סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: צבי גורן ציד המכשפות - בארץ נהדרת
 

 
 
המשחק של האנסמבל הגדול בכללו, ושל יחידותיו ויחידיו, מלהיט את ההפקה הזאת. תחת שרביטו של קמחי אנו מקבלים עיצובים נהדרים של מגוון הדמויות המאכלסות את הבמה המסתובבת, שהיא המרכיב המצוין באמת של התפאורה, ו״נאמנה״ לשם המקורי של המחזה."
התיאטרון מקאמרי מעלה הפקה מרשימה של המחזה המתאר את אובדן השפיות של החברה


חברה ותחלואיה
 
על שלוש רגליים ניצבת ההפקה החדשה של ״ציד המכשפות״ מאת ארתור מילר בתיאטרון הקאמרי, המצטרפת כטרילוגיה לשתי ההצגות הקודמות של התיאטרון על פי המחזות של הנריק איבסן, ״אויב העם״ ו״עמודי החברה״, בהתבוננות אל החברה האנושית ותחלואיה.
 
הרגל הראשונה בהפקה הנוכחית היא כמובן המחזה שמילר כתב כנגד תקופת המקארתיזם בארצות הברית של שנות ה-50 במאה הקודמת, כשהוא משתמש בפרשת המכשפות שהתרחשה כ-250 שנה לפני כן בעיירה סיילם במאסאצ׳וסטס. אז הורשעו בה כ-200 תושבים בכישוף, בהנהגת השטן, וארבעה עשר נשים וחמישה גברים נתלו.
 
מילר השתמש בסיפור כדי להעיד על המהלך הטראומטי שהנהיג הסנטור ג׳וזף מקארתי נגד כל מי שנחשד כקומוניסט, כשרבים מהחשודים היו אנשי הוליווד, החל בצ׳רלי צ׳פלין, פול רובסון, איליה קאזאן וארתור מילר, ואלפי אנשי ממשל ואינטלקטואלים מהאקדמיה. ולא פחות מכך, מילר ראה מול עיניו את שתיקת הליברלים, את ההשלמה של החברה עם החבלה המקארתית על כל אופניה.
 
עלילת המחזה מתארת איך קבוצת בנות מתחזה למכשפות שעובדות עם השטן, בהנהגתה של אביגייל, שסולקה מעבודה בבית משפחת פרוקטור, לאחר שהבעל, ג׳ון, הודה בקשר שהיה לו איתה. הטירוף אוחז את העיירה ומגיע אליה איש דת. אבל הכומר הייל, הנחשב לאיש רציונלי, מסחרר עוד יותר את המערכת ואינו מסוגל לעצור אותה כאשר הוא מבין מה קרה, והוא יחד עם אנשי העיירה מובסים על ידי המושל והשופטים.


ציד המכשפות, צילום: ז'ראר אלון


 
לרגלי חומת ההפרדה
 
מילר בחר לתת למחזה שלו את השם The Crucible ולא ״ציד המכשפות״ - שזה השם שנקבע להצגה הראשונה של המחזה בארץ, בהבימה ב-1954, בעצה אחת עם המתרגם אז, אהרון אמיר. ההבדל בין השמות אולי נראה זניח, וברור כי המחזה מתאר את הציד, אך מבחינתו של מילר מדובר על כור מצרף (זה הפירוש הראשון של השם האנגלי), שבו כל הגורמים מתערבבים זה בזה, הופכים לעיסה אחת, כמבחן (וזה הפירוש השני) לאיכות החברה, ליחידים ולכלל, לחוזקם או חולשתם. 
 
הרגל השנייה היא ההחלטה של גור קורן והבמאי גלעד קמחי, המתרגמים בהפקה הזאת ללכת כברת דרך - אך לא עד הסוף - עם המחזה ולהעמידו על מיקומו העכשווי כאן. הם מצהירים על כוונתם בתכנייה בלשון סגי נהור משתעשעת, פה ושם זה ניכר בתרגום הטוב (כמו, לדוגמה, כשהפכו את המושל לשר).


ציד המכשפות, צילום: ז'ראר אלון

 
הבימוי של קמחי ממשיך את הקו הזה בעזרת התפאורה של ערן עצמון, שעיקרה חומת הפרדה מוכרת היטב - אם לא בשטח אז ודאי ברקע של הסאטירה ״ארץ נהדרת״. רק כדאי לזכור שהמחזה אינו עוסק בכיבוש, לבד אולי מכיבוש היצר שגרם לכל מה שקרה בסיילם.
 
סממנים נוספים לתג המחיר של קורן וקמחי מצויים בתחום התלבושות שעיצבה אורנה סמורגונסקי, שהן יפות, אך מישירות מבט אל המרכיב הדתי המוכר לנו מקרוב, כיפות ושביסים. גם התאורה המצוינת של אבי יונה בואנו (במבי) משחקת אותה בזרקורים, ואם נוסיף את המוזיקה ההיסטרית של אמיר לקנר, אפשר בהחלט להגיד כי קמחי, שעתה זה התמנה לבמאי הבית של התיאטרון, העמיד הפקה המעצימה את המחזה ועלילתו.
 
אך בעיקר זו הרגל השלישית - המשחק של האנסמבל הגדול בכללו, ושל יחידותיו ויחידיו, שמלהיט את ההפקה הזאת. תחת שרביטו של קמחי אנו מקבלים עיצובים נהדרים של מגוון הדמויות המאכלסות את הבמה המסתובבת, שהיא המרכיב המצוין באמת של התפאורה, ו״נאמנה״ לשם המקורי של המחזה.


ציד המכשפות, צילום: ז'ראר אלון


 
כוחן של הנשים
 
הנשים שבהצגה הן בעלות הכוח הגדול בהתנעתה, החל בצעירות - אביגיל הררי בוערת כאביגייל וויליאמס הנוקמת, נטע גרטי מרגשת כמרי וורן, עדת מפתח הנשברת ברגע המבחן, אנסטסיה פיין המצוינת כטיטובה, הנחשדת כשליחת השטן, וג׳וי ריגר, אלונה סער ואנדריאה שוורץ (גם כחרדית תקיפה) כמשלימות את להקת ההיסטריות המוטרפות.
 
כנגדן ניצבות שתיים בעלות כוח אחר לחלוטין. עירית קפלן מעצבת היטב דמות חרדית בעליל כאליזבת פרוקטור, האישה שמנסה לגונן על שמו הטוב של בעלה, אך פוערת לרגליו את התהום; ומרים זוהר, מרשימה ועוצמתית בתפקיד רבקה נרס, הישרה שבחבורה, שהודפת את רעיון הכישוף, מסרבת להודות בקיומו, ועולה לגרדום.


ציד המכשפות, צילום: ז'ראר אלון

 
את עולם הגברים מובילים שניים: דן שפירא המצוין, אולי במשחקו הטוב ביותר עד היום, כג׳ון פרוקטור שמאמין ביושרו והוא מצמרר בהחלטתו כי שמו חשוב יותר מחייו כשותף לשטן; ואיתי טיראן שמגלם בתנופה כמעט היסטרית את הכומר הייל, הנחשב דווקא לרציונלי, ומשחקו נרגע ומשתבח בחלקה השני של ההצגה, כשהדרמה האנושית מבעבעת ממנו ומרגשת בכישלונה. 
 
בתפקידי משנה מצוינים רמי ברוך כאב שדעת בתו נטרפה עליה, וגם כשופט תקיף, יצחק חזקיה הנפלא כאיש העיירה היחיד שאינו נופל בפח הכישוף ויוצא הילחם נגדו, אורי רביץ התקיף כבן העיירה שכנראה עתיד להרוויח רכוש מהסיפור, דייוויד בילנקה היעיל כ״שריף״ המקומי, יוסי קאנץ מצוין כשופט השקט, ואלי גורנשטיין המגזים כשר היסטרי וצעקני.


ציד המכשפות, צילום: ז'ראר אלון

 
בסיכומה, ״ציד המכשפות״ של גלעד קמחי והאנסמבל הגדול של ההפקה, היא הצגה מעניינת ומרתקת.

למועדי מופעים >

04/02/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע