סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום בכורה למשה בונן: איכותי ומונוטוני
 

 
 
האלבום, שיריו ואופיו, מתאימים בשלב זה למקומות קטנים, פיאנו בארים, מועדונים, לבד עם פסנתר. רק כך, במאבק, בזיעה, בשכנוע אינטימי ובלתי אמצעי, יוכל בונן לשכלל את הריגוש, האמירה, היצירה ובעיקר הקול שלו. עם שירתו הערבה ויכולתו הסיפורית הלא מבוטלת אך הדורשת ניפוי וצמצום - יש לו בסיס מבטיח. השאלה היא אם הוא נכון להאריך את הדרך."
שדרן העבר של גל"צ מכוון גבוה, אך עליו לבנות את דרכו מלמטה וכך לשכלל את האמירה והיצירה


את משה בונן מניעה אהבה עזה למוזיקה. אפשר לשמוע אותה ביצירה שלו. השירות בגלי צה"ל, בין היתר כמחליפו של יואב קוטנר בתכניות "מוזיקה היום" ו"המקור" וכמגיש מצעד הפזמונים של התחנה, רק העמיק את הקשר ושכנע אותו שזו זירת ההתבטאות שלו. כל זאת למרות שאין לו השכלה מוזיקלית פורמלית ועל אף שהוא מנהל מזה עשר שנים עסק מצליח בניו יורק.

פופ-רוק פואטי

"בא הביתה" אלבום הבכורה שלו, 11 שירים (על 41:00 דקות) שנכתבו בעיקר מעבר לים מתוך געגוע עמוק לכאן ולשירה בעברית, מציג אותו כזמר ערב, עם בריטון נעים וקול מלטף, אם כי חסר תווית ייחודית, ומזכיר בשירתו הרבה זמרים אחרים - מאריק איינשטיין ואושיק לוי, דרך נפתלי אלטר, שם טוב לוי ודני רובס, ועד פיטר רוט ובני משפחת בנאי - מאיר ז"ל, אביתר ובועז. מקצתם, אגב, מתארח באלבום.

הדמיון הזה ומקורות ההשראה שהוא מרמז, מכתיב שירים רכים לשעות רומנטיות. ואכן, בונן הוא רומנטיקן עם פופ-רוק רך, יותר איכותי מלהיטני, אפילו פואטי, שעניינו אהבה וזוגיות, געגועים - לאהובה וגם למקום, תהיות על עצמו ועל העולם, והתמודדות עם מגוון רגשות שגורם הרמחק בין תל אביב לניו יורק, כמו בדידות וכאבי לב.

משה בונן אסי ישראלוף צ אורית פניני.jpg
משה בונן ואסי ישראלוף (צילום: אורית פניני)


הוא לא חורג מגבולות הבלדה. נאמן לשירים שקטים, מתוני קצב. שר יפה, מאוד נכון ומדויק, גם העברית שלו משובחת (להוציא העמימות של "נראָה לי" ב"מה קרה לי"). ועם זאת, לאורך זמן הוא לא מציע התפתחות וגיוון, והמבע שלו גולש למונוטוניות, חוסר עניין ואף שעמום, רחמנא ליצלן.

מוזיקה טובה, אבל חסרת שפיצים

שלושה שירים ששיגר לרדיו קודם צאת האלבום - "שוב", "אין לאן ללכת" ושיר הנושא - לא זכו לקבלת פנים מסעירה, גם לא בגלגל"צ, האחיינית לתחנה שבה שירת. ולא באשמתו כמו באשמת המציאות רודפת הלהיטים והגירויים, מה שקשה למצוא אצל בונן שעושה מוזיקה טובה, באמת טובה, אבל חסרת שפיצים, מרפקים וגימיקים.

כדי לסמן ולהדגיש את הכיוון והמגמה שלו, בונן מארח - בנגינה בעיקר - מוזקיאים מן השורה הראשונה. שלמה ידוב מנגן בגיטרה קלאסית ב"אחרי הכל", שם טוב לוי בחליל ב"לישון עם הכאב", אלי מגן בקונטרבס ושלומי שבת במאוואל (!) ב"אלייך חוזר עכשיו", לטעמי השיר היפה ביותר באלבום. שיר נוסף שאהבתי הוא "את כמו שאת" שבו נעזר בונן בנגינת סולו בגיטרה החשמלית של גיא מזיג.

משה בונן אלי מגן צ אורית פניני.jpg
משה בונן עם אלי מגן (צילום: אורית פניני)


אנסמבל מכובד של מלווים


בונן, שלמד לנגן בפסנתר בכוחות עצמו (ועושה זאת לגמרי לא רע), בחר להפקה המוזיקלית צמד הפכים לכאורה - מתופף (שמוליק דניאל) מצד אחד וצ'לן (יועֵד ניר) מצד שני. אולם הם לא מנענעים את הסירה, אלא רק משיטים אותה בביטחה, מן הסתם בזכותם של נגני אולפן משובחים כעמית יצחק (גיטרות), פיטר רוט (בס), תוספות מיתרים מצד חן שנהר וניר, קלידים של משה לוי, חצוצרה של ארתור קרסונבייב וקולות של מיקה הרי.

  


חלק מהם ליוו אותו גם על הבמה, כשאל דניאל, ניר ויצחק המצויינים, הצטרפו עדי הר צבי בבס ויוסי זמיר בגיטרה אקוסטית. מה כבר יכול זמר של אלבום אחד להביא לבמה? את כל שירי האלבום, ממש לפי סדרו האולפני, שניים מהם בביצוע כפול, ואמנים אורחים.

ראשון היה אלי מגן, שניגן ושר עם בונן את "עד סוף הקיץ" ו"בלדה לעוזב קיבוץ" (האחרון בעיבוד מפתיע אך לא מוצלח לקאנטרי); אחריו הפריעו יותר מאשר תרמו חברי מקהלת המופרעים, כך הקרדיט, אבי דור, לירן נדל, אסי ישראלוף ושלום מיכאלשווילי ב"חלומות גדולים" העולץ, אחד משני אַפֶּרים למחצה באלבום (האחר הוא "אין לאן ללכת"); ולבסוף הפתיע שלום חנוך (עם משה לוי) עם "כמה טוב שבאת הביתה", "שיר דרך" (ששניהם ביחד נותנים משקל נגד או השראה לשיר הנושא של בונן, "בא הביתה", בציטוטים ישירים), "אבשלום" ו"צרות טובות" בהדרן. אפשר להגיד שבונן יודע לשיר ואף מתעלה בקאוורים מדויקים, ולפעמים גם מיטיב לשיר מהמבצעים המקוריים.

משה בונן שלום חנוך ומשה לוי צ אורית פניני.jpg
משה בונן עם שלום חנוך ומשה לוי (צילום: אורית פניני)


אין קיצורי דרך

מה עוד אפשר לומר? ש"בא הביתה" כתוב באווירת "יונתן סע הביתה". ש"חלומות גדולים" מזכיר את "כל השבוע כמו שבת". שמיקה הרי, אורחתו ב"אלייך חוזר עכשיו", היא אכן זמרת מבטיחה, אבל לא תמיד תהיה בסביבה. שהגיטרה של עמית יצחק צובעת במלנכוליות בלוזית חמצמצה את "ניו יורק של יום ראשון".

  


אבל כל אלה לא מספיקים, עדיין. גם לא נכון לבנות על סיוע של נגנים וזמרים מהשורה הראשונה בכל הופעה עתידית. עם כל הכבוד לכיוונון הגבוה ולשאפתנות, הם לא יכולים לתפקד כקיצורי דרך. ובונן צריך לבנות את דרכו מלמטה ולא מלמעלה. מה שחווינו יכול לתפקד כהצהרות כוונות, אבל הוא מוקדם להופעה גדולה שכזו.

האלבום, שיריו ואופיו, מתאימים בשלב זה למקומות קטנים, פיאנו בארים, מועדונים, לבד עם פסנתר, מקסימום עם עוד כלי נגינה אחד (למשל יועד ניר בצ'לו). רק כך, במאבק, בזיעה, בשכנוע אינטימי ובלתי אמצעי, יוכל בונן לשכלל את הריגוש, האמירה, היצירה ובעיקר הקול שלו. עם שירתו הערבה ויכולתו הסיפורית הלא מבוטלת אך הדורשת ניפוי וצמצום ("מה קרה לי" שהוא מקדיש לאריק איינשטיין, או "אצלך בעולם" שהוא שר לזכר חברו מאיר בנאי, אמנם בעיבוד ריתם'נבלוזי רגשני מדי אבל בצבע קול דומה להפליא) יש לו בסיס מבטיח.

השאלה אם הוא נכון להאריך את הדרך - היא ההתמודדות האמיתית של משה בונן.

משה בונן צ אורית פניני.jpg
משה בונן (צילום: אורית פניני)


משה בונן. בא הביתה (פונוקול)

משה בונן. מופע השקה לבא הביתה. זאפה תל אביב, 5 בפברואר 2017

למועדי מופעים >

14/02/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע