיהו יהודי״, אחר חיפש מזור להיותו אמן הומו שנולד ומרגיש איך מדירים ומגלים אותו מהיותו ישראלי. 

ועוד פינות שבכל אחת מהן זווית אחרת, בוהקת על רקע האוהלים הלבנים, של המצב האנושי ששכחנו או הדחקנו ורק הסיום הדרמטי של ההייד פארק הזה שב ומעביר אותנו ממצב של צפייה באלבום למצב של המצולמים בתמונותיו. כי אכן, לפני שהסירנות מפזרות את ״ההפגנה״ האמנותית הזאת, עולה ונשאלת השאלה, ״למה מה, מי לא פליט פה?״



28/04/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע