סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן סוף משחק - עד ההתחלה הבאה
 

 
 
משהו אחר מסתמן בגרסה של רנה ירושלמי שזו ההפקה השלישית שלה עם בקט. הפעם נראה שהיא מנהלת חשבון נפש אישי משלה עם עולם התיאטרון - עולם שבו האשליה והדמיון הם הבסיס לכל מלאכת מחשבת שתיעשה בו. עולם שיודע להלהיב את יוצריו ולאכזב אותם. כמוהם כקהליהם."
הגרסה של רנה ירושלמי מחזירה לבמה את המחזה של בקט בהצגה רעננה ומאתגרת


משחק השחמט של החיים

זו הפעם השישית שעולה בתיאטרון הישראלי ״סוף משחק״, המחזה השלישי של סמואל בקט, המציין 60 שנה מאז בכורתו בלונדון מ-1957. כאשר בקט הוכתר בפרס נובל לספרות ב-1969 הוא כבר כתב את אחד המחזות הקצרצרים שלו, ״נשימה״, שנמשך 35 שניות בלבד, ומתחיל בבכי תינוק נולד ומסתיים באנחת מוות של גבר - אולי האמירה המרוכזת ביותר של חיי אדם, כמובן בתנאי שנחיו במלואם. 35 שניות שהן גם זמן, גם מקום, גם זיכרונות, ובעיקר זהות אנושית בדרך אל החידלון. ואולי רק תמצית של הצגת תיאטרון.

הפעם מביימת את ההצגה רנה ירושלמי בתקופה קשה בתולדות אנסמבל עיתים שהקימה, ועתה נסגר עליו הבית של אולם נחמני, והוא גולה באולם הקטן והמצומצם מהרגיל בביתו המשוכלל של התיאטרון הקאמרי, הפטרון הניצב מאחור או מהצד. כאילו ירושלמי בחרה ב״סוף משחק״ כפי שהיא והמתרגמת יעל רנן בוחרות לכתוב את שם המחזה בהתאמה לשם הצרפתי, המקורי, Fin de partie ולא על פי השם האנגלי ENDGAME. 

סוף משחק2 יוסי צבקר.jpg
"סוף משחק" (צילום: יוסי צבקר)

  
העלילה המקורית מפגישה אותנו עם ארבע נפשות הכלואות במרתף או מקלט, שיש בו שני חלונות המשקיפים לשני כיוונים הפוכים, ומחוץ לבמה יש מטבח. הדמות המרכזית בקבוצה הוא עיוור ונכה היושב בכיסא מתנייע וממנו הוא מנהל את משחק החיים שלו כשלב הסרק המוכר ממשחק השחמט, כפי שרומז שם המחזה, כאשר התוצאה היא לא-תוצאה.

מהמלט ופרוספרו אל גודו 

כבר בנקודה הזאת של זהות האיש מתחולל שינוי מסוים בהצגתה של ירושלמי עם הבחירה לקבוע את שמו כ״חאם״ ולא כ״האם״ כבמקור (HAM) המרמז לעברו של המלט, כפי שמאזכר כבר המונולוג הראשון שלו. ואם תתעקשו להיאחז בכמה מדבריו לעבר שלושת הדיירים האחרים הוא גם די חזירי. 

הפרטנר העיקרי שלו במשחק הוא קלוב Clove, שבאנגלית הוא צורת העבר של הפועל cleave שמשמעותו להיצמד חזק והדוק או בנאמנות וללא פשרות. זה גם שם של צורת קשירה של מוטות. המשמעות הזאת לדמותו של קלוב במחזה ברורה לחלוטין והיא מודגשת ביותר באמצעות הרצון והניסיון לנתק סוף-סוף את הקשר, את הקשירה.

שני המשתתפים האחרים במשחק המצוי בשלבי הסיום הם הוריו של חאם, השוכנים גדומי רגליים בתוך פחי אשפה, ונופחים בהם את נשמתם. שמו של האב הוא נאג, שבאנגלית משמעותו סוס זקן ועלוב, וגם נודניק שמתלונן כל הזמן. שכמה של האם הוא נל – שבאנגלית מתארת איש או אישה דאגנית או ביישנית.

סוף משחק צלם יוסי צבקר.jpg
"סוף משחק" (צילום: יוסי צבקר)


ואם הקשר המשפחתי בין האם לשני הזקנים ברור לחלוטין, עדיין מתקיימת לכל אורך המחזה התהייה על טיב הקשר בין האם לקלוב. האם הם אב ובנו כפי שנרמז כמה פעמים? האם הם פרוספרו ואריאל, או אפילו קליבן, מ״הסערה״? ליר והשוטה או אדגר? או כל צמד בימתי שקדם להם או שנולד בעקבותיהם?

ואולי הם "דידי וגוגו מ'מחכים לגודו' בסוף חייהם", כפי שבקט אמר ובלגלוג עצמי גם העלה אפשרות שהם הוא עצמו ואשתו סוזן. את "גודו" שלו מאזכר בקט בעיקר באמצעות הדיאלוג והפעולות החוזרות על עצמן ובעצם התלות ההדדית בין חאם וקלוב. ואפילו באמצעות ילד, שקלוב רואה באופק, שאולי מביא עמו בשורה ואופטימיות, ואשר על כן חאם רוצה לחסלו.

חשבון נפש אישי

וכך, מבחינות רבות לפנינו מחזה המנהל דיאלוג או רב-שיח עם התיאטרון ההיסטורי, היווני, השקספירי, ועם תיאטרון האבסורד של אמצע המאה ה-20. בנוסף מהדהד בו גם מחזה האבסורד "הכיסאות" מאת יונסקו שקדם ל"סוף משחק" בחמש שנים. ואם נרצה יש בכך יותר מרמז ונסיבה לייאוש המחלחל ב"סוף משחק". 

אבל משהו אחר מסתמן בגרסה של רנה ירושלמי שזו ההפקה השלישית שלה עם בקט - אחרי העיבוד שעשתה בשעתו בתיאטרון חיפה לרומן שלו ״מאלון הולך למות״ ולפני כשלוש שנים כשביימה באנסמבל עיתים את ״הטייפ האחרון של קראפ״. הפעם נראה שהיא מנהלת חשבון נפש אישי משלה עם עולם התיאטרון. עולם שבו האשליה והדמיון הם הבסיס לכל מלאכת מחשבת שתיעשה בו. עולם שיודע להלהיב את יוצריו ולאכזב אותם. כמוהם כקהליהם.

לפיכך המקלט בגרסה הזאת נראה כתיאטרון דמיוני, החל בחלל המופשט שעיצב רועי ואטורי, עם בד שחור ברקע וברצפה, עם פחי אשפה מצוירים בתכלת-אפורה בין יריעות שחורות, אבל עם מכסים נפתחים, עם כיסא גלגלים, סולם קטן, ובלי חלונות, שאותם מסמנת התאורה הרכה, כמעט אפורה, נבלעת בשחור, שעיצב אמיר קסטרו. כזה הוא גם הסאונד שערך אלעד ישי. מטפטף פה ושם נוכחות.

סוף משחק3 יוסי צבקר.jpg
"סוף משחק" (צילום: יוסי צבקר)


משחק גדול ומרגש

אבל יותר מכל מעצבת ירושלמי את המימדים התיאטרליים של המחזה ובעיקר באמצעות העיצוב של חאם, במשחקו התיאטרלי הגדול והנפלא של נעם בן אז"ר כמין פרומתאוס הקשור לסלע. הוא משחק כשחקן שרוצה לחיות את כל התפקידים של חייו. אם זה חידלון או אהבה, אם זה כעס או דאגה, ובעיקר, את הנכות, את העיוורון, ומבלי לגלות את השינוי הדרמטי שירושלמי מחוללת, גם את הסוף שבקט רומז בו להתחלה.   

את תפקידו של קלוב מגלם-מרגש יחיעם ברקו, שיוצר דמות מלאה החל בעיצובו הפיזי הארוך והכפוף, בצעדים גמלוניים כמי שאינו מסוגל לשבת, ובמבע תמים ילדותי של פניו, שעיניו מאירות ומרצדת פיקחות. הוא הנווד הנייד של ההצגה, והוא גם העבד, המורד והנהג, הוא מנהל את ההצגה של חאם וזה שיקבע אם זה סוף או רק הפסקה לקראת התחלה מחדש. הוא הילד שבפיו הבשורות הנשקפות מדמיונו או ההודעה שגודו יגיע מחר. אולי.  

סוף משחק1 יוסי צבקר.jpg 
"סוף משחק" (צילום: יוסי צבקר)


גם הטיפול של ירושלמי בתלבושות, בעיצוב המצוין של רז לשם, ובעיקר של חאם הוא במודעות תיאטרלית מובהקת. זה גם מובלט בבחירת שני שחקנים צעירים לתפקידי ההורים. השניים יוני גרין, כאבא ורוני נתנאל כאמא, בתלבושותיהם הלבנות וכיסוי חלקי של פניהם, נפלאים כשהם משחקים זיקנה, מסמנים את העבר או את המוות, וחיים את הדיור המוגן שלהם בפחי האשפה הדמיוניים, כמוהם. וברגע של קסם גדול, ירושלמי שמראשית דרכה שילבה מחול ותיאטרון, מוציאה אותם מהפחים לזיכרון מרגש של אהבה.

ויש משהו מרגש בכך שהצגה זו של ״סוף משחק״ מחברת דורות של תיאטרון, מחזה, בימוי, עיצובים ומשחק, והיא מרגשת ומאתגרת לאוהבי סמואל בקט ורנה ירושלמי.

למועדי מופעים >

05/04/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הגהה
asd , (05/04/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע